שושלת קסטרו עוזבת את ארמון הנשיאות בקובה - ומותירה אחריה בלגן גדול - אמריקה - הארץ

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

שושלת קסטרו עוזבת את ארמון הנשיאות בקובה - ומותירה אחריה בלגן גדול

לכתבה
עצרת לציון 57 שנה למהפכה הקובנית, השבוע בהוואנהRamon Espinosa/אי־פי

בעשור בו שלט ראול קסטרו בקובה השתנתה המדינה רבות, אך היא עדיין סובלת ממערכת כלכלית רעועה ויחסים הבינלאומיים ירודים. נשיא חדש, מיגל דיאס-קנל, יושבע לתפקידו מחר וייאלץ להתמודד עם הירושה הזו

11תגובות

בשנת 2008 קיבל ראול קסטרו מאחיו פידל מדינה שבה רוב התושבים לא יכלו להרשות לעצמם לרכוש מחשב או טלפון סלולרי, לצאת מהמדינה בלי אישור השלטונות, לנהל עסקים פרטיים רבים, או להיכנס למלונות. בעשר שנות כהונתו, הוא פעל לאתחל את המערכת השלטונית - אותה סייע להקים - וקובה נפתחה לעולם.

בקובה יש היום כ-600 אלף יזמים פרטיים, יותר מחמישה מיליון טלפונים סלולריים, שוק נדל"ן תוסס ונמל תעופה שגדל ומתפתח במהירות. החוב החיצוני שלה שולם במלואו; ומאז 2015, אז חידשו קסטרו ונשיא ארה"ב לשעבר ברק אובמה את היחסים הדיפלומטיים בין שתי המדינות, גדל מספר התיירים למדינה פי שניים, והיא הפכה ליעד תיירותי החביב על חמישה מיליון מבקרים בשנה. 

סוחר בשוק בהוואנה, השבוע
ALEXANDRE MENEGHINI/רויטר

אך לא הכל ורוד. היום (רביעי) נבחר סגן הנשיא מיגל דיאס-קנל למועמד היחיד להחלפת קסטרו, והוא צפוי לקבל את התפקיד רשמית מחר. המדינה שקסטרו מוריש לו מסובכת בשורת בעיות מורכבות לא פחות מאלו שעמן היה צריך להתמודד בעצמו. המדינה ממשיכה להיות המעסיקה של כ-75% מהאוכלוסייה העובדת בקובה, אך איננה מייצרת כמעט דבר. השכר החודשי הממוצע של עובד מדינה עומד על כ-31 דולר בלבד, והעובדים נאלצים לעתים קרובות להתקיים על סחורות גנובות ועל תרומות מקרובי משפחה שחיים מחוץ לקובה. במקביל, הפריחה הכלכלית במגזר הפרטי כמעט ונעצרה לחלוטין.

מיגל דיאס-קנל, בחודש שעבר
POOL/רויטרס

המצב איננו מעודד גם בזירה הבינלאומית. היקף ההשקעות הזרות בקובה נותר נמוך בעוד התשתיות ממשיכות להתפורר; מאז כניסתו לבית הלבן של דונלד טראמפ התרחב הקרע בין המדינות, ואחרי 20 שנה בהן ונצואלה הזרימה סובסידיות בהיקף של שישה מיליארד דולר מדי שנה למדינה, פטרונה של קובה התמוטט כלכלית.

אי יכולתו - או חוסר רצונו - של קסטרו לבצע רפורמות מעמיקות לתיקון בעיותיה המבניות של קובה מעורר תהיות באשר ליכולת של יורשו, שאינו נהנה מהיוקרה הנלווית לשושלת האבות המייסדים של קובה, לנהל את המדינה בחמש או בעשר השנים הבאות. "התושבים בקובה לא ממש מבינים מה זה אומר לחיות במדינה שראול או פידל לא עומדים בראשה", אומר יאסל פדרון קונקבאיבה, בלוגר קובני בן 27, "אנחנו נכנסים לשטח לא מוכר".

עצרת לציון 57 שנה למהפכה הקובנית, השבוע בהוואנה
ALEXANDRE MENEGHINI/רויטר

דיאס-קנל, בן 57 שנולד אחרי המהפכה, מקדם טכנולוגיה ומסתמן כמחזיק בדעות סוציאל-ליברליות. כתומך נלהב של המפלגה הקומוניסטית הוא נחשב הימור בטוח להמשכת האידאולוגיה של קסטרו. על פי ההערכות, הוא לא יערער על השלטון החד-מפלגתי. הוא צפוי תחילה לפעול בזהירות, ולנסות להשיג תמיכה בקרב שמרנים, למרות דרישת הצעירים במדינה לפיתוח מהיר יותר. 

ראול קסטרו ודיאס-קנל, ב-2013
Ismael Francisco/אי־פי

האתגר המרכזי הראשון של דיאס-קנל יהיה לתמרן ולפשר בין שני המטבעות הנהוגים בקובה - פזו ששווה 4 סנט ופזו אחר ששווה בערך דולר אמריקאי אחד. אתגר אחר הוא עזיבתם ההמונית של האזרחים המשכילים ובעלי המקצוע של קובה, שעשרות אלפים מהם נוטשים את האי מדי שנה, ומותירים מאחוריהם תערובת מפתיעה של כלכלה של מדינת עולם שלישי ודמוגרפיה של מדינה אירופית מזדקנת. אלו לא אתגרים חדשים למדינה, אך כאלו שקסטרו הודיע שיתמודד עמם - ומעולם לא עשה זאת. 

דיאס-קנל יאלץ גם להתמודד עם תוצאות השינוי הכלכלי הנדרש בקובה והפגיעה האפשרית שלו במיליוני הקובנים שחיים על משכורות מהמדינה. קובה אמנם רואה ברוסיה כאחת מבעלות בריתה הקרובות ביותר, אך מנהיגי העבר חששו מהישנות הטלטלה הכלכלית שחוותה רוסיה בעת התפרקות ברית המועצות, ונמנעו משינוי, שעבור קובנים רבים נתפס כהכרחי. "אני לא יכולה לאכול ולרכוש לעצמי בגדים בעבור משכורת של 20 דולר בחודש", אומרת אדלה ארפג'ון, רואת חשבון בת 54, "אני או אוכלת או קונה בגדים. זה קשה, אבל זה המצב".

הרשמה לניוזלטר

כל החדשות והסיפורים החמים מהעולם אצלכם במייל

ברצוני לקבל ניוזלטרים, מידע שיווקי והטבות


תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות