הרכבת לבית הלבן יוצאת לדרך מאיווה. לא כל המתמודדים עשויים להמשיך לתחנה הבאה

שיטת הבחירה המוזרה באיווה אמנם מיושנת, אך היא תיצור את המומנטום שיקבע את המשך המרוץ. יממה לפני הפריימריז הדמוקרטיים הוחלט לגנוז את הסקר המשפיע ביותר במדינה בשל טעות טכנית

נתנאל שלומוביץ
נתנאל שלומוביץ
שליח "הארץ" לאיווה
מעבר לטוקבקיםכתוב תגובה
הדפיסו כתבה
ג'ו ביידן בצילום סלפי עם כמה מתומכיו באיווה, בחודש שעבר
ג'ו ביידן בצילום סלפי עם כמה מתומכיו באיווה, בחודש שעברצילום: AFP
נתנאל שלומוביץ
נתנאל שלומוביץ
שליח "הארץ" לאיווה

אן סלצר אמנם לא זכתה למעמד "מיתולוגי" בקרב אמריקאים כמו זה שמייחסים למינה צמח בישראל, אך הסקרים שלה הם אולי המשפיעים ביותר על הנוף הפוליטי בארה"ב. מבקריה טוענים שבשל מעמדה הסמכותי בקרב המצביעים באיווה, היא מעצבת את התוצאות עוד יותר משהיא משקפת אותן. כך, היא יוצרת מעין אפקט דומינו לשאר תוצאות הפריימריז - ומשם לבחירות לנשיאות. אתמול (שבת), רשת CNN אף הקדישה משדר מיוחד לסקר הסופי לפני ההצבעה באיווה, אלא שבתחילת השידור נמסרה הודעה דרמטית: סלצר בחרה לא לפרסם אותו השנה.

העיתון המקומי "דה מוין רג'יסטר" שבו אמור להתפרסם הסקר הודיע: "אחד הנשאלים עדכן אותנו שבשיחה עמו לא הוזכר שמו של אחד המועמדים". לפי הודעת העיתון, "כנראה שזה מקרה בודד, אבל אין לנו דרך לדעת זאת בוודאות. לכן קיבלנו את ההחלטה הקשה שלא לפרסם את הסקר שאותו אנחנו מפרסמים זה 76 שנים". ניו יורק טיימס דיווח כי התלונה הגיעה ממטה הבחירות של ראש העיר לשעבר פיט בוטג'ג', מתמודד במרוץ הדמוקרטי, ומאז הרשת החברתית טוויטר מוצפת בספקולציות לגבי התוצאה.

בחירות בארה"ב 2020

בשביל הפריימריז הדמוקרטיים, ההחלטה לא לפרסם את הסקר, נחשבת לדרמה של ממש. סלצר חזתה כל תוצאה באיווה מאז 1988, והיתה היחידה שזיהתה את ניצחונו של ברק אובמה ב-2008. במטות השונים ציפו לתוצאות כדי לדעת היכן להשקיע את עיקר מאמציהם. תושבי איווה, מצדם, קשובים לסלצר, ידועים כמצביעים אסטרטגיים שמחכים עד הרגע האחרון כדי להחליט למי להצביע. השנה מספר המתלבטים גבוה במיוחד, כשהשיקול המרכזי בקבלת ההחלטה הוא למי יש הכי הרבה סיכוי להביס את הנשיא המכהן דונלד טראמפ. 

הסקר האחרון של סלצר נערך בתחילת ינואר וזרע בלבול עם תיקו סטטיסטי בין ארבעה מועמדים: הסנאטור ברני סנדרס קיבל 20 אחוזי תמיכה, ואחריו הגיעה הסנאטורית אליזבת וורן עם 17%, בוטג'ג' עם 16%, וסגן הנשיא ג'ו ביידן עם 15%. אולם מאז, בסקרים רבים אחרים, נראה כי סנדרס ממשיך לקחת את ההובלה, וגם ביידן מתחזק. עוד עולה מהסקרים, כי הסנאטורית איימי קלובשר ממינסוטה הסמוכה במקום החמישי היציב, והיזם אנדרו יאנג עשוי גם כן להפתיע.

כך או כך, נראה ששיטת הבחירה הארכאית של איווה היא בעצמה מתכון לאי-ודאות גם אחרי פרסום התוצאות. ההצבעה מחר באיווה תיערך כמיטב המסורת, בלי קלפיות ובלי פתקים. במקום זאת ייערכו "אסיפות בחירה" (Caucus). לפי שיטה זו, הבוחרים מתכנסים באחד מתוך 1,700 מוקדים הפזורים ברחבי המדינה – אולם ספורט, מסעדה ואפילו בית פרטי. שם הבוחרים מצביעים ברגליים, במובן המילולי ביותר. בכל חלל מוצבים שלטים עם שמות המועמדים, והבוחרים נדרשים להתייצב לצד אחד מהם. ראשים נספרים, וכל מועמד שלא עובר את רף 15 האחוזים באסיפה - לא נספר כלל.

אלא שזה לא הסוף. תומכי המועמדים שלא עברו את אחוז החסימה, מקבלים הזדמנות שנייה לבחור. הם יכולים להעתיק את תמיכתם למועמדים שעברו את הרף, או לבחור "לא להתחייב" (המקבילה לפתק לבן). כיוון שההצבעה היא פומבית, אותם בוחרים שצריכים להחליף מועמד, נתונים לנסיונות שכנוע מצד כל מי שנמצא בחדר - השכנים, החברים או פעילים פוליטיים. אלה ינסו בכל מאודם לשדל את המתלבטים להתייצב ליד שלט של מועמד ריאלי.

קלובשר נואמת בבית הספר התיכון פרנקלין שבאיווה, אתמול. למרות שאחד הסקרים נתן לה את המקום החמישי, הסיקור התקשורתי התמקד במומנטום שממנו היא נהנית
קלובשר נואמת בבית הספר התיכון פרנקלין שבאיווה, אתמול. למרות שאחד הסקרים נתן לה את המקום החמישי, הסיקור התקשורתי התמקד במומנטום שממנו היא נהניתצילום: Gene J. Puskar/אי־פי

שלושה כרטיסי יציאה מאיווה

מבחינה פורמלית, ההצבעה באיווה נועדה לבחור 41 צירים לוועידת המפלגה בקיץ. הצירים יחולקו באופן פרופורציונלי, ולכאורה יאפשרו להכריז על מנצחים ומפסידים. אבל השאלה הגדולה שתעסיק את אמריקה – מי ניצח באיווה – היא הרבה יותר מורכבת מזה. הרבה יותר.

כך למשל, ב-2016 היה זה הסנאטור טד קרוז שזכה ברוב הקולות באסיפות הרפובליקאיות באיווה, אך מי שהוכתר כמנצח הגדול היה דווקא דונלד טראמפ. איל הנדל"ן שניהל קמפיין קרקסי אמנם הגיע למקום השני, אך העובדה שעקף מועמדים רציניים כמו הסנאטור מרקו רוביו הפתיעה את אמריקה כולה. מי שנחשב עד אז בעיני רבים כקוריוז, הוכיח לפרשנים ולבוחרים המתלבטים במדינות הבאות שהוא לא בדיחה.

"משחק הציפיות", כפי שמכנים זאת בתקשורת המקומית, הוא בעל משמעות גדולה בעידן של תקשורת ההמונים. לשם המחשה, ניתן לראות את האפקט של הסקר המוערך של אוניברסיטת מונמות' שפורסם בשבוע שעבר: שם הוביל ביידן עם 24%, ואחריו הגיעו סנדרס עם 21%, בוטג'ג' עם 16%, וורן עם 15% וקלובשר עם 10%. בעוד ביידן ובוטג'ג' שמרו על יציבות בהשוואה לסקר קודם, הסיקור התקשורתי התמקד דווקא בסנדרס וקלובשר, שעלו באחוזים בודדים ולכן הוכתרו כמי שנהנים ממומנטום. לעומתם, וורן תויגה מועמדת במשבר.

בשתי המפלגות נוהגים לומר שיש "שלושה כרטיסי יציאה מאיווה". מועמדים שלא מתברגים לשלישייה המובילה מאבדים לא רק מומנטום, אלא גם תורמים. אובדן הכסף לפרסום ולמימון פעילי שטח היא מבחינתם מכה אנושה. ואכן, לאורך השנים, הפסד באיווה הביא לרוב לפרישה מהמרוץ. ואולם המוסכמה הפוליטית הזו תעמוד השנה למבחן משמעותי.

המאבק הצמוד בין ארבעה מועמדים עשוי לשכנע תורמים שלא לוותר גם על מי שיגיע למקום הרביעי, לפחות עד אחרי הפריימריז בניו המפשייר ב-11 בפברואר, או בנבאדה ב-22 בפברואר ובדרום קרוליינה ב-29 בפברואר.

מעבר לכך, "משחק הציפיות" עצמו עומד להשתנות. עד היום, המפלגה הדמוקרטית באיווה פרסמה רק את התוצאות הסופיות אחרי ההצבעה השנייה. הפעם, לראשונה, הוחלט לפרסם גם את תוצאות הסיבוב הראשון. צעד זה עשוי לשרת מועמדים שעשויים להגיע להישג טוב יותר בסיבוב הראשון מאשר בשני. סקרים אחרונים הצביעו על כך שבקרב תומכי המועמדים שלא צפויים לעבור לשלב הבא, ובראשם קלובשר המתונה, סנדרס הליברלי הוא הכי פחות פופולרי. לכן, אם הסיבוב השני יחזק את יריביו, יהיה לו קייס להכריז: אני דווקא ניצחתי, השיטה דפוקה. צעד זה עשוי לשרת גם את המועמדים שלא יקבלו מספיק קולות, ייתכן מאוד כמו קלובשר, שקיבלה בסקר מונמות' 10% תמיכה. מחר, גם אם לא תעבור את אחוז החסימה, יש לה פוטנציאל להפתיע.

מנצח פוטנציאלי נוסף בתחום הציפיות הוא היזם אנדרו יאנג, שקיבל רק 3% תמיכה באותו סקר. עם זאת, סיכוייו להמשיך במרוץ גדלים בכל מקרה, מפני שהוא כבר הפתיע רבים עם עדת תומכים נאמנה, שלא מהססת לתרום לו, גם כשהסיכויים נגדו. עם כריזמה, חוש הומור ומצע לא שגרתי שמתמקד בחרדה מפני טכנולוגיה שגוזלת מקומות עבודה, יאנג לא מתכוון להיעלם בעתיד הנראה לעין.

לבסוף, ישנו מועמד אחד שכלל לא נמצא באיווה או אפילו לא מתעניין. חמוש בקופה פרטית של כ-60 מיליארד דולר, מייקל בלומברג בחר באסטרטגיה תקדימית, שמדלגת על כל ארבע המדינות הראשונות - ופונה לכל המדינות יחד. ראש העיר ניו יורק לשעבר, שבנה כמעט בן לילה התארגנות פוליטית גדולה יותר משל כל המועמדים, מהמר על "יום שלישי הגדול" ב-3 במארס - שבו 14 מדינות מצביעות באותו היום. כשהוא ניצב במקום ה-12 ברשימת האנשים העשירים בעולם, בלומברג לא ממש מבטא את רוח התקופה של המפלגה הדמוקרטית, שסולדת מהכסף הגדול. אך עדיין, תהיה זו טעות לזלזל בו. 

תגובות

משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ