מובלים מייאוש ממולדתם ומתקווה לעתיד, אנשי השיירה מהונדורס ממשיכים לצעוד לארה"ב

לפני 14 יום יצאה לדרכה שיירת המהגרים, שלפי הערכות מונה כעת יותר מ–7,000 איש. "זה נראה כמו מחזה מהתנ"ך", סיפר מהגר מגואטמלה. בעוד הרשויות מנסות לעצור אותם, הקהילות המקומיות מקבלות את הנודדים בברכה ומסייעות להם

לוגו ניו יורק טיימס
ניו יורק טיימס
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
מעבר לטוקבקיםכתוב תגובה
מהגרים בכיכר באואיסטלה, השבוע במקסיקו. רובם לא מודעים לכך שהפכו למוקד הבחירות בארה"ב
מהגרים בכיכר באואיסטלה, השבוע במקסיקו. רובם לא מודעים לכך שהפכו למוקד הבחירות בארה"בצילום: לואי אנטוניו רוחאס/ניו יורק טיימס
לוגו ניו יורק טיימס
ניו יורק טיימס

מעט אחרי הזריחה, עמד ראש העיר אואיסטלה שבדרום מקסיקו בכיכר העיר המרכזית וסרק אותה בעיניו. אלפי מהגרים — גברים, נשים ומשפחות — הגיעו לעיר ביום שני, והפכו את הרובע המסחרי הקטן לאתר מחנאות. הם מילאו כל מטר רבוע בכיכר ובמדרכות הסמוכות, שוכבים על קרטונים, שמיכות, יריעות פלסטיק וערימות בגדים. "זה נראה כמו מחזה מהתנ"ך", תיאר מהגר מגואטמלה. הוא הגיע למקום עם אשתו, בנו הפעוט ובן דודו.

שני זוגות מכנסי ג'ינס תלויים לייבוש על פסלו של ונוסטיאנו קראנסה, אחד מגיבורי המהפכה המקסיקנית. משאיות הזבל של העירייה קבורות תחת הררי אשפה. אולם ראש העיר, חוסה לואיס לפארה קלדרון, אופטימי. אפילו עליז. "האנשים האלו ברחו מהעוני בארצותיהם", הוא אומר. "הם אנשים עובדים, שלא נושאים פצצות. הם רוצים לשפר את תנאי חייהם, ואנו רוצים להקל עליהם ולהנעים ככל האפשר את המעבר בעירנו".

מהגרת מהונדורס רוחצת את בנה בנהר קואטן, מקסיקו, ביום שני
מהגרת מהונדורס רוחצת את בנה בנהר קואטן, מקסיקו, ביום שניצילום: LUIS ANTONIO ROJAS / NYT

היום הוא היום ה–14 לתנועת שיירת המהגרים, שהחלה בהונדורס וצמחה במשך הדרך צפונה, לכיוון ארה"ב. בעיירות ובכפרים התקבלו המהגרים באהדה וזכו לתמיכה מהרשויות המקומיות, מהקהילות ומהאנשים, שהעניקו להם מזון ומים, בגדים, חיתולים, שמיכות וכסף שיסייעו להם בהמשך הדרך צפונה. המהגרים נחושים להגיע לגבול ארה"ב, ואומרים כי התקדמות בקבוצה גדולה כל כך בטוחה יותר.

על פי הערכות, השיירה מונה יותר מ–7,000 נפש. באואסיטלה העבירו את הלילה שבין שני לשלישי כ–5,000 איש. יש מי שינסו לקבל מקלט בארה"ב, ואחרים יודעים שהדרך היחידה עבורם היא כניסה לא חוקית. רבים מהמהגרים טרם החליטו מה יעשו.

מהגרים מחכים בתור כדי להתקשר לקרוביהם, שלשום באאוסטילה
מהגרים מחכים בתור כדי להתקשר לקרוביהם, שלשום באאוסטילהצילום: LUIS ANTONIO ROJAS / NYT

רובם, אם לא כולם, כבר שמעו על מתקפות הנשיא דונלד טראמפ, על איומיו להפוך את אזור הספר לשטח צבאי ועל הקשיים שבקבלת אישור כניסה חוקי לארה"ב. בראיונות שנערכו עם מהגרים נראה שרבים מהם מונעים על ידי אמונה עיוורת שנולדה מייאוש, לפיה זהו הסיכוי הטוב ביותר שלהם להימלט מהעוני, מהאלימות ומהקשיים שבמולדתם, ולהתחיל בחיים טובים יותר. הדבר הראשון שהם רואים לנגד עיניהם הוא הגישה לגבול.

ג'וזואה רוסאלס, בן 28 מהונדורס, אומר כי הוא לא בטוח שהשיירה אכן תגיע לגבול או אם אנשים יוכלו לחצות אותו. אולם, לדעתו, אין ברירה אלא לנסות. בהונדורס הוא היה מובטל ונשדד ברחוב. "אם אלוהים ירצה, הנשיא יאפשר לנו לעבוד בארה"ב", הוא מקווה.

רכב עמוס במהגרים, שלשום במקסיקו
רכב עמוס במהגרים, שלשום במקסיקוצילום: LUIS ANTONIO ROJAS / NYT

רוב אנשי השיירה אינם מודעים לכך שהפכו למוקד מערכת בחירות האמצע בארה"ב. רבים לא ידעו כלל על קיום הבחירות ועל כך שמסעם צפונה הפך לפולמוס. "לרוב המהגרים לא אכפת מהבחירות", אומר אוסקר צ'אסון, מנכ"ל אליאנסה אמריקה — רשת הגירה אמריקאית שפועלת משיקגו. "הנואשים מאמינים בנסים. הם בטוחים שבגלל מופע האחדות הזה של השיירה למישהו יהיה אכפת והנס יתרחש".

שלשום אמר טראמפ כי "איננו יכולים להרשות פגיעה כזאת בארצנו", אולם הכיר בעובדה שלא היתה הוכחה לציוצו בטוויטר שלפיו יש "מזרח־תיכונים לא מזוהים" בשיירה, זאת למרות שציין כי "לגמרי יכול להיות שיש". אף סוכנות ממשלתית לא איששה את טענתו. סגן הנשיא מייק פנס אמר כי שיירת המהגרים אורגנה "בידי קבוצות שמאלניות" ומומנה על ידי ונצואלה. לדבריו, "לא סביר שאין מהגרים מהמזרח התיכון בשיירה".

מהגרים מהונדורס מקשיבים להדרכת בטיחות ממתנדבים של הצלב האדום באואיסטלה, אתמול במקסיקו
מהגרים מהונדורס מקשיבים להדרכת בטיחות ממתנדבים של הצלב האדום באואיסטלה, אתמול במקסיקוצילום: LUIS ANTONIO ROJAS / NYT

מראיונות עם מהגרים עולה שרובם מחפשי עבודה בוגרים ובעלי משפחות ממרכז אמריקה. רבים מהם חיו לאורך הדרך על כסף שהביאו אתם או הנדבות שקיבלו. עובדות אלו אינן עולות בקנה אחד עם הטענות שהשיירה ממומנת על ידי מקורות זרים. על אף ניסיונות ממשלותיהן של גואטמלה, הונדורס ומקסיקו לעכב את התקדמותה, השיירה נעה קדימה ללא תכנון או גוף מארגן. קצב התקדמותה הואט רק בגלל תשישות האנשים.

כשהגיעו המהגרים העייפים לאואסיטלה ביום שני אחר הצהריים, הם הופנו לאולם הספורט. שם המתינו להם בקבוקי מים, אלפי כריכים, צוותים רפואיים ואנשי ביטחון. רבים קיבלו טיפול ביבלות, בכוויות שמש ובהתייבשות. הדיבורים על הסכנות שעומדות בפני השיירה הפכו למציאותיות כשהתפרסם דיווח לפיו אחד המהגרים נהרג בנפילה ממשאית עמוסה.

מעט לפני שהחל לטפטף גשם, מתחו המהגרים יריעות פלסטיק בין עצים לעמודי תאורה. אחדים חיפשו מחסה בכניסות לחנויות, במגרש הכדורסל או בכנסייה. עובדים מתחנת רדיו נוצרית הביאו סירים מלאים ספגטי, שעועית ואורז. כומר שהופיע במקום אסף סביבו להקת מאמינים. רפאל גומס בוראס, בעל מסעדה בעיירה, חילק למהגרים אוכל וסיפר שעבד בשנות ה–90 כשוטף כלים בארה"ב. לדבריו, תקופה זו גורמת לו להבין את מצבם של אנשי השיירה. "יש מי שחוששים שאנשי כנופיות הסתננו, אבל כולם כאן אנשים טובים", הוא אומר.

לידיעה המקורית של קירק סמפל, אני קוריל ומאיה אברבוך בניו יורק טיימס

תגיות:

תגובות

משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ