קליפורניה רצתה להיאבק בתעשיית המין. הקורבנות הראשונים: נשים בזנות

נשים שעובדות בתעשיית המין בקליפורניה טוענות שהאכיפה המוגברת, שמטרתה לצמצם את הסחר בבני אדם, פוגעת בהן. הן מספרות על מעצרים שרירותיים, רדיפה משטרתית וחוסר תקווה: "זה כמו להיות בובה, שמישהו שולט בך"

לוגו גרדיאן
גרדיאן
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
מעבר לטוקבקים
לוגו גרדיאן
גרדיאן

ויליה, תושבת סקרמנטו בת 37, לא תשכח לעולם את מגע ידי השוטרים על גופה. היא אומרת ששוב ושוב חוזרים אליה זיכרונות של השוטרים שעקבו אחריה ברחוב, לגלגו על הבגדים שלה, לעגו לה על הימצאותה ברחוב, איימו עליה ואז הכניסו אותה בכוח למכוניתם וערכו חיפוש על גופה.

ויליה היא קורבן של התעללות וניצול מיני, וכעת היא מספרת על התעללות מסוג אחר: משום שהיא עובדת בתעשיית המין, המשטרה מתייחסת אליה תמיד כאל פושעת. משטרת סקרמנטו, בירת קליפורניה, הגבירה בחודשים האחרונים את מאבקה בנשים כמו ויליה. העילה להתנכלות לנשים האלה היא "פעילות נגד סחר בבני אדם", אך האכיפה המוגברת, לדברי פעילים, מובילה לעלייה באלימות נגד הנשים שהחוקים - לטענת המחוקקים - נחקקו למענן.

עובדת בזנות (ארכיון)

השנה יצאו לפועל בסקרמנטו שני מבצעים נגד סחר בבני אדם שהביאו למעצרם של 16 גברים באשמת שידול לזנות. במקביל, עצרה המשטרה במהלך אותם מבצעים גם 25 נשים שהואשמו ב"שוטטות בכוונה לבצע פעולות זנות" או ב"התנהגות פרועה ובלתי מוסרית". רוב העצורות היו שחורות והיספניות. כשהתבקשו לומר למשטרה היכן הן גרות, רבות הודו שהן חסרות בית. ארבע מהן היו בנות 18 או 19 בלבד.

התומכים במבצעי המשטרה אמרו שהם נועדו "לשים קץ לדרישה", כלומר, לעצור גברים שמעוניינים בשירותי מין. אך אליקס לוטניק, מומחית לסחר בבני אדם, אמרה כי גוברת ההכרה שמעצר לקוחותיהן של פרוצות אינו מסייע להן, ועלול במקום זאת להביא למעצרן. "אנחנו שומעים מנשים בזנות שיוזמות כאלה, שאמורות לשים קץ לדרישה, גורמות נזק רב יותר לאלה שעליהן אנחנו מתיימרים להגן".

הפשיטות שנערכו בקליפורניה, מדינה המציגה את עצמה כמתקדמת בכל הנוגע לצדק חברתי ולזכויות נשים, אירעו בתקופה שבה נחקקים בארה"ב חוקים רבים נגד נשים בזנות, ועבודתן הופכת יותר ויותר לפשע. "את מי אתם משרתים ועל מי אתם מגינים?" שאלה ויליה, שביקשה להזדהות רק בשמה הפרטי. היא נזכרה בפעמים שבהן נעצרה בגלל זנות ובמה שחוותה במעצר. "זה דומה לתקופת העבדות, כאילו אין לנו רשות לדבר. אין לי שום זכויות".

"מי יעזור לנו?"

בקיץ 2014 רשמה קליפורניה צעד מכריע, לאחר שה-FBI השתלט לפתע על MyRedBook.com, אתר פופולרי שבו פרסמו נשים וגברים בזנות מודעות לשירותי ליווי ושירותים אחרים. מפעילי האתר הואשמו בהלבנת הון והועמדו לדין בגין שימוש באינטרנט למטרות זנות; הסגירה סתמה מיד את הגולל על מקור הפרנסה העיקרי של עובדים בתעשיית המין וסגרה פלטפורמה שאפשרה להם לסנן את הלקוחות, להתמקח עמם על התעריפים, או למצוא עבודה שנראיתה להם בטוחה. חלקם מיהרו לרדת לרחוב, בחיפוש נואש לעבודה.

"עוד באותו לילה ירדתי לרחוב", אומרת מונרו, בת 26, שעבדה בעבר בזנות בצפון קרוליינה. "כל הבנות ירדו לרחוב - ולא הרווחנו כלום". ברחוב, כך לפי פעילים וארגוני זכויות אדם, הסכנות האורבות לנשים ולגברים בזנות גדולות בהרבה. מצב החירום הזה הביא להקמת ארגון לסיוע לעובדי מין בשם Swop. "מי יעזור לנו?", שואלת קריסטן דיאנג'לו, ממייסדי Swop, העובדת שנים רבות בתעשיית המין.

סקר שערך הארגון בקרב 44 עובדי מין, הניב תוצאות מדאיגות: קרוב ל-20% מהנשאלים אמרו שבעקבות סגירת האתר הם התחילו להציע שירותי מין ברחוב, וכל אחד שעבר לעבוד ברחוב אמר שנאנס או נעצר - או שניהם. בגלל הרישומים הפליליים לא נותרו להם אופציות רבות לעבודות אחרות, או כל כתובת לפנות אליה. 

מונרו אומרת שכשקבעה את הפגישות עם לקוחות דרך הרשת, היא הרגישה בטוחה יחסית. "את יודעת מי מתקשר אליך ומי יופיע לך בדלת, ותמיד יש עקבות שיובילו למי שעלול לפגוע בך", היא מסבירה, "ברחוב הסיכון גדול בהרבה".

את המאבק לסגירת הפלטפורמות למכירת שירותי מין ברשת מובילים מחוקקים דמוקרטים בקליפורניה. הסנאטורית קמאלה הריס, כוכב עולה במפלגה, נאבקה למען סגירת אחד האתרים כשהיתה התובעת הראשית של המדינה. השנה העביר הקונגרס חוק משותף לשתי המפלגות למאבק בשירותי מין ברשת (Fosta), שמטרתו לצמצם את הסחר במין על ידי הטלת אחריות פלילית ישירה לכל המתפרסם בפלטפורמות על האתרים. עם אישור החוק נסגרו האתרים הפופולריים שנותרו למתן שירותי מין.

"אף אחד לא שומע אותך"

מונרו, שביקשה להזדהות רק בכינויה, אומרת שגבר אלים שעמו התראתה כפה עליה לעסוק בשירותי מין. היא מסבירה שניסתה להיחלץ מחיי הזנות, אך הדו"חות שקיבלה אילצו אותה להמשיך לעבוד ולשלם לסרסור שלה. היא הסתבכה עם המשטרה פעמים רבות: ב-2014, סוכן סמוי שהתחזה ללקוח נתקל במונרו ברחוב. בדו"ח שלו רשם השוטר שהוא התקרב למונרו ואמר לה: "יש לך זוג ציצים יפים" ואז העלה אותה לניידת, שם רשם לה דו"ח. ב-2016 היא פגשה לקוח פוטנציאלי ברשת שביקש ממנה לפגוש אותו בחדר של מוטל; כששאלה אותו אם הוא שוטר, הוא התחמק מתשובה, אבל כשהיא הופיעה לפגישה באותו ערב, המשטרה היתה שם בשביל לעצור אותה. משם היא הובלה למעצר.

גם למעצר אחד יכולות להיות השלכות על החיים, העלולות להתבטא בין היתר בקשיים בקבלה לעבודה, מציאת מקום מגורים קבוע או קבלת שירותי רווחה. ויליה, שבתיקה רשומות לפחות חמש עבירות בגין זנות, מספרת שלעתים המעצרים הם לחלוטין שרירותיים. באחד מלילות הקיץ, היא מספרת, עיכבו אותה השוטרים כשהיתה בדרכה לחנות בגלל שלבשה מכנסיים קצרים. הם הזהירו אותה שבפעם הבאה שיראו אותה ברחוב סטוקטון, שנשים רבות בזנות עוברות בו, יעצרו אותה. "אתם רוצים להגיד לי שאם אני יוצאת מהבית שלי כדי לגשת לחנות, אסור לי ללכת בשדרות סטוקטון? איזה שטויות", היא אמרה. "אני לא יכולה לתאר את עוצמת הזעם שתקף אותי, הידיעה שאני חסרת אונים עשתה לי רע בבטן...".

ויליה אומרת שכשהיתה קורבן אלימות מצד לקוח או סרסור, המשטרה לא הביעה שום עניין בה ומעולם לא הציעה לה סיוע. בפגישת ארגון Swop סיפרו ויליה ודיאנג'לו בדמעות על הטרדות המשטרה ועל החרדה המתמדת שעוררה בהן. "זה מעין אי-שפיות, את כמו בובה שמישהו יכול לעשות בך מה שבא לו, אף אחד לא שומע אותך", אומרת דיאנג'לו. "זה פשוט כמו לטבוע".

כשנפגעי אלימות והתעללות מבקשים סיוע ותמיכה ממשלתית, הם נתקלים לא פעם בשורה של מכשולים אם היו מעורבים בתעשיית המין, אומרת דיאנג'לו. אלאניה, אשה מסקרמנטו שעבדה בתעשיית המין והיתה קורבן לסחר בבני אדם ולאלימות במשפחה, ניסתה בסיועה של דיאנג'לו לקבל סיוע ותמיכה ממשרד התובע המחוזי. הן מספרות על התהליך המייגע שעברו. "הגוף היחיד האמור להעניק לך הגנה הוא המשטרה, ואם הוא לא יכול לתת לך אותה, מה כבר אפשר לעשות?", תוהה אלאניה, שהיא גם מחוסרת דיור.

אחרי שדיווחה לרשויות על האדם שהתעלל בה, היא ציפתה לקבל סיוע, הכולל דיור, שיחלץ אותה מחיי הרחוב. אבל למרות הפניות הנשנות שלה ושל דיאנג'לו ללשכת התובע המחוזי, במשך חודשים היא לא זכתה לשום התייחסות. "איך אני יכולה לצאת מזה אם אין לי קורת גג", היא אומרת בייאוש. השנה הצליחה דיאנג'לו להביא לביטול האישומים נגד אלאניה, לאחר ששכנעה את התביעה שהיא קורבן; אבל מאבקה של מונרו לקבל עבודה חוקית וקבועה נמשך. אחד ממכתבי הסירוב שקיבלה לבקשתה לעבוד במשרד ממשלתי הצביע על עברה הפלילי כסיבה לסירוב ונימק אותו בכך שהעסקתה עלולה להוות "סיכון בלתי קביל לבריאות הציבור ולביטחונו". "זה גורם לי להרגיש כמו מחלה מהלכת", היא אומרת.

"אנחנו מנסים להביא את המתעללים לדין ולסלול במקביל נתיב תקווה אלטרנטיבי למי שסבלו מאותן התעללויות", אומר פול דורנברגר, בכיר בלשכת התובע, שמוסיף שהשלטונות מתמקדים בזנאים ולא בנשים. בתשובה לשאלה על מעצרה של ויליה, דורנברגר ציין שהתביעה סירבה בעקביות להגיש נגדה כתב אישום; הוא סירב עם זאת להבהיר אם הלשכה מתעוונת לפתוח בהליכים משפטיים נגד 25 הנשים שנעצרו. ויליה מרגישה שננטשה. "אני לא רוצה אהדה, אני לא רוצה חמלה, אני רק זקוקה לעזרה".

לכתבה המלאה בגרדיאן מאת סם לוין

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ