המדינה הקטנה שרוצה להראות לעולם הגדול איך עושים מהפכה ירוקה כמו שצריך

רעיית נשיא קוסטה ריקה, מתכננת עירונית, מובילה את הרעיון להפוך את ארצה לירוקה עד ל-2050 עם סילוקם של דלקי המאובנים. לפי התוכניות, עד אז מרבית האוטובוסים והמכוניות יהיו חשמליים

נומיני סנגופטה ואלכסנדר וייגאס, ניו יורק טיימס
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
מעבר לטוקבקים
רכבת שמונעת מדיזל בסן חוסה
רכבת שמונעת מדיזל בסן חוסהצילום: CELIA TALBOT TOBIN / NYT
נומיני סנגופטה ואלכסנדר וייגאס, ניו יורק טיימס

קוסטה ריקה, מדינה קטנה שאוכלוסייתה מונה כחמישה מיליון תושבים, רוצה להיגמל מדלקי מאובנים ולהפוך לירוקה עד שנת 2050. המטיפה העיקרית לרעיון הזה היא מתכננת עירונית בת 38 בשם קלאודיה דובלס, שהיא במקרה גם רעייתו של נשיא המדינה.

לכל המדינות צריכה להיות שאיפה דומה, אומרים מדענים, כדי שהעולם יצליח למנוע את ההשלכות המפחידות של התחממות כדור הארץ. על אף שפליטות גזי החממה של קוסטה ריקה הן זניחות בהשוואה לאלה של מדינות אחרות, דובלס חותרת למטרה חשובה יותר: סילוק דלקי המאובנים, מה שיראה לעולם כי מדינה קטנה יכולה להיות החלוצה בניסיון לפתור את הבעיה הקשה הזאת, ותוך כדי כך לשפר את בריאותם ורווחתם של אזרחיה. לדבריה, הדבר יבטל את "תחושת הכאוס והשלילה" השוררת בשל התחממות כדור הארץ. "אנחנו חייבים להתחיל לתת תשובות", אמרה.

פעילותה הירוקה של קוסטה ריקה נהנית מהיתרון שבחלוציותה, על אף היותה כרוכה באתגרים לא מעטים. רוב האנרגיה שלה כבר מופקת ממקורות מתחדשים, בעיקר מכוח מים אך גם מרוח, שמש ואנרגיה גיאותרמית. אחרי עשרות שנים של כריתת עצים, המדינה הכפילה את שטחי היערות שלה ב–30 השנים האחרונות, וכיום מחצית משטחה מכוסה בעצים. השטח הזה הוא קולט פחמן ענק, אך גם מקור משיכה אדיר לתיירים. ובנוסף לכך, שינויי האקלים אינם נושא פוליטי מפלג במדינה המרכז אמריקאית.

קרלוס אלווראדו, נשיא קוסטה ריקה, בפורום הכלכלי העולמי, בינואר
קרלוס אלווראדו, נשיא קוסטה ריקה, בפורום הכלכלי העולמי, בינוארצילום: Markus Schreiber/אי־פי

אם הפסקת השימוש בפחמן תוכתר בהצלחה, תוכל קוסטה ריקה לספק מפת דרכים למדינות אחרות, בעיקר למדינות מתפתחות, ולהראות להן כיצד יכולים מנהיגים שנבחרים בדרך דמוקרטית להביא לצמיחה כלכלית בלי להשתמש במקורות אנרגטיים מזהמים. אך אם היא תיכשל, יהיו לכך השלכות מעמיקות אפילו במדינה כה קטנה ויציבה מבחינה פוליטית.

"אם לא נצליח לבצע את זה עד 2050, סביר להניח שאף מדינה לא תצליח", אמר פרנסיסקו אלפיסאר, כלכלן  במרכז למחקר חקלאות טרופית והשכלה גבוהה בטוריאלבה, המשמש יועץ לענייני אקלים לממשלה. "זה יהיה רע מאוד".

בראש סדר העדיפויות: פתרון תחבורתי

מבחינתה של דובלס, בראש סדר העדיפויות נמצא מציאת פתרון לתחבורה, שהיא המקור הגדול ביותר במדינה לפליטות גזי חממה. מספר המכוניות והאופנועים במדינה הולך וגדל בקצב מהיר, זאת בהתאם לסקר שנערך על ידי ארגון לא ממשלתי בשם "מצב האומה". הגיל הממוצע של המכוניות עומד על 17 שנים, ועומסי התחבורה מהווים בעיה ענקית. מהירות הנסיעה הממוצעת בבקרים בכבישי הבירה סן חוסה וסביבותיה הוא כ–15 קמ"ש, ובשעות אחר הצהריים המצב גרוע עוד יותר.

לפי "תוכנית הדה–קרבוניזציה הלאומית", כפי שהיא נקראת, צפויות לפעול רכבות נוסעים ומשא חשמליות עד 2022, שנה שבה תסתיים תקופת כהונתו של הנשיא קרלוס אלוורדו, בעלה של דובלס. כשליש מכל האוטובוסים יהיו חשמליים עד 2035, עשרות תחנות טעינה ייבנו, וכמעט כל האוטובוסים והמכוניות יהיו חשמליים עד 2050. בניגוד למדינות אחרות, החשמל של קוסטה ריקה אינו מופק על ידי פחם.

רחוב סואן בבירה סן חוסה
צילום: CELIA TALBOT TOBIN / NYT

שינוי התחבורה היא משימה יקרה, וכדי לממן אותה יהיה צורך לטפל בתחומים אחרים, שהקשר שלהם לשינויי האקלים הוא זניח, כגון טיפול בבריאות הפיסקלית של המדינה כדי שאפשר יהיה לקבל הלוואות זרות גדולות, וצמצום האבטלה, שהיא בעיה פוליטית דחופה

סטפני אבארקה בת ה–32, מנהלת חברה לשיווק רהיטים, תומכת בכל לבה במטרות הירוקות של דובלס. לדבריה, ברור שקוסטה ריקה חייבת להיות "חלוצה ירוקה". ואולם, אבארקה נאלצת להתמודד עם בעיות ניוד לא קלות כדי להגיע כל בוקר לעבודה. היא חייבת להתעורר בשעה ארבע בבוקר, להתקלח ולהתלבש ולנסוע באוטובוס במשך שעה. כשהיא מגיעה לתחנה הסופית שלה, עליה ללכת במהירות (או לרוץ, תלוי אם האוטובוס מגיע באיחור) לתחנת הרכבת, ולנסוע 20 דקות נוספות ברכבת איטית הפועלת על דיזל כדי להגיע סוף סוף למקום עבודתה. התהליך הזה הפוך כשהיא חוזרת לביתה תשושה אחרי נסיעה של שעתיים לכל כיוון. כדי להימנע מהנסיעות האלה, אבארקה חוסכת כיום כסף על מנת לקנות מכונית מיד שנייה. היא יודעת שנסיעה במכונית תוסיף פחמן לאטמוספירה, אבל "כולם רוצים מכונית פרטית".

הבעיה שאיתה צריכה להתמודד קוסטה ריקה ממשיכה להיות שאלת המימון. בהתאם להערכה ראשונית, עלות הפרויקט ב–11 השנים הבאות בלבד תעמוד על 6.5 מיליארד דולרים, והממשלה הודיעה שהסכום יחולק בין המגזר הפרטי לציבורי. אך גביית המסים במדינה אינה יעילה, התעשיות הגדולות פטורות מתשלום מסים וחובות הממשלה תופחים, כך לפי נתוני ארגון ה-OECD. החברות לדירוג אשראי הורידו לאחרונה את הדירוג של המדינה בגלל הגרעון ההולך וגדל שלה. רפורמה פיסקלית שהוצגה אשתקד על ידי הנשיא אלווראדו, עוררה הפגנות ענק ושביתת מורים שארכה חודשים.

אלוורדו, בן 39, שכתב רומן היסטורי לפני שנבחר אשתקד לנשיא, אוהב לדבר על העבר. הוא אומר שגם נשיאים שקדמו לו עשו דברים שנראו בלתי אפשריים, כמו ביטול הצבא בשנות ה–40 של המאה הקודמת. לדבריו, ההתמודדות עם שינויי האקלים היא "המשימה הגדולה ביותר של הדור שלנו ואין סיבה שמדינות קטנות לא יילכו בראש".

בית זיקוק בלואיזיאנה, ארצות הברית, המייצר דלק מאובנים, ב-2015
בית זיקוק בלואיזיאנה, ארצות הברית, המייצר דלק מאובנים, ב-2015צילום: Gerald Herbert/ אי־פי

לא כולם מסכימים עם נשיא קוסטה ריקה. קבוצה תעשייתית המייצגת בעלי אוטובוסים, הודיעה שאם הם יצטרכו להפוך את האוטובוסים שלהם לחשמליים, כפי שדורשת הממשלה, היא תצטרך לסייע להם כספית. אחרת הם ייאלצו להעלות את דמי הנסיעה לנוסעים.

יבואני מכוניות רוצים שהממשלה תאסור את השימוש במכוניות ישנות, שמזהמות את האוויר יותר מהחדשות. אחד מהם, חוויאר קירוס, אמר כי הממשלה תצטרך לבטל את האיסור המוטל על קידוחי נפט כדי לממן את התוכנית השאפתנית. גיירמו קוסטלה, יו"ר המפלגה הגדולה ביותר בבית הנבחרים, מתנגד להעלאת המס על הדלק.

קיימת בעיה נוספת. אם יצומצם ייבוא המכוניות החדשות, יקטנו הכנסות הממשלה בתקופה שבה המדינה אינה יכולה להרשות זאת לעצמה. המסים המתקבלים מדלק וממכוניות חדשות מהווים יותר מ–20% מהכנסות המדינה. הממשלה שוקלת את האפשרות לבצע רפורמה כללית במסים, ודובלס הציעה להעלות את המסים על מכוניות הפועלות על דלק, פעולות שטומנות בחובן סיכונים פוליטיים.

ברור שאם כל העולם יחדל להשתמש בפחמן, זו תהיה בעיה גדולה לקוסטה ריקה, כי חלקם המכריע של מיליוני התיירים שביקרו בה הגיעו במטוסים, אמצעי תחבורה שמפיץ הרבה מאוד פחמן בשמיים.

לכתבה בניו יורק טיימס

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ