"חלום הצדק לכולם אינו יכול להידחות יותר": הנאום המלא של ביידן מטקס ההשבעה

לוגו הארץ
ביידן בחדר הסגלגל, אתמול
לוגו הארץ

אדוני השופט העליון רוברטס, סגנית הנשיא האריס, יו"ר בית הנבחרים פלוסי, מנהיגי בתי הנבחרים שומר ומקונל, סגן הנשיא פנס, אורחים נכבדים וחבריי האמריקאים. זהו יומה של אמריקה.

זהו יומה של הדמוקרטיה, יום של היסטוריה ותקווה להתחדשות ונחישות דרך כור היתוך לדורות הבאים. אמריקה עמדה במבחן פעם נוספת והתגברה על האתגר. היום אנחנו חוגגים את הניצחון לא של מועמד אלא של מטרה, מטרת הדמוקרטיה. העם, רצונו של העם, נשמעו וכובדו.

למדנו פעם נוספת שהדמוקרטיה יקרה, שהדמוקרטיה שברירית, ובשעה הזאת, חבריי, הדמוקרטיה ניצחה.

מכאן, על האדמה הקדושה הזאת, שבה לפני ימים ספורים בלבד ביקשה אלימות לזעזע את יסודות הקפיטול, אנחנו מתייצבים כאומה אחת, תחת אלוהים, שאינה ניתנת לחלוקה, כדי לבצע את העברת הכוח בדרכי שלום כפי שנעשה במשך יותר ממאתיים שנים.

אנחנו צופים קדימה בדרכנו האמריקאית הייחודית: קצרי רוח, נועזים, אופטימיים, ושואפים להפוך לאומה שביכולתנו להיות ואנחנו חייבים להיות.

אני מודה לקודמיי משתי המפלגות על נוכחותם כאן היום. אני מודה להם מעומק לבי. ואני יודע, אני מכיר את חוסן החוקה שלנו ואת עוצמתה של ארצנו. כמו שמכיר הנשיא קרטר, שאיתו שוחחתי אתמול בלילה. הוא אינו יכול להיות איתנו היום, אך אנחנו מצדיעים לו על חייו שהוקדשו לשירות המדינה.

לפני זמן קצר נשבעתי שבועה קדושה. כל אחד מהפטריוטים האלה נשבע שבועה זו. הראשון שנשבע היה ג'ורג' וושינגטון. אך הסיפור האמריקאי תלוי לא באחד מאיתנו, לא באחדים מאיתנו אלא בכולנו, בעם השואף לאיחוד מושלם יותר.

זהו עם גדול. אנחנו אנשים טובים. ובמשך מאות שנים, דרך סערות וסכסוכים, במלחמה ובשלום, הגענו עד כה. אך לפנינו עדיין דרך ארוכה. אנחנו נתקדם במהירות ובדחיפות, כי מלאכה רבה לפנינו בחורף הזה, שבו רווחות סכנה ואפשרויות משמעותיות. יש לנו הרבה מה לתקן, הרבה מה לשפץ, הרבה מה לרפא, הרבה מה לבנות והרבה מה להשיג.

מעטים הם האנשים בהיסטוריה של המדינה שלנו שאותגרו יותר מאיתנו או שחיו בתקופה מאתגרת יותר או קשה יותר מהתקופה שבה אנחנו חיים כעת. נגיף שתוקף אחת למאה שנים אורב בשקט למדינה. הוא כבר גבה בשנה אחת חיים רבים יותר מאלה שאמריקה איבדה בכל מלחמת העולם השנייה. מיליוני מקומות עבודה אבדו. מאות אלפי עסקים נסגרו. קריאה לצדק גזעי, שקיימת כ־400 שנים, מטלטלת אותנו. חלום הצדק לכולם אינו יכול להידחות יותר.

הקריאה להישרדות מגיעה מכדור הארץ בעצמו, וזו קריאה שלא יכולה להיות נואשת או ברורה יותר. וכעת גם מתגברים הקיצוניות הפוליטית, העליונות הלבנה והטרור הפנימי שאיתם אנחנו חייבים להתעמת ושאותם ננצח.

כדי להתגבר על האתגרים האלה, להחיות מחדש את הנשמה ולהבטיח את עתידה של אמריקה, אי אפשר להסתפק במילים. נדרש אחד הדברים החמקניים ביותר בדמוקרטיה: אחדות. אחדות.

בינואר 1863, ביום השנה החדשה, חתם אברהם לינקולן על הצהרת השחרור. כשהתיישב לכתוב, הוא אמר, ואני מצטט, "אם שמי ייזכר אי פעם בהיסטוריה, זה יהיה בגלל הפעולה הזאת, שאני מבצע בכל נשמתי".

נשמתי כולה היתה כאן היום. ביום זה בינואר, נשמתי כולה שואפת לזה: לאיחוד אמריקה, לאיחוד בני עמנו, לאיחוד אומתנו. ואני מבקש מכל אמריקאי להצטרף אלי במשימה הזאת.

עלינו להתאחד במלחמה באויבים שניצבים נגדנו: כעס, טינה, שנאה, קיצוניות, התעלמות מהחוק, אלימות, מחלה, אבטלה ויאוש. באחדותנו נוכל לבצע דברים גדולים, דברים חשובים. נוכל לתקן עוולות. נוכל למצוא מקומות עבודה טובים. נוכל לשלוח את ילדינו ללמוד בבתי ספר בטוחים. נוכל להתגבר על הנגיף הקטלני. נוכל לתגמל, לתגמל על עבודה, לשקם את המעמד הבינוני ולהבטיח טיפול רפואי לכולם. נוכל להשליט צדק גזעי ונוכל להפוך שוב את אמריקה לכוח מוביל למען הטוב בעולם.

אני יודע שהדיבורים על אחדות עלולים להישמע כמו דמיון טיפשי בימים האלה. אני יודע שהכוחות המפלגים אותנו הם עמוקים ואמיתיים. אבל אני גם יודע שהם אינם חדשים. ההיסטוריה שלנו היתה מאבק תמידי בין האידאל האמריקאי שלפיו כולנו נוצרנו שווים, לבין המציאות הקשה והמכוערת שהגזענות, ההתנגדות להגירה, הפחד והדמוניזציה קרעו אותנו במשך זמן רב. הקרב הוא נצחי והניצחון אף פעם אינו מובטח.

דרך מלחמת האזרחים, השפל הכלכלי הגדול, מלחמות עולם, 9/11, דרך מאבקים, קורבנות וכשלונות, המלאכים הטובים שלנו ניצחו תמיד. בכל אחד מהרגעים האלה היו מספיק אנשים, מספיק אנשים מאיתנו שהתאחדו כדי לקדם את כולנו. ואנחנו יכולים לעשות זאת כעת. ההיסטוריה, האמונה וההיגיון מראים את הדרך, דרך האחדות. אנחנו יכולים לראות אחד את השני לא כיריבים, לא כשכנים. אנחנו יכולים להתייחס זה לזה בכבוד ובהערכה. אנחנו יכולים לאחד כוחות, להפסיק לצעוק ולהוריד את הטמפרטורה. כי ללא אחדות אין שלום, ויש רק מרירות וכעס. אין התקדמות, רק התמרמרות מתישה. אין אומה, יש רק כאוס.

זהו הרגע ההיסטורי שלנו של משבר ואתגר. והאחדות היא הדרך קדימה. ואנחנו חייבים להתייצב ברגע הזה כארצות הברית של אמריקה. אם נעשה כך, אני מבטיח לכם שלא ניכשל. מעולם, מעולם, מעולם לא נכשלנו באמריקה כשפעלנו יחד.

וכך היום, בשעה הזאת ובמקום הזה, הבה נפתח דף חדש, כולנו. הבה נתחיל להקשיב שוב זה לזה. לשמוע זה את זה, לראות זה את זה, לכבד זה את זה. הפוליטיקה אינה חייבת להיות אש בוערת שמשמידה כל דבר בדרכה. לא כל מחלוקת חייבת להיות סיבה למלחמה כללית. ואנחנו חייבים לדחות את התרבות שבה נעשית מניפולציה בעובדות או אפילו מייצרת אותן.

חבריי האמריקאים. אנחנו חייבים להיות שונים מכל אלה. אמריקה חייבת להיות טובה יותר. ואני מאמין שאמריקה היא אכן הרבה יותר טובה. הביטו מסביב. אנחנו עומדים בצל כיפת הקפיטול שהושלמה, כפי שצוין לפני כן, באמצע מלחמת האזרחים, כשהאיחוד עצמו היה תלוי על בלימה. אך אף על פי כן עמדנו בניסיון וניצחנו.

אנחנו עומדים ומביטים בשדרה הגדולה שבו/בה דיבר ד"ר קינג על חלומו. אנחנו עומדים כאן, במקום שבו לפני 108 שנים בהשבעת נשיא אחר, ניסו אלפי מפגינים למנוע מנשים אמיצות לצעוד למען הזכות להצביע. והיום אנחנו מציינים את השבעת האשה הראשונה בהיסטוריה האמריקאית שנבחרה לתפקיד לאומי: סגנית הנשיא קמלה האריס. אל תאמרו לי שדברים לא משתנים.

אנחנו עומדים מעבר לפוטומק, היכן שמצוי בית הקברות ארלינגטון שבו מצאו מנוחה נצחית הגיבורים שהקריבו את הקרבן העליון. ואנחנו ניצבים כאן ימים ספורים אחרי שאספסוף פרוע חשב שיוכל להשתמש באלימות כדי להשתיק את רצון העם, לבלום את עבודת הדמוקרטיה שלנו, לגרש אותנו מהאדמה הקדושה הזאת.

זה לא קרה. זה לא יקרה לעולם. לא היום, לא מחר, ולעולם לא. לעולם לא.

לכל אלה שתמכו בקמפיין שלנו, אני חש ענווה נוכח האמונה שלכם בנו. לכל אלה שלא תמכו בנו, ברצוני רק לומר: הקשיבו לי שעה שנלך קדימה. שימו לב לי וללבי. אם אתם עדיין מתנגדים, יהי כך. זוהי דמוקרטיה. זאת אמריקה. הזכות להתנגד, בדרכי שלום, למעקי הבטיחות של הרפובליקה שלנו היא אולי הכוח הגדול ביותר של האומה הזאת.

עם זאת, הקשיבו בבירור לדבריי: אסור שחילוקי דעות יובילו לפירוד. ואני מתחייב בפניכם שאהיה הנשיא של כל האמריקאים. כל האמריקאים. ואני מבטיח לכם שאלחם בעוז בעד כל אלה שלא תמכו בי כפי שאלחם בעד אלה שתמכו.

לפני מאות שנים רבות כתב אוגוסטין הקדוש, קדוש בכנסייה שלי, לאנשים שהוגדרו על ידי המטרות המשותפות של אהבתם. הוגדרו על ידי המטרות המשותפות של אהבתם. מה הן המטרות המשותפות האהובות עלינו כאמריקאים? שמגדירות אותנו כאמריקאים? אני חושב שאנחנו יודעים. הזדמנות, ביטחון, אצילות, כבוד, הערכה, כבוד, וכן, אמת.

השבועות והחודשים האחרונים לימדו אותנו לקח כואב. יש אמת ויש שקרים, שקרים שנאמרים להשגת כוח ורווחים. ולכל אחד מאיתנו יש חובה ואחריות כאזרחים, כאמריקאים, ובייחוד כמנהיגים, מנהיגים שנשבעו לכבד את החוקה שלנו ולהגן על אומתנו, להגן על האמת ולהביס את השקרים.

הביטו, אני מבין שרבים מחבריי האמריקאים מביטים לעתיד בפחד ובחרדה. אני מבין שהם חוששים למקומות עבודתם. אני מבין, שכמו אבי, הם שוכבים בלילה במיטתם, מביטים בתקרה ותוהים: האם אצליח להשאיר את הביטוח הרפואי שלי? האם אוכל לשלם את המשכנתא שלי? הם חושבים על משפחותיהם, על מה שצופן העתיד. אני מבטיח, אני מבין.

אך התשובה איננה לפנות פנימה, לסגת לתוך פלגים יריבים, לחשוד באלה שאינם נראים כמוכם או שאינם מתפללים כמוכם, או שאינם מקבלים את החדשות מאותם מקורות שמהם אתם מקבלים. אנחנו חייבים לשים קץ למלחמה הלא אזרחית הזאת שבה ניצבים אדום נגד כחול, אזורים חקלאיים נגד עירוניים, חקלאיים נגד עירוניים, שמרנים נגד ליברלים. נוכל להצליח בכך אם נפתח את נשמותינו במקום להקשות את לבנו.

אם נוכיח קצת סובלנות וענווה ואם נסכים לעמוד בנעליים של אחרים, כפי שנהגה לומר אימי, רק לרגע לעמוד בנעליים שלהם. כי זה מה שחשוב בחיים. אין לדעת מה צופן לכם הגורל. יהיו ימים שבהם תזדקקו ליד עוזרת. יהיו ימים אחרים, שבהם נתבקש להושיט יד. כך צריך להיות. זה מה שאנחנו עושים אחד למען השני. ואם נהיה כאלה, ארצנו תהיה חזקה יותר, משגשגת יותר, מוכנה יותר לעתיד, ועדיין נוכל לא להסכים זה עם זה.

חבריי האמריקאים, בעבודה שמצפה לנו נזדקק זה לזה. נזדקק לכל הכוח שלנו כדי לעבור את החורף האפל הזה. אנחנו נכנסים למה שעלולה להיות התקופה הקשה ביותר והקטלנית ביותר של הנגיף. אנחנו חייבים להניח לפוליטיקה ולהתמודד סוף סוף עם המגפה הזאת כאומה אחת. כאומה אחת.

ואני מבטיח לכם, כמו שכתוב בכתבי הקודש, כי בכי יכול להימשך לילה, אך שמחה מגיעה בבוקר. ואנחנו נעבור את זה יחד. יחד.

אמריקה עמדה במבחן, עמדה בניסיון, ויצאנו ממנו חזקים יותר. אנחנו נשקם את הבריתות שלנו ונתחייב לשתף פעולה עם העולם. כדי להתמודד לא עם אתגרי האתמול, אלא עם אתגרי ההווה והעתיד. ואנחנו נוביל, לא רק בהפגנת כוחנו, אלא בכוח הדוגמה שנהווה. אנחנו נהיה שותפה חזקה ואמינה לשלום, לקידמה ולביטחון.

חברים, זוהי שעת מבחן. אנחנו עומדים בפני התקפה על הדמוקרטיה שלנו ועל האמת, בפני נגיף משתולל, חוסר שוויון ההולך וגובר, יסורי גזענות מערכתית ומשבר אקלים. אנחנו נעמוד למבחן. האם נתגבר על הקשיים האלה? זוהי שאלת השאלות. אני מאמין שאנחנו מוכרחים לעשות כך, ואני בטוח שגם אתם מאמינים בכך. אני מאמין שנצליח, ואז נכתוב את הפרק הגדול הבא בהיסטוריה של ארה"ב.

אני מבטיח לכם שתמיד אהיה כן אתכם. אגן על החוקה, אגן על הדמוקרטיה שלנו, אגן על אמריקה ואתן הכל לכולכם. אעשה הכל כדי לשרת אתכם, אחשוב לא על כוח אלא על אפשרויות, לא על אינטרס אישי אלא על טובת הכלל, ויחד נכתוב סיפור אמריקאי של תקווה ולא של פחד. של אחדות ולא של פלגנות. של אור ולא של חושך. סיפור של הגינות, כבוד, אהבה והחלמה, גדלות וטוב.

הלוואי שזה יהיה הסיפור שידריך אותנו, הסיפור שיתן לנו השראה, והסיפור שיוכיח לדורות הבאים שנענינו לקריאת ההיסטוריה. שנענינו לַרגע. שהדמוקרטיה והתקווה, האמת והצדק לא מתו במשמרת שלנו אלא שגשגו. שאמריקה הבטיחה חירות בביתה ושוב ניצבה כמגדלור בפני העולם. זה מה שאנחנו חייבים לקודמינו, זה לזה ולדורות הבאים.

לחצו על הפעמון לעדכונים בנושא:

תגובות