לוגו גרדיאן
גרדיאן
אשה קולומביאנית ושני ילדיה במקום בו נאנסה ע"י לוחמי FARC לפני כ-12 שנה
אשה קולומביאנית ושני ילדיה במקום בו נאנסה ע"י לוחמי FARC לפני כ-12 שנהצילום: NACHO DOCE/רויטרס
לוגו גרדיאן
גרדיאן

פולביה צ'ונגאנה עדיין יכולה להריח על עורה את סירחון הגבר שאנס אותה לפני קרוב ל–30 שנה. היא היתה בת 24 והתגוררה בכפר עני במחוז קאוקה שבמערב קולומביה, כשמלחמת האזרחים הגיעה אל סף ביתה, מילולית: חבר בארגון המורדים FARC תקף אותה כשעמדה בביתה ובישלה. "אני זוכרת כמה הוא הסריח כשהצמיד סכין לצווארי ואנס אותי", מספרת צ'ונגאנה בכעס. "לעולם לא אשכח את זה".

היא היתה בחודש הרביעי להריונה השני ונדבקה בעגבת מהאיש שאנס אותה. היא לא סיפרה לאף אחד על שאירע מלבד לרופאים שטיפלו בה. "נהגתי להחביא את התרופה שנתנו לי בסדקים שבקירות הצריף בו גרתי", היא אומרת ודמעות ממלאות את עיניה. "אם בן זוגי היה רואה את התרופה, הוא היה מנחש מה קרה לי". המשפחה הצעירה נמלטה לעיר הסמוכה פופאיאן, אך צ'ונגאנה לא הצליחה למצוא עבודה והתקשתה להסתגל לחיים בעיר. "ואז החיים שלי התפרקו עוד יותר", היא מספרת. בן זוגה נטש אותה ואת שני ילדיהם הקטנים.

ריאיון עם קורבן לאלימות מינית בקולומביה

צ'ונגאנה, שעובדת כיום במוסד המסייע לקורבנות התעללות מינית, לא יודעת עד היום מדוע דווקא היא "נבחרה" על ידי האיש שתקף אותה, והיא גם לא יודעת אם הוא חופשי או אפילו בחיים. למרות זאת, היא מאמינה שתוכל להשלים עם המצב הודות להסכם השלום שהושג בין ממשלת קולומביה לבין ארגון FARC בסוף 2016.

ההסכם הביא לסיומה הרשמי של מלחמת האזרחים שנמשכה 52 שנים, גרמה למותם של 260 אלף בני אדם ולעקירתם של 7 מיליון אזרחים. אחד מסעיפיו דורש הקמת בית משפט מיוחד לשלום (JEP), שיאפשר לקורבנות המלחמה ולניצולים לספר את סיפוריהם אף על פי שהעונשים למבצעי הפשעים יהיו קטנים, יחסית, והם יוכלו להימנע ממאסר אם יתוודו על פשעיהם.

האלימות המינית רווחה בתקופת המלחמה, אך בגלל מעשי הרצח הרבים והחטיפות ההמוניות נוטים להתעלם ממנה או להתייחס אליה בסלחנות מסוימת. בשנים 1985–2016 נפלו 15,076 בני אדם קורבן לאלימות מינית, כך לפי דו"ח של "המרכז הלאומי לזיכרון היסטורי". 91% מהקורבנות היו נשים.

רבות מהנשים האלה מקוות כעת שבית המשפט יאפשר כעת לתקן את הסטטיסטיקה הקשה הזאת. "JEP הוא הדבר הקרוב ביותר שיהיה לנו להשגת צדק ולהבטחה שזה לא יקרה שוב", אמרה צ'ונגאנה. "אם אנשים לא יספרו את האמת על מה שקרה, הכל עלול לקרות פעם נוספת".

לוחמי FARC מסיירים באזור הררי בקולומביה, ב-2016
לוחמי FARC מסיירים באזור הררי בקולומביה, ב-2016צילום: JOHN VIZCAINO/רויטרס/ ג

באוגוסט הובאו אל בית המשפט כ–2,000 מקרים מתועדים של אלימות מינית. 700 מהם הובאו לבית המשפט על ידי המוסד שבו עובדת צ'ונגאנה. "זוהי האמת שלנו ואנחנו בוטחים בכם", אמרה יולנדה פריאה, נציגה של ארגון קורבנות אחר בבית המשפט. "לקולומביה היה מספיק אמון להביא אותנו לכאן, כדי שאתם תתנו לנו את התקווה שהמלחמה לקחה מאיתנו".

רוצות לדבר, מפחדות מנקמה

כל הצדדים במלחמת האזרחים בקולומביה השתמשו באלימות מינית כנשק. חברי FARC נהגו לאלץ חברות בארגון לעבור הפלה אם נכנסו להיריון, כדי לא להכביד עליהן בזמן הקרבות. חברים במיליציות ממשלתיות נהגו לאנוס נשים כנשק מלחמתי וכאמצעי להשתלט על אזור. אחד האתגרים הניצבים בפני הנלחמים למען הקורבנות הוא הצורך למפות את היקפה של התופעה, שבמשך שנים רבות היתה מושתקת.

במפיריפאן, עיירה נידחת במזרח המדינה, התכנסה לאחרונה קבוצת נשים כדי ללמוד על זכויותיהן. העיירה התפרסמה במעשי הזוועה שבוצעו בה ביולי 1997, כשיחידת רצח של אחת המיליציות באה לחפש חברים ב–FARC. במשך כמה ימים הם ערפו ראשים ורצחו כל אדם שבו חשדו בשיתוף פעולה עם המורדים. עשרות גופות הושלכו לנהר ואינספור נשים נאנסו, אם כי זה לא דווח מעולם לשלטונות.

הארגון הצרפתי "רופאים למען העולם" (MDM) ערך סדנה במפיריפאן ובשני מקומות נוספים וממצאיהם יובאו אל בית המשפט. סנדרה מילנה מרטינֶס, אחות המתמחה באלימות מינית, אמרה בסדנה כי הנשים הפגועות רוצות לדבר, אך הן מפחדות ממעשי נקם. "יש כאן עדיין קבוצות חמושות", אמרה מרטינס, והסבירה: מורדים שפרשו מ–FARC וכנופיות פושעים שהיו במקור חברי מיליציות. "זוהי עיר קטנה, הבעלים של הנשים האלה יודעים היכן הן והם יספרו לאנשים אחרים".

אדריאנה, אחת מניצולות הטבח בעיירה, מספרת שלמרות הפחד, הצגת המקרים בפני בית המשפט עשויה לחולל שינוי בקהילתה. "אם נשים בכל המדינה הן מספיק אמיצות ומדברות על הטראומה, אני מרגישה שזה יכול לקרות גם כאן. הגיע הזמן בקולומביה שאנשים יוכלו לדבר. לכן אני כאן, וזה מה שאגיד לאנשים בקהילה שלי".

אחת הקורבנות שהמקרה שלה כבר הוצג בפני JEP היא אנחלה מריה אסקובר, מנהלת הארגון שבו עובדת צ'ונגאנה. היא נאנסה בספטמבר 2000 על ידי שלושה חברים במיליציית "הכוחות המאוחדים להגנה עצמית של קולומביה" (AUN), שבאו לעיר גואטאפה כדי לחפש משתפי פעולה עם FARC, לאחר שסירבה להיענות לחיזוריהם.

היא נאלצה להימלט, נדדה בין כמה ערים והגיעה בסופו של דבר למדיין, העיר השנייה בגודלה בקולומביה שבה התפרנסה מזנות. "זה מזל שאני עדיין בחיים. גנבתי, לקחתי סמים וקברתי את כל הרגשות שלי". כעת היא עובדת עם צ'ונגאנה ונשים אחרות בהקמת רשת של קורבנות — תיאור שהיא מעדיפה על פני ניצולות, כי "כל מה שקרה לנו נעשה תחת שלטון המדינה. אם לא נשתמש במילה 'קורבן', אנחנו נשחרר את המדינה מאחריותה".

לכתבה המלאה בגרדיאן מאת ג'ו פארקין דניאלס

תגיות:

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ