בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
${m.global.stripData.hideElement}
 

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לשבוע בלבד - מינוי לאתר ב-50% הנחה  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

סיכום 2015

באידיוקרטיה של ארה"ב, טראמפ כבר נבחר לנשיא

עלייתו של איל ההון הפופוליסט לפסגת המרוץ לנשיאות נדמית לעתים כסאטירה מוצלחת שהפכה למציאות. אך כשהקו בין בידור לפוליטיקה מיטשטש, הפאניקה בצמרת הרפובליקאית ניכרת

90תגובות

לנשיא דוויין אליזונדו מאונטן דיו הרברט קמאצ׳ו היתה לאחרונה עדנה. קמאצ׳ו, אלוף היאבקות וכוכב פורנו בעברו, מככב כמנהיג האומה האמריקאית האלימה והנבערת מדעת של שנת 2505, כמתואר בסרטו הסאטירי והדיסטופי של הבמאי מייק ג׳אדג׳ – "אידיוקרטיה". אלא שנסיקתו של דונלד טראמפ מבהירה שאולי לא נצטרך להמתין חצי מיליניום כדי לזכות בנשיא כמו קמאצ׳ו: עבור רבים ממעריצי הסרט, שלטונם של האידיוטים כבר כאן.

הסרט כמעט ונגנז לפני כעשור על ידי חברת ההפקה פוקס, אך הפך מאז לקאלט. הוא מציג עולם שבו תושבי ארה"ב הפכו לטיפשים לאחר דורות שבהם בעלי איי־קיו גבוה נמנעו מלהוליד ילדים, ואילו כל היתר התרבו כמו שרצים. בשנת 2505 נשלטת ארה"ב על ידי קונגלומרטים רודפי בצע, בעוד שתושביה מכורים לאוכל מהיר ולתוכניות ריאליטי רוויות מין ואלימות, מתמסרים להדוניזם, בזים לאינטלקטואלים ולועגים לזכויות אזרח. כשגיבור הסרט מגיע מההווה שלנו לעתיד הלא מזהיר, הוא מגלה שארה"ב על סף קריסה ורעב: היא איננה מסוגלת להאכיל את עצמה משום שהשקתה את יבוליה במיץ ספורט דמוי גייטורייד, המיוצר על ידי חברת־ענק שהרגולטרים הפדרליים נמצאים בבעלותה.

בתמונה נראים כעשרה תומכי טראמפ יושבים על כיסאות בעצרת בחירות. ישנן כמה נשים צעירות וכמה גברים בשנות ה-40 בקהלץ אחת הנשים מחזיקה פוסטר של שבו נראה איור של טראמפ על רקע דגל ארצות הברית
רויטרס

בראיון שהעניק לפני שנתיים אמר הבמאי ג׳אדג׳, יוצרם של סדרות הטלוויזיה ביוויס ובאטהד, מלך הגבעה ועמק הסיליקון: ״הדברים שהיו אמורים להתחיל בעוד 500 שנה החלו כבר עכשיו". וזה היה עוד לפני שטראמפ הודיע על מועמדותו לנשיאות ארה"ב ולפני שהצלחתו המטאורית הפכה את אידיוקרטיה מסאטירה מוצלחת לנבואה מטרידה.

״טראמפ הוא קמאצ׳ו", כתב העיתון דיילי טלגרף באוגוסט. ״שניהם משקפים את העירוב המדאיג בין בידור לפוליטיקה. טראמפ פופולארי משום שהוא מוכר והוא מוכר משום שאירח את תוכנית הריאליטי ‘המתמחה’. הוא מנצח בעימותים משום שהוא שולט בהם בכך שהוא צועק ורוטן ואומר כל דבר שעולה על דעתו". על פי העיתון הבריטי השמרני, "בעידן שבו אין מבדילים בין רייטינג לאיכות, מפיקי הטלוויזיה משתכנעים שלטראמפ יש נוסחה מנצחת ולכן הם מקדמים אותו, בלי קשר לעובדה שכשבוחנים מקרוב את הצעותיו מגלים שהן בסך הכל אוסף שטויות".

טראמפ אמנם עוד לא שלף תת מקלע כדי להשתיק את מבקריו, כפי שעושה קמאצ׳ו בסרט, בינתיים הוא מרתיע אותם רק במטח עלבונות בוטים ואישיים. אבל רק כפסע מפריד בין איל ההון לקמאצ׳ו בשעה שהאחרון מודיע לאומה על מצבה האנוש: ״אני יודע שהמצב חרא", הוא אומר לחברי הקונגרס. ״עם כל הבולשיט הזה של הרעב, וסופות האבק, ואין לנו כבר צ׳יפס ובוריטוס. אבל לי יש פתרון", הוא מכריז.

הנשיא קמאצ'ו שולף תת מקלע

בחודש ספטמבר היה העיתונאי ג׳ייסון ביילי לראשון שערך חידון לקוראיו, שהתבקשו לנחש מי אחראי לציטוט כזה או אחר – טראמפ או קמאצ׳ו. מאז הפכה המלאכה קשה עוד יותר. מי אמר שנורות ידידותיות לסביבה גורמות לסרטן? שהבולשיט היקר של התחממות גלובלית חייב להיפסק? שאני החלום הרע של דאעש? שניצחתי את סין ואעשה זאת שוב? שהמהגרים ממקסיקו הם אנסים וסוחרי סמים? שצריך לעצור את כניסת המוסלמים לארה"ב? שאני חכם יותר מכולכם? שאם בתי איוונקה לא היתה בתי הייתי יוצא עמה לדייט? טראמפ הוא שאמר, כמובן, על אף שהתשובה היתה יכולה להיות בקלות גם קמאצ׳ו.

טראמפ הוא גם זה שניכס לעצמו את המצאת האמירה ״לעשות את אמריקה גדולה מחדש״, על אף שהנשיא רונלד רייגן היה הראשון להשתמש בביטוי. וכיצד תומכיו של טראמפ יודעים שהוא אכן יקיים את הבטחותיו? ״כי זה כתוב לו על הכובע", כפי שהסבירה אחת הנשאלות בקבוצות המיקוד שבדק הסוקר פרנק לונץ לפני כמה חודשים, ״ואנו רואים זאת כל פעם שהוא מופיע בטלוויזיה". הרגליים שלי רעדו, אמר אחר כך לונץ השמרן, שהחל לקלוט את עוצמת הבעיה בפניה עומדת המפלגה הרפובליקאית.

זה לא שטראמפ בעצמו טיפש: ככל שהצלחתו נמשכת, כך משתכנעים עוד פרשנים שמדובר בגאון. גם לא כל תומכיו של איל הנדל״ן נבערים מדעת: הוא זוכה לתמיכה ניכרת גם בקרב אקדמאים. אבל הגרעין הקשה ובסיס התמיכה האיתן ביותר שלו הוא בקרב חסרי השכלה, פורמלית או אמיתית, המצויים כל כך עמוק בשולי החברה בארה"ב שעצם קיומם הפתיע מומחים, פרשנים, סוקרים ובעלי דעה בצמרת המפלגה הרפובליקאית. איש מהם לא צפה את זינוקו של טראמפ.

אוהדיו של טראמפ מזדהים כרפובליקאים, חלקם כדמוקרטים, אך רובם, לפחות עד בואו של טראמפ, כלל לא יצאו להצביע, ולכן גם לא הופיעו ברדאר של המומחים. הם לבנים יותר, מבוגרים יותר, עניים יותר, ועל פי ניתוח שפרסם אתמול הניו יורק טיימס, כנראה גם גזענים יותר. בחירתו של ברק אובמה לנשיא לפני שבע שנים הוציאה אותם משיווי משקל: סירובו המתמשך של טראמפ להכיר בתעודת הלידה האמריקאית של אובמה הפך אותו לגיבורם. כמוהו, הם מכורים לתיאוריות קונספירציה.

כך זוכה טראמפ לרוב מוחץ בקרב 14% מתושבי ארה"ב הסבורים שהנחיתה על הירח בשנת 1969 בוימה; בקרב 37% המשוכנעים שהתחממות גלובלית היא מהתלה; בקרב 6% מאלו שאין להם ספק שאוסמה בן־לאדן חי; בקרב 28% המאמינים שחבורה סודית מנהלת את העולם; בקרב 20% הבטוחים שחיסוני ילדים גורמים לאוטיזם; בקרב 15% הסבורים שהממשל שולט באוכלוסייה באמצעות קרניים סודיות המשוגרות ממסכי הטלוויזיה. אלה אותם אנשים, שחלקם הגיע לדרגת מושלי מדינות, שלא היה להם ספק שתרגיל "ג׳ייד הלם 15" של המשמר הלאומי שנערך השנה נועד להשליט משטר צבאי בטקסס. אלה אותם 30% מהרפובליקאים שצידדו לאחרונה בהפצצת "אברגן", ממלכתו הדמיונית של אלאדין: 44% מהם תומכים בטראמפ, מעל ומעבר לכל מועמד אחר.

הם אינם מאמינים לאף מלה של הממשל הפדרלי, מתרחקים מאמצעי התקשורת הממסדיים מימין ומשמאל, חשופים מבוקר עד ערב לעשרות תחנות רדיו שמרניות, פנאטיות, מתסיסות, במקרים רבים גזעניות, שלעומתן רשת פוקס ניוז באמת הגונה ומאוזנת. בשנים האחרונות הם קלטו, עיכלו והפנימו את המסרים של בעלי טורים ופוליטיקאים מהימין, מהשדרן גלן בק עד הסנאטור מטקסס טד קרוז, שהאו״ם הוא שטן עלי אדמות, שמוסלמים חדרו לכל מבני השלטון בוושינגטון, שההתקפה על הקונסוליה של ארה"ב בבנגאזי היא המחדל הגדול ביותר בהיסטוריה המודרנית, שרשויות המס רודפות עמותות ימין, שאובמה חבר סודי באחים המוסלמים. האליטות המשכילות של הרפובליקאים אפשרו להסתה הזו ללבלב כדי לשרת את מטרותיהן, אבל עכשיו קם הגולם על יוצרו, טראמפ נכנס לתמונה, והפאניקה בצמרת ניכרת.

הפרשן והסטטיסיקאי המוערך נייט סילבר אינו מתרשם: מתחילת המרוץ הוא מנבא שלטראמפ אין סיכוי לזכות במועמדות. בשורה התחתונה, טוען סילבר, טראמפ מייצג בין 6% עד 8% מתושבי ארה"ב, ועם מספרים כאלה לא זוכים במועמדות ובוודאי שלא בנשיאות. מומחי האתר FiveThirtyEight שבניהולו אמרו השבוע שברגע שמספיק מועמדים ינשרו מהמרוץ, הרוב הרפובליקאי העשיר והמשכיל יותר, זה שניצח ב–2012 את המערכה עבור מושל מסצ'וסטס לשעבר מיט רומני אך כעת מפוצל בין מועמדים שונים, יתאחד ויהפוך את טראמפ לקוריוז משעשע.

ימים יגידו, כפי שנהגו לומר, אך טראמפ יכול לרשום לעצמו הצלחה מרשימה אחת לפחות: הוא כפה על ארה"ב לצפות בפניה הפחות מוכרות והפחות מחמיאות ואולי, אם נאמין לאידיוקרטיה, גם הפחות נמנעות. הרעיון אינו חדש, אפלטון הרי הגדיר את הדמוקרטיה כשלטון של טיפשים, האב האמריקאי המייסד ג׳יימס מדיסון טען שאזרחים נבערים מובילים ״לפארסה או לטרגדיה או לשניהם״, ופרידריך ניטשה סיכם את המצב: ״אי שפיות של בודדים היא היוצא מהכלל, אבל אצל קבוצות, מפלגות, עמים ותקופות, מדובר בכלל עצמו".



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו