בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

פרשנות

הדרמה בבריטניה החזירה לטראמפ את אלמנט ההיתכנות, אחרי שבועות של דעיכה

העיתוי הכמעט על-טבעי של ביקור המועמד הרפובליקאי בסקוטלנד הדליק את ההשוואות המתבקשות. אם בריטניה השמרנית מסוגלת להתעלם מאזהרות העולם, אז אמריקה הנועזת יכולה שבעתיים

80תגובות
טראמפ בסקוטלנד, היום
CLODAGH KILCOYNE/רויטרס

בשנת 1935, בשעה שהפשיזם נעץ ציפורניו באירופה, פרסם סינקלייר לואיס את ספרו הידוע "זה לא יכול לקרות כאן". הספר מתאר את עלייתו לשלטון של פופוליסט לאומני שהופך את ארצות הברית לדיקטטורה טוטליטרית. לואיס ביקש להזהיר את אמריקה שמה שקורה באירופה יכול בהחלט לקרות גם אצלה, הערכה שאמריקאים רבים שותפים לה הבוקר (שישי) בעקבות ההצבעה בבריטניה לפרוש מהאיחוד האירופי.

העיתוי הכמעט על-טבעי של ביקורו של דונלד טרמאפ בסקוטלנד היום הדליק כמובן את ההשוואות המיידיות והמתבקשות. אותם כוחות של טינה לבנה, חשש מגלובליזציה, פחד ממהגרים, שנאת אליטות ורצונם של אנשים "להחזיר לידיהם את ארצם", כפי שאמר טראמפ, יכולים לחבור ברגע הנכון גם בארצות הברית כדי להביא את טראמפ לשלטון בנובמבר הקרוב. זה יכול לקרות גם כאן, הסיקו אמריקאים רבים, מי בחרדה ומי בתקווה.

זאת אולי תרומתה העיקרית של הדרמה בבריטניה לקמפיין של טראמפ: היא החזירה לו את אלמנט ההיתכנות, אחרי שבועות ארוכים שבהם נדמה היה שבחירתו נהפכה בלתי-סבירה בעליל. כמו בבחירות בישראל, גם בבריטניה התברר שלדעתן של אליטות יש ערך מוגבל, שמומחים ומנתחים סובלים מקונפורמיזם של "חשיבת יחד", שסקרים מתקשים לפצח זרמים תת-קרקעיים הצפים על פני השטח לקראת ההכרעה ושבפוליטיקה, לפחות, ה"לא יעלה על הדעת" הוא בגדר המלצה בלתי-מחייבת. אם בריטניה השמרנית לכאורה מסוגלת להתעלם מאזהרות העולם ולנקוט מהלך שנתפס על ידי רבים כקטסטרופלי, אז אמריקה הנועזת כביכול יכולה שבעתיים.

תוצאות ההצבעה בבריטניה התקבלו כמכה לנשיא ברק אובמה, שבהחלטה שנראית אולי פזיזה בדיעבד התערב באופן אישי במשאל העם בעת ביקורו בממלכה באפריל כשקרא לתושביה לא לעזוב את האיחוד. טראמפ, כצפוי, אף הטיל את מקצת האחריות לתוצאות ההצבעה על כתפיו של אובמה. כך או אחרת, יום חמישי היה אחד הרעים בכל שנות כהונתו של הנשיא: כמה שעות לפני הבשורות הרעות מעבר לים, בית המשפט העליון הותיר על כנה החלטה קודמת של בית משפט פדראלי לפסול את החלטותיו של הנשיא בעניין הענקת חנינה חלקית למהגרים. הניו יורק טיימס, שלא ידע אמש להכריע איזו מבין שתי ההתפתחויות חשובה יותר, הציב שתי כותרות ראשיות מקבילות, אחת מתחת לשנייה, בגירסתו המודפסת בבוקר. הם יכלו לקחת שיעור מזלמן שז"ר, שכעורך דבר איגד את חדשות היום שבו היטלר נכנס לאוסטריה, באסיה התרחשה רעידת אדמה ובארץ פרצו תקריות אש חמורות, תחת הכותרת בת האלמוות "העולם כמרקחה".

מדרך הטבע, ההיסטריה פשטה גם בין תומכיה של הילרי קלינטון. לא רק שהיא יכולה להינזק מהרוח הגבית שקיבל טראמפ, אלא שההתדרדרות האפשרית בכלכלה העולמית, האירופית וכמובן האמריקאית עלולה להוסיף על צרותיה, כמי שמזוהה, לטוב ולרע, עם ממשל אובמה היוצא. קלינטון ביקשה כבר אתמול להקדים תרופה למכה. בהודעה שפרסמה טענה ש"אי-הוודאות רק מדגישה את הצורך בהנהגה רגועה, יציבה ומנוסה בבית הלבן, כדי להגן על ארנקיהם ומחייתם של אמריקאים". גם את זה, כמובן, צריך לקחת בחשבון: שהיא צודקת; שהאמריקאים ייבהלו מהאנדרלמוסיה שתיווצר בעולם בשבועות הקרובים ויירתעו מהרפתקנותו של טראמפ שתוסיף על כך כפל כפליים; שהמשבר שעלול לפקוד את בריטניה ולהשפיע לרעה על שווקים בעולם לא ייזקף לרעתם של אובמה וקלינטון דווקא, אלא ייתפס כהוכחה לסכנה הגלומה בטיפוסים כטראמפ ובוריס ג׳ונסון הבריטי.

אבל גם אם ההחלטה הבריטית לא תוביל לטלטלה פוליטית דומה באמריקה, השלכותיה על מדיניות החוץ האמריקאית, ולמעשה גם על ההיסטוריה האמריקאית, יכולות להיות מרחיקות לכת. ראשית, אובמה וגם מחליפו, יהא אשר יהא, עומדים לאבד בן שיח מוערך עם התפטרותו של דייויד קמרון, שנתפס כאחרון בשורה ארוכה של ראשי ממשלות בריטיים ששימרו וטיפחו את "היחסים המיוחדים" עם אמריקה, כגון טוני בלייר ומרגרט תאצ'ר לפניו. מחליפו, בעיקר אם יהיה ג'ונסון, יתקשה לשחזר את אותה אינטימיות, במיוחד לאחר ששייך את התערבותו של אובמה במשאל העם לעובדה שאביו הוא ממוצא קנייתי.

היחסים המיוחדים בין וושינגטון ללונדון שימשו גם כצינור יעיל וכבלם לשעת חירום ביחסיה של ארצות הברית עם האיחוד האירופי כולו. כמו הממשלה בארץ, בממשל האמריקאי חוששים עתה מאובדן השפעתה המאזנת של לונדון, שתמיד קשובה יותר מאחיותיה באירופה לנקודת ההשקפה בוושינגטון. האמריקאים גם חרדים מהשפעתה המתגלגלת של ההתנערות הבריטית על בעלת בריתם אנגלה מרקל, המזוהה יותר מכל עם גל ההגירה האחרון מסוריה ומצפון אפריקה שסחף רבים בבריטניה להצביע בעד פרישה מהאיחוד. שמחתם הגלויה של ראשי התנועות הניאו-פשיסטיות באירופה, כגון מארין לה פן בצרפת וחירט וילדרס בהולנד, מעוררת חשש שהגל הגזעני והאנטי-ממסדי יסחף את אירופה כולה. בהכרח תעלינה ההשוואות ליבשת בשנות ה-30, כשהפשיזם וחקייניו פשטו מאיטליה לתנועה הנאצית בגרמניה, לפלנגות של פרנקו בספרד, למשטר הרביעי באוגוסט ביוון ולתנועות לאומניות דומות בפולין, רומניה, קרואטיה, ופורטוגל.

בספרה הידוע על מקורות הטוטליטריות, חנה ארנדט מייחדת פרק ניכר להשפעה המכרעת של בעיית הפליטים שנוצרה לאורכה ולרוחבה של אירופה כתוצאה ממלחמת העולם הראשונה. האומה, היא קובעת, גברה על המדינה, שאיננה יכולה להתקיים ללא העיקרון של שוויון מוחלט בפני החוק. החלטתן של ממשלות בכל רחבי אירופה לסמן מתאזרחים כאזרחים סוג ב' ולשלול לחלוטין את זכויותיהם של תושבים חסרי נתינות, שהדים לה ניתן למצוא בהטפותיו של טראמפ נגד מוסלמים ומהגרים באמריקה, "יצרה את הפיתוי לשלול מהאזרחים כולם את מעמדם החוקי ולשלוט עליהם באמצעות משטרה כל יכולה". היא גם שימשה כרקע לבידודם המוחלט של היהודים וכהצדקה לצורך למצוא "פתרון סופי" לבעייתם.

"כמעט בלתי אפשרי היום לתאר מה באמת קרה באירופה ב-4 באוגוסט 1914", כותבת ארנדט. "הימים שלפני והימים שאחרי מלחמת העולם הראשונה אינם מופרדים כסופו של עידן ישן ותחילתו של חדש, אלא כיום שלפני פיצוץ וכיום שאחריו. אך גם צורת לשון זו בלתי-מדויקת כמו כל השאר, כי השקט של הצער שבא בעקבות קטסטרופה מעולם לא הגיע. תחת זאת, נראה שהפיצוץ המקורי התניע תגובת שרשרת שבה אנו לכודים מאז, ושאיש כנראה איננו מסוגל לעצור". זו אולי תמציתה של החרדה האוחזת ברבים לאחר ההצבעה בבריטניה: שאנו כבר לכודים בתגובת שרשרת, הכוללת את התסריט הבלתי-נתפס של בחירתו של שרלטן מסוכן כטראמפ לנשיאות ארצות הברית, ושאיש כבר אינו מסוגל לעצור אותה.



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו