בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

גברת הברזל הדמוקרטית מלמדת את טראמפ שיעור במגבלות הכוח הנשיאותי

טראמפ הודיע "או חומה או שאשבור את הכלים", אבל בעימות עם יו"ר בית הנבחרים ננסי פלוסי סביב השבתת הממשל מבין הנשיא שהרשות המחוקקת החדשה אינה עוד חותמת גומי של הרשות המבצעת

114תגובות
פלוסי, פנס וטראמפ בבית הלבן, בדצמבר
Evan Vucci/אי־פי

דונלד טראמפ הוא בוגר תואר ראשון בבית ספר וורטון היוקרתי באוניברסיטת פנסילבניה. הוא לא סיים בהצטיינות, כפי שטען, אבל סיים. חבריו לספסל הלימודים אמרו שטראמפ לא הפגין נוכחות בשיעורים, למעט אלה שעסקו בנדל"ן ובמשא ומתן, וגם לא בחיים הסטודנטיאליים. את רוב זמנו הקדיש לעסקים עצמם, בעזרת הלוואה של מיליון דולר שקיבל מאביו. הוא דילג, כנראה, על קורס החובה שעסק במבנה החוקתי של ארה"ב ובעיקרון הפרדת הרשויות.

טראמפ היה אמור להבין ב-6 בנובמבר 2018, מועד בחירות אמצע הכהונה, שכללי המשחק השתנו. ההשתלטות של הדמוקרטים על בית הנבחרים איננה שינוי שולי וקוסמטי, אלא מהותי ודרמטי - היא מחלקת מחדש את הכוח בוושינגטון ומשנה, למעשה, את שיטת המשטר. טראמפ, בחוסר מודעותו הטוטאלית, צייץ השבוע "לבחירות יש השלכות!" כטיעון שאמור לשכנע את מנהיגי הדמוקרטים לקבל את דרישתו למימון החומה עם מקסיקו, ובכך להביא לסיום את השבתת הממשל הפדרלי, שמסיימת היום (חמישי) את השבוע הרביעי שלה. כאילו שאך לפני חודשיים לא נערכו בחירות לקונגרס, שגם להן, מה לעשות, יש השלכות.

פלוסי עם מנהיג המיעוט הדמוקרטי בסנאט שומר מחוץ לבית הלבן, ב-4 בינואר
AFP

כשהקונגרס נשלט על ידי חברי מפלגתו של הנשיא, במיוחד כשאלה יראים מפניו, אמריקה דומה יותר לישראל, שבה הרשות המחוקקת היא בבחינת חותמת גומי של המבצעת. כשבית הנבחרים, הסנאט או שניהם גם יחד עוברים לידי המחנה הנגדי הם מגשימים את חלומותיו הוורודים של הפילוסוף הצרפתי מונטסקייה ומייצרים הפרדת רשויות למהדרין, כפי ששרטט לפני 270 שנה, ועמה איזונים ובלמים לתפארת.

למפלגה באופוזיציה עדיף כמובן להשתלט במכה על שני בתי הקונגרס גם יחד, כפי שעשו הרפובליקאים לביל קלינטון ב-1994 והדמוקרטים לג'ורג' בוש הבן ב-2006. אבל אם כבר צריך לבחור בין השניים, בית הנבחרים עדיף - כפי שהוכיחה תנועת מסיבת התה ב-2010 כשסחפה את הרפובליקאים להשתלטות על בית הנבחרים שנתיים לאחר בחירתו של ברק אובמה לנשיא. הוא נותר בתפקיד עוד שש שנים, אבל האג'נדה החברתית שלו נחסמה, חוסלה ונקברה.

בסנאט מאשרים מינויים ומאשררים אמנות בינלאומיות, אבל בבית הנבחרים יושבים עם יד על השיבר של התקציב הפדרלי. האבות המייסדים של אמריקה אמנם העניקו לנשיא סמכויות נרחבות, בעיקר בענייני חוץ וביטחון, אך בהכירם את מלך אנגליה ואת חולשתו למסים, הם דאגו להרחיק גם את ידי מצביאם העליון מהקופה הציבורית. כשניסחו את החוקה הם העניקו למדינות קטנות ייצוג שווה בסנאט ללא קשר לגודלן, אבל בתמורה הם הפכו את בית הנבחרים, המייצג יותר נאמנה את האוכלוסייה, למקור הבלעדי לחוקי מסים והקצבות, כמו מקבילו באנגליה.

ייתכן שארבעה שבועות של שיתוק הממשל הפדרלי, שלדברי מומחים עתיד לגרום לפגיעה ממשית בכלכלה, לימדו את טראמפ פרק מעשי בתורת מונטסקייה, אבל עכשיו כבר מאוחר מדי. הוא טיפס על עץ גבוה, שכל ירידה ממנו תיחשב למפלה. כותבת הטורים השמרנית אן קולטר, שהפכה לאורקל ימני כשחזתה את ניצחונו של טראמפ, קבעה השבוע שאם הוא לא יחלץ מהקונגרס את 5.7 מיליארד הדולר שהוא תובע עבור בניית החומה עם מקסיקו - הוא גמר את הקריירה. בהכירנו את סגידתו של טראמפ להלך הרוח במחנה שנחשב לבייס שלו, קשה להניח שהוא ישן בשקט בלילות האחרונים.

טראמפ בגבול ארה"ב-מקסיקו, השבוע
Evan Vucci/אי־פי

רק טראמפ יודע מה באמת עבר לו בראש כשהחליט להציב אולטימטום לדמוקרטים - או חומה או שאני שובר את הכלים. הוא לא עשה זאת כשמפלגתו החזיקה בשני בתי הקונגרס גם יחד. אולי הוא באמת לא הבין שנגמרו הימים הטובים, יחסית, של פול ראיין, הרפובליקאי והחמקמק. אולי הוא ביקש לחמם את הבייס, כפי שסבורים פרשנים, לקראת יום הדין הממשמש ובא שבו החוקר המיוחד רוברט מולר יגיש את ממצאיו - שככל הנראה יצביעו, לכל הפחות, על תיאום אסור של יועציו הקרובים ביותר של טראמפ עם רוסיה. אולי עדיף לטראמפ שהתקשורת תעסוק ב-800 אלף עובדי המדינה שאינם מקבלים שכר, במיליונים שתשלומי הסעד שלהם מתעכבים, ובגלי ההדף מהשבתת הממשל לעסקים הגדולים התלויים בתפקודו התקין, ומשם לכלכלה כולה.

טראמפ בוודאי טעה בהערכת המצב של דעת הקהל. בניגוד להתפארותו בפני יועציו בימים הראשונים לאחר ששערי הממשל ננעלו ב-22 לדצמבר, רוב הציבור לא איתו. דעת הקהל מאשימה אותו, ולא את הדמוקרטים, באחריות לשיתוק. אחוזי שביעות הרצון ממנו נמוכים מתמיד. חלק ניכר מהבייס אמנם אימץ באהבה את הנרטיב שרק חומתו של טראמפ, שהמומחים מפקפקים ביעילותה, יכולה לפתור את המשבר הפתאומי והאקוטי עם המהגרים מהדרום, שהמומחים כופרים בקיומו, אבל אפילו במעוזיו החלו להתגלות בקיעים. לבנים חסרי השכלה אקדמית, צור מחצבתו, אינם מרוצים מטיפולו במשבר התקציבי; רבים מהם תלויים, בסופו של דבר, באותו ממשל פדרלי שהם כה אוהבים להשמיץ.

רוב הציבור מעדיף שהממשל ישוב לעבוד ושטראמפ יפתור בנפרד את הבעיות שלו עם הדמוקרטים. גם כאן טראמפ טעה - הוא לא העריך נכונה את עוצמת הטינה כלפיו בקרב הדמוקרטים. אולי הוא חשב שדעת הקהל תתייצב מאחוריו ותלחיץ את הדמוקרטים, אבל בפועל קרה בדיוק להיפך. האולטימטום שלו על מימון החומה הלהיט את היצרים בקרב תומכי המפלגה, שחוגגים גם כך את חזרתם למגרש. כך נוצר עימות מהמערבונים, דו-קרב בצהרי היום, בין הנשיא הגאוותן לבין המנהיגה החדשה-ישנה של בית הנבחרים, ננסי פלוסי, שתחגוג במארס הקרוב את יום הולדתה ה-79.

אולי הוא זלזל בה. מדובר, בסופו של דבר, בנשיא שרוב חייו התייחס לנשים, ובכללם בתו, בעיקר כאובייקטים מיניים ושמדביק לנשים יריבות וביקורתיות כינויי גנאי ככלבות, חזירות, טיפשות ובעיקר מכוערות. אולי הוא האמין שהוא יעשה לפלוסי הצגה של גבר-גבר והיא תימס בפניו, שברכיה ירעדו אל מול נחישותו. הוא בטוח מתקשה לעכל את הרעיון שנדחק לפינה ושאולי עוד ייאלץ להיכנע לגברת הזקנה והלא-אהודה, שהתגלתה, לא בפעם הראשונה, כעשויה מברזל.

הארכיון הלאומי של ארה"ב בוושינגטון סגור לקהל בשל השבתת הממשל, ב-1 בינואר
Jose Luis Magana/אי־פי

פלוסי מכהנת בקונגרס ברציפות החל מ-1987. מאז היא נבחרה מחדש מדי שנתיים בשלושה מחוזות בחירה שונים, אך דמוקרטיים למהדרין באזור סן פרנסיסקו. היא טיפסה במעלה ההיררכיה הפנימית במנגנון הדמוקרטי עד שנבחרה ליושבת ראש הבית בשנת 2006, והפכה לאישה הראשונה לכהן בתפקיד. היא מצטיירת בדעת הקהל כפוליטרוקית מדור שחלף. בעיני הרפובליקאים היא הפכה להתגלמות השמאלנות המשחיתה ועבור דמוקרטים רבים היא מסמלת את ההנהגה שיש להחליפה כדי לזנק קדימה. אבל כשהגיעה שעת המבחן, אחרי ניצחון הדמוקרטים בנובמבר, היא תמרנה לפינה את האופוזיציה הפנימית במפלגתה שביקשה להדיחה ונבחרה בפעם השנייה לתפקיד הרם, שהוא גם השלישי בהיררכיה האמריקאית כולה: נשיא, סגן נשיא, ואחריהם יושבת ראש בית הנבחרים.

השבוע חשפה פלוסי את ציפורניה, ובעיני רפובליקאים - את רשעותה. אחרי שבועות שבהם היא משיבה ריקם את פני הנשיא ובקשותיו ללכת לקראתו - שחלקן, כהרגלו, הכילו בעיקר עלבונות - פלוסי עשתה לו תרגיל מארץ התרגילים - היא הודיעה לבית הלבן שבשל השיתוק המתמשך, הכולל גם את עובדי השירות החשאי, היא נאלצת לבטל את הזמנתה לטראמפ לשאת ב-29 ינואר את הנאום השנתי לאומה. "אולי אפשר למצוא תאריך חלופי, אחרי שהממשל ייפתח מחדש", כתבה פלוסי לטראמפ, ואז נעצה את הפיגיון המורעל האחרון: "תוכל לשקול גם את הגשת הנאום בכתב". קומיקאי הלייט נייט כבר חגגו כהוגן על הנוסחים העילגים האפשריים שייכללו בניירות שיגיש למשרדה של פלוסי.

כמה שעות אחרי התרגיל של פלוסי, השיב טראמפ בדרכו הייחודית ו"העניש" את יריבתו הדמוקרטית. הנשיא הודיע שהוא מבטל את נסיעתה של פלוסי לאפגניסטאן מוכת המלחמה, נסיעה שבכלל היתה אמורה להיות חשאית, ואמר שהיא לא תוכל להשתמש במטוס של הצבא. עם זאת, הוא אמר, יו"ר בית הנבחרים מוזמנת לטוס בטיסה מסחרית אם היא רוצה בכך.

פלוסי ביקשה להעליב את הנשיא ולפגוע בבטנו הרכה - השאיפה חסרת השובע שלו לשעות שידור בטלוויזיה, שבהן הוא ניצב ככוכב בלעדי ועליון. היא גם ביקשה להבהיר לטראמפ, אם לא הבין עד כה, שתרגילי האבו-עלי שלו אינם מרשימים אותה. אם הוא רוצה להגיע לפשרה שתפתח מחדש את שערי הממשל, טראמפ ייאלץ לבלוע את האולטימטום שלו ולהגיע לפשרה שגם הדמוקרטים יכולים לחיות עמה.

בינתיים טראמפ מתעקש, אך לדברי התקשורת האמריקאית, הוא מתחיל להבין שנקלע למלכודת שטווה ליריביו. הוא מטיל את האחריות על יועציו, כמובן, ובהם ראש הסגל החדש, מיק מולבאני, על שהובילו אותו למבוי הסתום. הוא גנז את הרעיון להכריז על מצב חירום בגבול הדרום, מהלך שהיה מאפשר לו להסיט לבניית החומה כספים מתקציב הביטחון, אחרי ששוכנע שדעת הקהל, בתי המשפט ואולי גם מספיק סנאטורים רפובליקאים יתנגדו למהלך בתוקף.

העיתון "ניו יורק טיימס" דיווח שלשום שהממשל החל לכפות על עובדים פדרליים המועסקים בסקטורים החיוניים לבייס של טראמפ, כמו בענף החקלאות, לשוב לעבודה ללא שכר. רבים סבורים, עם זאת, שאת הדחיפה לשני הצדדים להיחלץ מהמבוי הסתום ביניהם יכולים לתת רק עובדי רשות אבטחת שדות התעופה בארה"ב (TSA) שעורכים בידוקים ביטחוניים בשדות. אלה עובדים כבר כמעט חודש ללא שכר וללא תקציבים ועלולים להחריף את הצעדים שהם כבר נוקטים, עד כדי איום בהשבתת התעופה האזרחית כולה.

כשחברי הקונגרס לא יוכלו לטוס הביתה בסוף השבוע, וכשחבריו של טראמפ יחלו להתלונן על פגיעה בנסיעותיהם ובהכנסותיהם, לנשיא לא תהיה ברירה אלא לקחת את פלוסי, יחד עם מנהיג המיעוט הדמוקרטי בסנאט, צ׳אק שומר – שיושבת הראש העבירה לספסל האחורי - ולשבת עמם עד שייצא עשן לבן, ובמלים אחרות, עד שיימצא הפתרון שיאפשר לטראמפ לסגת מתביעותיו ובכל זאת להציג ניצחון.



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות

כתבות שאולי פספסתם

*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו