"החלום נגוז": נשים בקוויבק מוותרות על שאיפותיהן בשל חוק כיסוי הראש

האיסור על ענידת סמלים דתיים שיבש את חייהן של תושבות מכל הדתות. חלק עזבו, אחרות חוששות לעתידן המקצועי. "הדרישה שאסיר את הכיסוי היא כמו שאכרות איבר מגופי", אמרה אשה שתבעה את הרשויות

לוגו ניו יורק טיימס
ניו יורק טיימס
שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל
מעבר לטוקבקיםכתוב תגובה
הדפיסו כתבה
נור פרחאת בת ה־28 במשרד עורכי הדין בו היא עובדת
נור פרחאת בת ה־28 במשרד עורכי הדין בו היא עובדתצילום: NASUNA STUART-ULIN / NYT

עורכת דין מוסלמית שעוטה כיסוי ראש, נאלצה לוותר על חלומה להיות תובעת במערכת המשפט הציבורית. מורה סיקית עם טורבן העתיקה את מגוריה למרחק של אלפי קילומטרים - מקוויבק לוונקובר - והעידה שהפכה ל"פליטה בארצה". מורה יהודייה, שומרת מצוות, העוטה שביס הביעה חשש שקידומה המקצועי ייבלם.

ביוני העבירה ממשלת מחוז קוויבק שבקנדה חוק האוסר על מורים, שוטרים, תובעים ועובדים אחרים במגזר הציבורי לעטות סמלים דתיים בעבודה. מאז, רבים מתמודדים עם ההשלכות הנרחבות של האיסורים על חייהם.

ראש ממשלת קוויבק, פרנסואה לאגו ממפלגת הימין, הסביר שהחוק - החל על כיסויי ראש מוסלמיים, טורבנים סיקים וכיפות יהודיות, צלבים נוצריים וסמלים דתיים אחרים - דוגל בהפרדת הדת מהמדינה, ומטיף לשמירה על הניטרליות בקרב העובדים במגזר הציבורי במחוז. הממשלה מדגישה שרוב גורף של תושבי קוויבק תומכים בו.

סומאיה פאטל בת ה-24
סומאיה פאטל בת ה-24צילום: NASUNA STUART-ULIN / NYT

"לא ארגיש בנוח אם יהיה עליי לעמוד מול שופטת או עורכת דין שעוטה כיסוי ראש, משום שזה יעורר בי שאלות אשר למידת הניטרליות שלה", אומרת רדיה בן אמור, מתאמת מחקר באוניברסיטה של מונטריאול ומוסלמית בדתה, שהיגרה לדבריה מתוניסיה לקנדה כדי לחיות אורח חיים חילוני יותר. אבל במקביל, החוק מעורר גם מחאות קולניות ומציב אתגרים משפטיים. גם ראש ממשלת קנדה, ג'סטין טרודו, הביע לו התנגדות בכמה הזדמנויות.

המתנגדים אומרים שהחוק נוגד את עקרון חופש הדת, מפר את ההגנות המעוגנות בחוקה, ומונע את שילובם של מיעוטים העוטים סמלי דת במקצועות חיוניים. הם אומרים גם שבעייתי ליישם את החוק, כי קשה לפעמים להבדיל בין סמלים דתיים לאביזרים אופנתיים. במועצת החינוך האנגלי במונטריאול טוענים שהחוק מאלץ אותם לוותר על העסקתם של מורים מוסמכים רבים. לדברי המועצה, מורה אחת לפחות הסירה את כיסוי הראש שלה כדי לשמור על משרתה.

"קואליציית ההכללה של קוויבק", ארגון המאגד קתולים, יהודים, סיקים ומוסלמים, מסייע בשתי התביעות שהגישו עד כה שלוש מורות נגד החוק - שתיים מוסלמיות ואחת קתולית. "החוק מפלה נשים מוסלמיות בצורה לא מידתית, כי החיג'אב הוא סמל דתי בולט לעין", אמרה פרי ראבון, עורכת דין המעורבת בתביעות, שהסבירה שהצלב הקתולי בולט פחות, מאחר שאפשר להסתירו מתחת לבגד.

למרות זאת, המורה הקתולית שהצטרפה לתביעה - אנדיאה לוזון, העונדת צלב ומדליון עם דמות הבתולה מריה - הצהירה בתביעה שהחוק מפר את זכותה החוקתית לחופש דת.

מפגינה במונטריאול נגד החוק לאיסור לבוש דתי במקומות ציבוריים, ב-2013
מפגינה במונטריאול נגד החוק לאיסור לבוש דתי במקומות ציבוריים, ב-2013צילום: REUTERS

שורשי החוק לשימור החילונית טמונים עמוק בתמורות ההיסטוריות שהתחוללו בקוויבק ב"המהפכה השקטה" בשנות השישים של המאה הקודמת, אז התמרדו תושבי קוויבק נגד שליטת הכנסייה הקתולית על חייהם. בעקבותיה הפך המחוז מחברה קתולית דתית לחברה חילונית, המגלה חשדנות רבה כלפי הדת.

ז'אן דוהם, מרצה בדימוס ללימודי דת באוניברסיטה של מונטריאול, אומר שגם לפני קבלת החוק, לוותה ענידת צלבים בפומבי בסטיגמה, וריפתה את ידיהם של רבים בחברה המקומית. לדבריו, המתנגדים הקתוליים לחוק מזדהים עם קבוצות דתיות אחרות, ואילו רבים מתומכי החוק רואים בחיג'אב, כיסוי הראש המוסלמי של נשים, "את צלה החוזר של הדת לקוויבק ושמירה על הסדר הפטריארכלי".

"החלום שלי התמוטט"

הוריה של נור פרחאת בת ה־28 היגרו בשנות התשעים למונטריאול מלבנון. בגיל 11 היא החליטה לעטות חיג'אב. שנים רבות היא חלמה להיות תובעת בפרקליטות של קוויבק. בתקופת התמחותה בסוכנות של הממשלה, היא הופיעה לפני שופט עם כיסוי הראש המוסלמי - תקדים בבית משפט במחוז. אבל כעבור כמה שבועות, כשסיימה תואר שני בחוק הפלילי, נכנס החוק לתוקף.

נור פרחאת בת ה־28 במשרד עורכי הדין בו היא עובדת
נור פרחאת בת ה־28 במשרד עורכי הדין בו היא עובדתצילום: NASUNA STUART-ULIN / NYT

"החלום שלי התמוטט", היא אומרת. כיום, היא מייצגת איגוד מורים שהגיש תביעה נגד ממשלת קוויבק בסוגיית החוק. פרחאת טוענת שהחוק לא עקבי. "למה זה בסדר שגבר עם זקן, או אשה העונדת צלב מתחת לצווארון שלה יעבדו בפרקליטות, אבל לא אשה שעוטה חיג'אב?".

תומכי חוק רבים אומרים שהוא יסייע לנשים מוסלמיות להשתחרר מאביזר הנחשב בעיניהם סקסיסטי ומגביל, אבל פרחאת אומרת שכיסוי הראש דווקא מחזק אותה.

"המדינה כופה עליי חילוניות"

חוק הסמלים הדתיים התקבל בקוויבק ביום שבו סיימה אמרית קאור בת ה־29 את המכללה למורים. כדי למצוא עבודה היא עברה לחוף המערבי, בקצה האחר של המדינה. "הדרישה שאסיר את הטורבן מראשי היא כמו לדרוש שאכרות איבר מגופי", היא אומרת. כיצד היא אמורה ללמד ילדים סובלנות ורב תרבותיות, היא שואלת, אם לה עצמה אסור לעטות סמל דתי בשעות העבודה?

אמרית קאור בת ה־29
אמרית קאור בת ה־29 צילום: Nasuna Stuart-Ulin / NYT

נשים סיקיות רבות החלו לאמץ את המנהג לחבוש טורבן מחוץ לארצן, מתוך רצון להפגין את דתן ואת מעמדן השוויוני. פעילים סיקים בקוויבק אומרים שמעט גברים סיקים, אם בכלל, מושפעים מהחוק, משום שבקהילה הסיקית הקטנה יחסית שבמחוז, הם לא נטו להגיש בקשות להתקבל לעבודה במגזר הציבורי בגלל חשש לדעות קדומות.

לפני שאושר החוק, אסרה ממשלת קוויבק על גברים סיקים להיכנס לבית המחוקקים של המחוז עם פיגיונות טקסיים קטנים מתחת לבגדיהם. אבל האיסור בוטל בעקבות פסיקה של בית המשפט העליון של קנדה. היום קאור מתגעגעת כל כך לקוויבק, עד שהעבירה את שפת המחשב והאייפון שלה לצרפתית. היא חולקת על הטענה שסמלים דתיים עלולים להשפיע על ילדים. "המדינה היא שכופה עליי את החילוניות כדת", אמרה.

"אי אפשר להשאיר את המצוות במפתן הדלת"

הורים לתלמידים בבית הספר שבו מלמדת קרולין גהר משבחים אותה ואומרים שהיא מהווה מופת לנשים צעירות. היא מנהלת את שיעורי המעבדה בכימיה וגיאולוגיה ומייעצת לקבוצה פמיניסטית בסוגיות של הפלות ושל אונס בידי מכרים.

קרולין גהר
קרולין גהרצילום: NASUNA STUART-ULIN / NYT

אבל גהר, יהודייה דתיה עם 14 שנות ניסיון בהוראה, חוששת שמסלולה לתפקיד ניהולי בכיר ייבלם בגלל השביס שלראשה. "הרעיון שאיענש בגלל מה שיש לי על הראש מעליב", היא אומרת. לדבריה, החוק מאלץ מורים להסביר לתלמידים דתיים שהקריירה שלהם עלולה להיות מוגבלת. "איך מורה אמור לומר לתלמידים לשים סייג לחלומותיהם?", היא שואלת. "דומה שממשלת קוויבק פשוט לא מבינה שאי אפשר להשאיר את מצוות הדת במפתן הדלת".

"פמיניזם אמור לאפשר לך לעשות את מה שאת רוצה"

אחרי חקיקת החוק, החלה סומאיה פאטל בת ה-24 לתהות אם היא בכלל מסוגלת להסיר את כיסוי הראש. היא לא הצליחה. "יש ימים שבהם אני רוצה להוריד את הכיסוי ולחשוף את השיער שלי, כמו כל הנשים", היא אומרת, "אבל אני רגילה לעטות חיג'אב מאז שאני בת 13, ואחרי כל המאמצים וההקרבה, הוא הפך לחלק בלתי נפרד ממני".

פאטל אומרת שחודשים ספורים אחרי שסיימה תואר בחינוך באוניברסית מקגיל במונטריאול היא קיבלה הצעת עבודה כמורה מחליפה, אבל נאמר לה שאם היא רוצה להמשיך לעבוד, עליה להסיר את החיג'אב. בסופו של דבר, הרשה לה אגף החינוך להמשיך בעבודתה כי היא התקבלה לפני כניסת החוק לתוקף. אבל עתידה לא ברור. פאטל אומרת שהחוק מטפח שנאה.

פמיניסטיות רבות בקוויבק תומכות באיסור, בטענה שהוצאת הדת מהחיים הציבורים רק מסייעת לזכויות הנשים. אבל פאטל אומרת שמי שרוצים להגביל את עטיית החיג'אב הם סקסיסטיים. הוריה עודדו אותה תמיד לפתח קריירה, היא אומרת. "משמעות הפמיניזם היא לאפשר לך לעשות את מה שאת רוצה", היא אומרת.

לקריאת הכתבה של דן בילפסקי בניו יורק טיימס

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ