ארץ הפלאות אוכלת יושביה: שינויי האקלים מאיימים על הפארק הלאומי ילוסטון - אמריקה - הארץ

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

ארץ הפלאות אוכלת יושביה: שינויי האקלים מאיימים על הפארק הלאומי ילוסטון

לכתבה
Getty IL/ Istock

פארק ילוסטון הוא ביתן של חיות בסכנת הכחדה, צמחים נדירים ותופעות טבע מרהיבות. אך כל זה עלול להשתנות בשנים הקרובות, לאור התקצרות החורף, המסת השלגים והתפשטות השריפות

8תגובות

בשעות אחר הצהריים של אחד מימות הסתיו הצטופפה קבוצת מטיילים בנקודת תצפית בעמק למאר. הם מיקדו את מבטם בעשר דמויות שחורות ואפורות על רקע השלג הלבן - להקת זאבים ששוטטה בצמחייה הנמוכה שליד גדת נהר. כשהמשיכו משם לאורך הכביש, ראו להקה של ביזונים מלחכת בשמחה את שיחי הלענה, נהמותיהן של החיות הגדולות נשמעות היטב בדממה באוויר הצלול.

הפארק הלאומי ילוסטון הוא המקום היחיד בארה"ב שבו אפשר לראות ביזונים וזאבים במספרים גדולים. בעלי החיים האלה שורדים בזכות הפארק: ילוסטון הציע מקלט למינים רבים של בעלי חיים בסכנת הכחדה, בהם ביזונים, זאבים אפורים, ברבור מחצצר, איילים ודובי גריזלי. אך הפארק הלאומי האהוב, שמושך כארבעה מיליון תיירים בשנה וידוע בין השאר בגייזרים המדהימים שבו, עשוי בקרוב להשתנות באופן דרמטי.

חוקרים, מומחים ומנהלי הפארק חוזים שבעקבות שינוי האקלים שצפוי בעשרות השנים הקרובות, הפארק הלאומי הראשון בארה"ב יסבול משריפות עוצמתיות יותר, יערות קטנים יותר, התפשטות של שטחי הערבה נמוכי הצמחייה, נתיבי מים רדודים וחמים יותר וצמחים פולשים רבים יותר. כל אלה עלולים לשנות את מספרם והתנהגותם של בעלי החיים בילוסטון.

מערכות אקולוגיות אינן סטטיות, אבל שינוי האקלים משנה בתי גידול במהירות רבה עד כדי כך שצמחים ובעלי חיים רבים אולי לא יצליחו להסתגל היטב - ואפילו לא להסתגל בכלל.

פארק ילוסטון
JOSH HANER / NYT

הפארק הלאומי ילוסטון נוסד ב-1872 והוא רק אחד מאתרי המורשת של אונסק"ו ששינוי האקלים מאיים על עצם קיומו. בין השאר, הפארק הוא ביתן של כמה מתחנות מזג האוויר הוותיקות ביותר בארה"ב, ונתונים מהפארק והאזור המקיף אותו סייעו למדענים להבין את שינוי האקלים במערב ארה"ב ולעקוב אחריו. מאז 1948 עלתה הטמפרטורה השנתית במערכת האקולוגית ילוסטון הגדולה - שטח של כ-90 אלף קמ"ר, הכולל את הפארק, יערות לאומיים ואת הפארק הלאומי גראנד טיטון - בכ-1.1 מעלות צלזיוס. החוקרים מדווחים שהחורף התקצר בעשרה ימים בממוצע ונעשה פחות קר.

להתמודד עם האבל

"בהרי הרוקי הצפוניים, השלג הדחוס ירד לרמתו הנמוכה ביותר זה 800 שנה", אמר פטריק גונזלס, מדען יערות ושינוי אקלים באוניברסיטת קליפורניה בברקלי. מאחר שהשלג הכרחי לקיום האקולוגי של הפארק כפי שהוא, ירידתו מדאיגה את המומחים. הקיצים בפארק נעשו חמים ויבשים יותר, מה שמגביר את הסכנה לשריפות. גם אם יגדל שיעור המשקעים בעתיד, המים יתנדפו מהר יותר, אומר מייקל טרסק, אקולוג שעבד בילוסטון 28 שנים. "כשבתי תהיה זקנה, האקלים יהיה שונה בשבילה כמו שעידן הקרח האחרון שונה בשבילנו", אמר טרסק.

זאב ערבות, דישון, נשר קירח ואנטילוקפרה אמריקאית בפארק ילוסטון, בחודש שעבר. צילום: ג'וש הנר/ניו יורק טיימס

הנוף המיוחד של ילוסטון - שלג וקיטור, נחלים קרים ומעיינות חמים - הוא נוף וולקני. ב-1883, תיאר הניו יורק טיימס את הפארק כ"ארץ פלאות כמעט מיסטית". בעיני רבים מהמבקרים, ילוסטון מייצג את הטבע הפראי של ארה"ב: מקום של שמים עצומים ופתוחים, שהצבאים והביזונים עדיין משוטטים בו. "המבקרים מודים לך על קיומו של המקום", אמרה אן רודמן, מדענית בפארק. "לראשונה בחייהם הם רואים איילים וצבאים".

רודמן, שעובדת בפארק 30 שנה, התעמקה לאחרונה בנתוני הטמפרטורה ומזג האוויר. המגמות שמצאה הפתיעו אותה - כמו גם הדחיפות לפעולה. "כשהתחלתי לעסוק בזה, באמת חשבתי ששינוי האקלים הוא משהו שיקרה בעתיד", אמרה. "אבל זה אחד מאותם דברים שככל שאתה חוקר יותר, ככה אתה מבין כמה זה משתנה ובאיזו מהירות". רודמן מוסיפה: "ואז עוברים את השלב הזה, אני לא יודעת, כמו בשלבי האבל. פתאום מתברר לך שזה באמת באמת עניין גדול, ואנחנו לא מדברים על זה ולא חושבים על זה באמת".

רודמן מצביעה על שינויים גדולים ליד העיירה גרדינר שבמונטנה, בכניסה הצפונית לילוסטון. כמה צמחים… פולשים ולא מזינים תפסו את מקומם של צמחים מקומיים מזינים. השינויים האלה מדאיגים את רודמן ועמיתיה, שמסבירים: תנו למינים פולשים סנטימטר והם יתפסו קילומטרים.

דוב גריזלי בילוסטון פארק

אחד הצמחים הפולשים, ברומית הגגות, כבר התפשט בעמק למאר. "זה מה שאנחנו לא רוצים, שנהפוך למה שאפשר לראות בגרדינר", אמרה רודמן. "הזרעים נכנסים לפארק במכוניות ובנעליים של המבקרים". ברומית הגגות יכולה לשגשג גם בקרקע קשה והיא דליקה "כמו נייר טישו", אמרה. הצמח הזה משתלט אחרי שריפות ומונע מצמחים מקומיים לצמוח מחדש. אם ברומית ההגגות ודומיה יתפשטו, זה עלול להשפיע על הביזונים ועל האיילים. הברומית צומחת מהר במיוחד באביב. "היא מוצצת את הלחות מהקרקע מוקדם ואז היא נעלמת. לכן, בניגוד לעשבים המקומיים, היא לא מזינה בעלי חיים בקיץ", אמרה רודמן.

סופו של "הגל הירוק"

בשנים האחרונות איבדו האיילים שטחי מרעה כשקיצים יבשים וחמים יותר קיצרו את מה שהאקולוגים מכנים "הגל הירוק", שבו הצמחים נעשים ירוקים בפרקי זמן שונים בגבהים שונים, מסביר אנדרו הנסן, מומחה מאוניברסיטת מונטנה. כעת יש איילים שנשארים בעמקים מחוץ לפארק, מכרסמים מדשאות, ולאן שהם ילכו, הזאבים ילכו בעקבותיהם. "זהו שילוב מעניין מאוד של שינויים בקרקע ושינוי האקלים, שמוביל בוודאות להסטה דרמטית בדפוסי הנדידה, ואלפי איילים צפויים להגיע לשטחים פרטיים", אמר. 

קיצים יבשים יותר פירושם גם סכנה מוגברת של שריפות. התנאים שגרמו לשריפות ב-1988, אז שליש מהפארק עלה באש, עלולים להפוך לדבר שבשגרה. לקראת סוף המאה, "מזג אוויר כמו הקיץ של 1988 ישרור כאן כל הזמן", אמרה מוניקה טרנר מאוניברסיטת ויסקונסין־מדיסון. "עם התחממות האקלים, השריפות פורצות לעתים קרובות יותר. אנחנו מתחילים לראות יערות צעירים בוערים לפני שניתנה להם ההזדמנות להתאושש". 

ב-2016 השתוללה האש ביערות בקרבת הנהר מדיסון שבערו ב-1988. מאחר שלעצים הצעירים אין הרבה אצטרובלים, אין להם הרבה זרעים כדי לשחרר ולהצמיח יער חדש, מסבירה טרנר. האצטרובלים שלהם קרובים לקרקע, ולכן, הסיכוי שלהם לשרוד את האש קטן יותר. שריפות חוזרות עלולות לחשוף עוד קרקעות. "מבנה היערות ישתנה", אמרה טרנר. "הם עשויים להיות דלילים יותר, וייתכן שהם לא יתאוששו מהמכה הכפולה או המשולשת".

פארק ילוסטון, בחודש שעבר. צילום: ג'וש הנר/ניו יורק טיימס

היערות מצלים על נתיבי המים, וגם הם עוברים שינויים הקשורים לאקלים. "אנחנו רואים בבירור מגמות התחממות בקיץ ובסתיו", אמר דניאל אייזק משירות היערות האמריקאי. "זרימת הנחלים והנהרות קטנה עם ההצטמצמות של השלג הדחוס". הוא הסביר שהדגים מתרכזים כעת באזורים קטנים וצפופים יותר, מה שעלול להוביל לתחלואה רבה יותר. ב-2016, נסגר נהר ילוסטון לדיג לאורך של כ-300 ק"מ בגלל התפרצות של מחלת כליות שהרגה אלפי דגים. 

זרימה קטנה יותר ומים חמים יותר הם תוצאותיו של האביב המוקדם. תוצאה נוספת היא הפשרת השלגים המהירה, שמשחררת זרמים עזים. ההצפות פגעו בקינון של עופות המים דוגמת הטבלן, השקנאי האמריקאי הלבן והקורמורן המצויץ. "העופות האלה מקננים באגמים ובבריכות, וגובה המים בהם עולה ויורד תדירות, כתוצאה משינוי האקלים", אמר דאגלס סמית, ביולוג בפארק.

גם מספר הברבורים המחצצרים בילוסטון הולך ומתמעט. בתחילת המאה ה-20 חיסלו ציידים את רוב העופות הגדולים האלה בארה"ב, לאחר שצדו אותם בשביל בשרם ונוצותיהם שהיו אופנתיות אז. כ-70 ברבורים נותרו באזור ילוסטון. חלקם חיו בביטחה בתוך הפארק וסייעו לשקם את אוכלוסיית הברבורים הללו ברחבי ארה"ב. כיום חיים בפארק רק שני זוגות של ברבורים מחצצרים, ובשנים האחרונות הם לא הצליחו להעמיד צאצאים.

פארק ילוסטון
JOSH HANER / NYT

מציאת מקלט

בסוף העונה הצליחו עשרות מבקרים לצפות בשני דובי גריזלי אוכלים פגר, שעה שזאב ערבות ועורבים חגו סביבם, במרחק כמאה מטרים בלבד מהכביש. "אם הם ירוצו לכיוון שלנו", קרא פקח הפארק, "תיכנסו מיד למכוניות".

דובי גריזלי הם אוכלי-כל, כלומר: הם אוכלים כל מה שידם משגת, כולל הצנוברים עמוסי השמן והחלבונים של האורן לבן הקליפה. השפעת שינוי האקלים ניכרת על מין אורן זה יותר מאשר על כל עץ אחר בפארק בפרט ובמערב ארה"ב בכלל. עליית הטמפרטורות שיפרה את היכולת של מזיק מקומי, חיפושית האורן ההררית, לשרוד בחורף, להגיע למקומות גבוהים יותר וליהנות מעונת רבייה ארוכה יותר. לפי הערכות, ב-30 השנים האחרונות מתו כ-80% מהאורנים לבני הקליפה בפארק כתוצאה משריפות, פגיעה של החיפושית או זיהום פטרייתי.

אובדן של עצי האורן לבן הקליפה עלול להוביל לפגיעה נרחבת באזור. מין זה של עצים נחשב מין בסיסי ורב השפעה, הממלא תפקיד מרכזי במבנה של המערכת האקולוגית. צמיחתם באזורים חשופים בהרים מאפשרת לצמחים אחרים להיאחז בקרקע. החופה הרחבה של צמרותיהם מגינה על השלג מפני קרני השמש. והם מספקים מזון לציפורים, כמו קיק האגוזים האמריקאי, שבתורו מעודד נביטה של הצנוברים על ידי כך שהוא מחביא אותם. העצים הללו הם גם מקור מזון חשוב לסנאים, לשועלים ולדובי גריזלי.

כאשר אין הרבה צנוברים, דובים ניזונים ממזונות אחרים, כולל חלקי פגרים של דישונים או צבאים שציידים מותירים מחוץ לפארק. וזה עלול להביא את דובי הגריזלי שבאזור ילוסטון - שבספטמבר נוספו שוב לרשימת המינים שבסכנת הכחדה - לעימות עם בני האדם. "לאובדן עצי האורן יש השלכות מרחיקות לכת על כל המערכת האקולוגית", אמר ג'סי לוגאן, ששימש חוקר בשירות היערות של ארה"ב. "השינוי שחל בשאר האזורים, אפילו במערב ההררי, הוא כל כך גדול, שילוסטון נעשה חשוב עוד יותר", אמר לוגאן.

ילוסטון מספק מפלט לאנשים המבקשים לחוות טבע פראי. יש בו מראות שאין בשום מקום אחר: מערכת אקולוגית שנשתמרה כמעט בשלמותה והיא עשירה בבעלי חיים ובאלמנטים גיאותרמיים. היופי היוצא דופן של ילוסטון נוצר כתוצאה מחום וולקני; וכעת חום מעשה ידי אדם הוא זה שעלול להביא לקריסתו.

לכתבה המלאה בניו יורק טיימס מאת  מרגריט הולוויי וג'וש היינר

הרשמה לניוזלטר

כל מה שצריך לדעת על אמנות, בידור ופנאי - ישירות אליכם למייל

ברצוני לקבל ניוזלטרים, מידע שיווקי והטבות


תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות