זוהי הודעה אחרונה לתושבי ונצואלה, השערים נסגרים

המשבר הכלכלי בוונצואלה מניס מאות אלפי אזרחים לשכנותיה, וסבלנותן פוקעת. לצד המצב הקשה של המהגרים, מחאות אזרחיות פורצות בעיירות הגבול ומדינות הודיעו על סגירת המעברים

שתפו בפייסבוק
שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל
שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל
מעבר לטוקבקיםכתוב תגובה
הדפיסו כתבה
מהגרים ממתינים להיכנס לאקוודור דרך טולקאן, בתחילת החודש

שלושה שבועות נדרשו לדניאל לוקס, נגר מובטל מוונצואלה, לעבור את הגבול מעירו גורנארה לאקוודור. את המסע הוא עשה בטרמפים ובצליעה — הוא איבד את רגלו בתאונת דרכים לפני שש שנים. בכיסו היה פחות מדולר אחד — תוצאה של המצב הכלכלי הקשה בוונצואלה. הוא חצה את הגבול לקולומביה והתכוון להישאר בבירה בוגוטה, אך לאחר שתושב מקומי הטיח בו שתושבי ונצואלה אינם רצויים שם, החליט להמשיך הלאה.

הוא הצטרף לנסיעות של עוברי אורח דרומה, עד קאלי, ומשם לגבול אקוודור דרך העיר טולקאן. היום הוא מוכר בה סוכריות ברחוב, משבע בבוקר עד שבע בערב. אך לוקס בן ה–27 לא חיפש את "חיי המנעמים" מחוץ לארצו, כפי שהתייחס נשיא ונצואלה למאות אלפי תושבי ארצו שנמלטו מהמדינה בתקופה האחרונה — הוא נלחם על חיי בתו.

מהגרת מחכה להיכנס לאקוודור, בתחילת השבוע
מהגרת מחכה להיכנס לאקוודור, בתחילת השבועצילום: LUISA GONZALEZ/רויטרס

בשנה שעברה גילו רופאים גוש קטן ליד לבה של חוליסמר בת השנתיים, והיא אובחנה כחולת סרטן. לטולקאן הגיע לוקס נחוש להרוויח את הכסף הדרוש לטיפולים כימותרפיים בארצו המתפוררת. "מעולם לא העליתי בדעתי שאחווה דבר כזה, מעולם לא חשבתי שאיאלץ לעזוב את ארצי", הוא אומר. "היה קשה להגיע לכאן, אבל אני חייב להיאבק למען משפחתי".

לוקס הוא אינו מקרה יחיד. לפי האו"ם, כ–2.3 מיליוני בני אדם, יותר מ–7% מאוכלוסיית ונצואלה, עזבו את המדינה מאז 2015. רובם עברו לברזיל, צ'ילה, קולומביה, אקוודור ופרו. רק לאקוודור נכנסו השנה כחצי מיליון מהם. עם החמרת המצב הכלכלי בוונצואלה, המדינות השכנות מתקשות להתמודד עם ההשלכות ההומניטריות והפוליטיות של אחד ממשברי ההגירה הנרחבים ביותר בתולדות אמריקה הלטינית. חלקן מחליטות לסגור את שעריהן, והמראות ביבשת בימים האחרונים מזכירים את אלו של משבר המהגרים החמור באירופה ב–2015.

נראה שבשבועות האחרונים חלה האצה בבריחה מוונצואלה; ב–14 הימים הראשונים של אוגוסט לבדם חצו כ–43 אלף איש את גשר רומיצ'קה לטולקאן — בגבול שבין קולומביה לאקוודור. להערכת חוסה דלה פואנטה, ראש הסניף האזורי של סוכנות האו"ם לפליטים (UNHCR), עד סוף החודש עלול מספרם לזנק למאה אלף. "אני לא חושב שמישהו העלה בדעתו משבר בממדים כאלה", הוא אומר.

אנדריאה אובנדו, הממונה על הסיוע ההומניטרי בעיריית טולקאן, אומרת שאפילו 50 שנות מלחמת האזרחים בקולומביה לא דחפו מספר רב כל כך של אנשים לברוח מארצם.

הדרך שעוברים תושבי ונצואלה שבורחים מהמדינה
הדרך שעוברים תושבי ונצואלה שבורחים מהמדינה

הנוסחה למשבר

נשיא ונצואלה, ניקולאס מאדורו, שעלה לשלטון אחרי מותו של הוגו צ'אבס ב–2013, נוקט מדיניות מתריסה אחרי הניסיון להתנקש בחייו בתחילת החודש. הוא מבצע מעצרים של יריבים פוליטיים, ומבטיח להחיות את הכלכלה המתרסקת. "אני רוצה שהמדינה תתאושש ויש לי הנוסחה לכך", אמר בסוף השבוע שעבר בהודעה בטלוויזיה, והכריז על פיחות משמעותי של המטבע.

הכסף בוונצואלה חסר ערך, והתושבים נאלצו לשלם עד תחילת השבוע בעשרות ומאות שטרות בעד מוצרי צריכה בסיסיים. משלשום, לפי התוכנית שהציג מדורו למלחמה באינפלציה, צומצמו חמישה אפסים מהערך של השטרות. ואולם כלכלנים מזהירים שהתוכנית צפויה להחמיר את המצב עוד יותר. גם התושבים ספקנים ביחס לסיכויי התוכנית לשנות את הכיוון שאליו צוללת המדינה.

ובאין צפי לשיפור הכלכלה ובלימת הבריחה מהמדינה, הסבלנות של שכנותיה של ונצואלה מתחילה לפקוע.

ברזיל, שכבר קיבלה לתחומה עשרות אלפי מהגרים מוונצואלה, חסמה לזמן קצר את גבולה הצפוני בראשית אוגוסט, לאחר שמדינות המחוז הודיעו שאינן מסוגלות יותר להתמודד עם המצב. "אם נמשיך כך, עד סוף השנה נאבד את השליטה על העיר", התריע ראש עיריית בואה וישטה הסמוכה לגבול.

מחיר ארוחה במקדונלדס לפני ואחרי הורדת שווי המטבע, שלשום
מחיר ארוחה במקדונלדס לפני ואחרי הורדת שווי המטבע, שלשוםצילום: בלומברג

אך המצב החמיר עוד יותר בסוף השבוע האחרון. ברזילאים זועמים בעיירת הגבול פקראימה הציתו מחנה מהגרים בגבול, והבריחו כ–1,200 מהגרים חזרה לוונצואלה. לפי הפרסומים בברזיל, ההתקפה בעיר החלה לאחר שמשפחתו של סוחר מקומי דיווחה לרשויות כי הותקף בידי קבוצה של ונצואלים. בניו יורק טיימס צוטט מפגין נגד ההגירה, ג'ואו קלבר סוארס בורגס, בן 38 מפקראימה. "המטרה לא היתה לפגוע בוונצואלים, אלא למחות על נפקדות המדינה בעיירה שלנו", הוא אומר. "זה בלתי נתפס שיש כל כך הרבה כסף לטפל בהגירה אך אין מספיק כסף לסייע לנו".

משרד החוץ של ונצואלה מתח ביקורת על ההתקפות וקרא לברזיל להגן על המהגרים ועל רכושם. כבר אתמול החלו עשרות חיילים ברזילאים להגיע לגבול כדי להרגיע את הרוחות.

אך המחאה לא מסתיימת בברזיל. בראשית השנה נקטו שלטונות צ'ילה וקולומביה צעדים שנועדו להקשות על כניסתם של מהגרים מוונצואלה. השבוע הלכו בעקבותיהן גם אקוודור ופרו, שהודיעו שיאפשרו רק את כניסתם של אזרחי ונצואלה בעלי דרכונים. הצעד נועד למנוע את כניסתם של אלפי ונצואלים שלא הונפקו להם דרכונים בשל הכאוס במדינה. ההגבלה החדשה עוררה תגובות זועמות ומאות אנשים נואשים, שנסעו במשך ימים מוונצואלה, נעצרו במחסום באקוודור. מתוך ייאוש החליטו חלקם להסתכן במעצר וחצו את הגבול. "הם נכנסים ללימבו", צוטט ברויטרס עובד הצלב האדום באקוודור. "האנשים שחוצים את הגבול באופן לא חוקי עלולים לקבל קנסות — ואין להם כסף לשלם".

מתי ייגמר הסבל?

פעילי זכויות אדם הגדירו את החלטת אקוודור בלתי חוקתית ובלתי אנושית, אך היא תשמח ככל הנראה תושבים רבים בטולקאן, עיירת גבול ציורית וענייה, שבה חיים כ–60 אלף בני אדם. ביום חמישי צעדו מאות מהם ברחובות העיר בדרישה שנשיא אקוודור לנין מורנו ינקוט פעולה דחופה להצלת הכלכלה ולהאטת זרם כניסת המהגרים מוונצואלה. רבים מהם, הזהירו, ישנים ברחובות ומקבצים נדבות בפארקים ובכיכרות. "אפשר לעזור לעשרה, לעשרים מהגרים, אבל אי אפשר לעזור לעשרת אלפים", אומר חאירו פוסו, איש עסקים וממארגני המחאה. הוא האשים את "הג'נטלמנים מוונצואלה" בגנבת עבודות של תושבי אקוודור ובפשיעה. מרקו סנשס, מפגין בן 32, אומר שהוא מוטרד מנוכחותם של "אנשים מסוג זה", שבאים לטענתו "בשביל לגנוב".

וככל שזרם המהגרים גובר, גדלות התחושות הקשות בקרב התושבים. אנדריאה אובנדו, הממונה על הסיוע ההומניטרי, מזהירה מפני שנאת הזרים הגואה. לדבריה, מהגרים רעבים ביצעו עבירות שוליות, אך אין נתונים על גל גנבות שפוקד את טולקאן. היא סבורה שההחלטה של אקוודור למנוע את כניסתם של תושבי ונצואלה נטולי דרכונים תכניס רבים מהם ללחץ, והם עשויים לפנות למבריחי בני אדם. השלטונות, היא אומרת, כבר יודעים על 25 נתיבי הסתננות סביב העיר. "זה רק הולך לזנק", היא מתריעה.

לנוכח סיפורי המצוקה האינסופיים שנשמעים על גשר רומיצ'קה, שבו מתקבצים אלפים מדי יום בתקווה לחיים חדשים, נראה שהבריחה ההמונית מוונצואלה תימשך. על הגשר הציבו מתנדבים שלט: "מתי ייגמר הסבל?".

ימילה אוריברי, פסיכולוגית ונצואלית בת 42 ממרקאיבו, בורחת לפרו עם בנה בן ה–14. היא אומרת שארצה מתפרקת. "ילדים מתים שם מרעב", היא מוסיפה בעיניים דומעות.

קילו עגבניות ושוויו: 5 מיליון בוליבר ונצואלי (לפני הורדת שווי המטבע השבוע)
קילו עגבניות ושוויו: 5 מיליון בוליבר ונצואלי (לפני הורדת שווי המטבע השבוע)צילום: CARLOS GARCIA RAWLINS/רויט
גליל נייר טואלט ושוויו: 2 מיליון ו-600 אלף בוליבר ונצואלי (לפני הורדת שווי המטבע השבוע)
גליל נייר טואלט ושוויו: 2 מיליון ו-600 אלף בוליבר ונצואלי (לפני הורדת שווי המטבע השבוע)צילום: CARLOS GARCIA RAWLINS/רויט

אנדרה צ'סין, צעיר בן 21 בעל תואר במדעי המדינה, נמצא בדרכו לארגנטינה. הוא אומר שבני דורו איבדו כל תקווה. "כ–80% מהחברים שלי כבר היגרו", הוא אומר. על רקע התעקשות מדורו לאחוז בשלטון והפילוג בשורות האופוזיציה, הוא מאמין שרק לחץ בינלאומי יכול לעזור. "ולדימיר פוטין יחליט מה יקרה. שי ג'ינפינג יחליט. ממשלות אמריקה הלטינית יחליטו. לא אף אחד אחר".

חבורה של תרמילאים מגרמניה וניו זילנד שהגיעה למקום הופתעה מכך שנקלעה לעיצומו של משבר הומניטרי. "מעולם לא הייתי חלק ממשהו כזה, לא היה לי מושג מה מצפה לנו פה", אומר אשלי מקוורטרס, רואה חשבון בן 32 העומד בתור עם ההמונים המבקשים להיכנס לאקוודור.

על כוס קפה ופרוסת עוגה, מטעמים יקרי מציאות בארצו, נזכר לוקס איך יצא למסע בחודש יולי, ואת המצב הקשה שהוא נמצא בו גם כעת, באקוודור. "זה קשה, לפעמים לא מתרחצים שלושה או ארבעה ימים... וכשמתרחצים, זה בנחל". בלילה הולך לוקס לישון בחדר הוסטל מוזנח שהוא שוכר בעבור 50 דולר בחודש, בסיוע ארגון צדקה בינלאומי. בחדר הוא מתחבר לרשת האינטרנט ומקליד למשפחתו הודעה בטלפון הנייד. "המשפחה שלי היא הדבר הכי יקר לי, הלוואי שהיו יכולים להיות כאן אתי".

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ