בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

קוברות את הדעות הקדומות: יותר ויותר נשים בארה"ב פונות לעסקי הלוויות

למרות ריבוי הנשים בתוכניות הלימודים בתחום, בצאתן אל עולם התעסוקה הן נתקלות ביחס מפלה. "הרבה מנהלים של בתי לוויות אומרים שהם רוצים גבר", סיפרה אחת הסטודנטיות

2תגובות
סטודנטיות באוניברסיטה במדינת ניו יורק מכינות מסכת מוות, בחודש שעבר
Ted Shaffrey/אי־פי

תוכנית הכשרה לדור הבא של קברנים ועורכי לוויות מעידה על שינוי אטי שמעצב מחדש את עסקי הלוויות בארצות הברית. 60 מתוך 75 הלומדים בתוכנית באוניברסיטת מדינת ניו יורק בקנטון הם נשים, והמספרים האלה אינם מקריים.

ב–2017 כמעט 65% מבוגרי התוכניות למנהלי בתי לוויות במדינה היו נשים, על פי המועצה האמריקאית לחינוך לשירותי קבורה. זה המספר הגבוה ביותר שנרשם אי־פעם במועצה. הנשים נמשכות במספרי שיא למקצוע, שעד לפני כמה עשרות שנים היה נדיר שמישהו בכלל יבחר בו. ואולם, הנשים בוגרות התוכנית אומרות שלמרות ההתקדמות, הן עדיין נתקלות במחסומים.

אף שרוב המבקשים להתקבל למקצוע הם נשים, 74% מעורכי הלוויות ומהמנהלים של בתי הלוויות הם גברים, על פי נתונים מ–2016 של לשכת הסקרים האמריקאית. דעות קדומות שנשים אינן מסוגלות להרים ארונות קבורה או החשש לחשוף עובדות הרות לכימיקלים המשמשים לחניטה מונעים מהבעלים של בתי הלוויות להעסיק נשים.

"לדעתי זו הבעיה שנשים נתקלות בה בתעשייה הזאת", אומרת הסטודנטית לשירותי קבורה אנה דלוריאה, בת 20. "כשיוצאים להתמחות, שנמשכת שנה ודרושה כדי לקבל רישיון, הרבה מנהלים של בתי לוויות לא מוכנים לקבל אותך. הם אומרים שהם רוצים גבר מפני שהם חושבים שאשה לא מסוגלת להרים כזה משקל".

דריאן פרדריק, בת 21, בוגרת התוכנית אשתקד וכיום מנהלת של בית לוויות בווטרטון שבמדינת ניו יורק, סבורה שיש גם לקוחות שמתקשים לקבל אשה בתפקיד. "הגיעה אליי משפחה שאמרה שהיא לא רוצה אשה שתנהל את הלוויה של הקרוב שלהם", אומרת פרדריק. "אני מכבדת את רצונם, זה בסדר. אני מבינה שככה זה אצל הדור המבוגר יותר. אני לא נפגעת מזה, אבל הסטיגמות האלה הולכות ומשתנות".

בתקופה הוויקטוריאנית בארצות הברית, הטיפול במתים נפל ברובו על כתפי הנשים. הבריות מתו בבית לרוב, ולהכין את הגופה לקבורה היה עניין משפחתי. הדבר התחיל להשתנות בזמן מלחמת האזרחים, כשנוזלי חניטה אפשרו למשפחות להביא הביתה לקבורה את גופות החיילים שנפלו בשדה הקרב. לשם חניטה נדרש חינוך מדעי מסוים, שהנשים הודרו ממנו באופן שיטתי. עד מהרה השתלטו הגברים על תעשיית הטיפול במתים, והתקבעה הדעה הלא נכונה שהנשים עדינות או רגישות מכדי לטפל במתים.

דיוויד פנפנט, מנהל תוכנית שירותי הקבורה באוניברסיטה, סבור שכמה מהסוגיות האלה הולכות ונעלמות, והנשים נתקלות במחסומים אחרים כשהן נכנסות למקצוע, כמו שכר נמוך ובוסים חסרי סבלנות בזמן ההתמחות.

"אם הדור הנוכחי של בעלי בתי לוויות לא יתחיל לקבל נשים ולהתייחס אליהן בכבוד ובהערכה שהן ראויות להם, עלול להגיע היום שבו ירצו להעביר למישהו אחר את בית הלוויות ולא יהיה מי שירצה לקנות אותו", הוא אומר.

אניטה בנט, סטודנטית באוניברסיטה, אומרת שהיא רואה הזדמנות בשינויים החלים בשוק הלוויות, מאחר שמשפחות — שמספרן הולך וגדל — מבקשות שריפת גופות, אשכבה אלטרנטיבית וקבורה טבעית או לא מסורתית. לדבריה, נשים מצטיינות בעזרה לאנשים להתמודד עם אבל.

"אף אחד לא יכול להבין מה ההרגשה האמיתית של אדם באבל", אומרת בנט. "אבל את יכולה תמיד להוכיח לו שאת תומכת בו, ואם נחוץ לו מישהו שיעבור את האבל הזה אתו, את עומדת לצדו".



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות

כתבות שאולי פספסתם

*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו