פרשנות |

הבחירות מעמתות את שני עמודי התווך של ארה"ב: דמוקרטיה ועליונות לבנה

אמריקאים רבים מתגאים בהעברת השלטון המסודרת בארה"ב, שהתקיימה גם כשדמוקרטיה היתה חלום רחוק במקומות רבים בעולם. הם ורבים אחרים נוטים להתעלם מהעבר האלים והמושחת של בחירות אמריקאיות

שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
מעבר לטוקבקים
מיצג לעידוד הצבעה בוושינגטון, היום

איומו של נשיא ארה"ב, דונלד טראמפ, שלא להעביר את השלטון במידה ויפסיד בבחירות הוא מצד אחד עוד צעד בלתי נתפס בהתנהלות של נשיא שמתענג על שבירת נורמות ויצירת כאוס שלטוני - אבל מצד שני זוהי רק אפיזודה נוספת בהיסטוריה של אלימות ושחיתות בבחירות בארה"ב.

בחירות בארה"ב: טראמפ או ביידן? סקרים מתעדכנים

אמריקאים רבים גאים, ובמידה רבה של צדק, בהעברת השלטון הנשיאותית, שמתקיימת במדינה ללא דופי מאז הבחירות הראשונות ב-1788, גם בעיצומן של מלחמות ומשברים כלכליים. כבר ב-1864, כשדמוקרטיה עוד היתה חלום רחוק כמעט בכל מקום אחר, ארה"ב הצליחה לקיים מערכת בחירות מסודרת, כולל הצבעת חיילים, בעיצומה של מלחמת האזרחים.

מנגד, כשמסתכלים על ההיסטוריה הפוליטית של הדמוקרטיה - זו שמעבר לטקסי ההשבעה החגיגיים של נשיא חדש בוושינגטון - נזכרים שיש בארה"ב גם מסורת של בחירות שרומסות את התהליך הדמוקרטי, בעיקר כשהוא מאיים על השליטה של האדם הלבן במערכת הפוליטית.

הדוגמאות הבולטות ביותר מגיעות כרגיל מאזור הדרום, ערש העבדות בארה"ב והרעות החולות שנובעות ממנה עד היום. אחרי מתן זכות ההצבעה לעבדים משוחררים ב-1868, הפכו הבחירות במדינות אלו, שבהן התגורר אז הרוב המכריע של האוכלוסייה השחורה, לזירות של אלימות נגד העבדים המשוחררים שהעזו לעמוד על זכותם ולהצביע. אזרחים שחורים שעסקו בפעילות פוליטית נרצחו או סורסו כדי להרתיע אחרים, ולבנים כפו על שחורים להצביע בניגוד לאינטרסים שלהם באמצעות איומים ברצח, נישול, או גירוש מבתיהם.

בעיר וילמינגטון שבצפון קרולינה, שבה התפתח מעמד בינוני שחור מצליח בסוף המאה ה-19, ניצחון של מפלגה דו-גזעית ליברלית בבחירות לרשויות המדינה ב-1896 הסתיים שנתיים מאוחר יותר בהשתלטות של מפלגת הלבנים על השלטון בכפייה. במהומות שהתפתחו לאחר מכן נרצחו מאות אזרחים שחורים ומאות נוספים גורשו מהעיר. גם כשאלימות נגד מצביעים נותרה רק בגדר איום, הפרקטיקה של Ballot Stuffing - דחיסת פתקים לקלפי - הפכה לשם נרדף לבחירות במדינות הדרום במשך שנים, כמו גם המנטרה האירונית למחצה vote early, vote often. עבור מי שביקש לשמר את מבני הכוח המסורתיים ולשלוט בתהליך הפוליטי, כל האמצעים היו כשרים, ובחירות הוגנות לא התקיימו באזור עד סוף שנות ה-60 של המאה ה-20.

מאז ועד היום

לא כל תומכי טראמפ הם גזענים, בוודאי לא מהסוג שרווח במדינות הדרום עד לפני שני דורות. רבים ממצביעיו חשים שהם מצילים את ארה"ב מלהפוך למדינה שונה בתכלית מזו שהכירו, ואחרים מרגישים ניכור מוחלט כלפי האלטרנטיבה - המפלגה הדמוקרטית, העירונית והרב-תרבותית. אבל התמונות מהימים האחרונים, של חבורות תומכי טראמפ בתחנות ההצבעה המוקדמת, המנסות להטיל את חיתתן על מצביעים ולערער את האמון במערכת הבחירות לא יכולות אלא להדהד את ההיסטוריה הארוכה של בריונות והפחדת מצביעים בקלפי, שהיא חלק בלתי נפרד מהסיפור של ארה"ב.

גם שלל האמירות המתסיסות של טראמפ עצמו, מקריאתו לקבוצות חמושות "להיות מוכנות" ביום הבחירות, דרך האיום המרומז שלו לעצור את ספירת הקולות שיגיעו בדואר, נטועות באותה מסורת. אמנם אף פעם לא היה זה הנשיא בעצמו שאיים על טוהר הבחירות ועל אופי המשטר של ארה"ב באופן כל כך גלוי וללא בושה, אבל נשיאים אחרים שיתפו פעולה עם אותם מנגנונים והרוויחו מהם ביודעין.

היסטוריונים רבים עוסקים בשבועות האחרונים בשאלה אם טראמפ מתנהל על פי דפוס של דיקטטורים ושליטים אוטוריטריים המוכרים לנו ממדינות אחרות, בנסותו להיאחז בשלטון בכל מחיר. זהו דיון חשוב, אבל הוא מזניח את העובדה שלטראמפ יש גם מורשת אמריקאית להישען עליה כשהוא מחפש דרכים להימנע מהפסד. אמנם בדורות האחרונים התנהלו מערכות הבחירות בשלווה יחסית, וראשי רשויות שלטון החוק ברחבי המדינה מעידים שזו הפעם הראשונה בעידן המודרני שנדרש גיוס כללי ביום הבחירות ואחריו כדי למנוע אלימות ולשמור על הסדר. אבל למרות המרחק מהפוליטיקה הסוערת של סוף המאה ה-19, קו ישיר מחבר בין אותם ימים לבין בחירות 2020.

כמו אז גם היום, הבחירות מביאות להתנגשות חזיתית בין שני היסודות המהותיים ביותר של ארה"ב: דמוקרטיה ועליונות לבנה. גם כיום, המפלגה שמייצגת את הציבור הלבן משתמשת בכל האמצעים העומדים לרשותה כדי לצמצם את זכות ההצבעה למינימום, ולנסות לשמור את גוף המצביעים כמה שיותר לבן ושמרני. זהו מאפיין מובהק של הבחירות בארה"ב גם בימי שגרה, ומתבטא בין היתר בפרקטיקות כמו שלילת זכות ההצבעה מאסירים לשעבר, בחלוקה שערורייתית של מחוזות הבחירה ובמיקום הקלפיות.

כהרגלו, טראמפ מוכן ללכת רחוק יותר מעמיתיו הרפובליקאים - ומעלה את האפשרות של שימוש באלימות כדי לסייע לעצמו ולמפלגתו לנצח. אבל את הרעיון הבסיסי של הכפפת הדמוקרטיה לרצונו של הרוב הלבן, הוא לא המציא. הוא רק מייצג אותו באופן וולגרי יותר מכל אחד אחר.

ד"ר יעל שטרנהל היא היסטוריונית העוסקת בהיסטוריה אמריקאית, ומלמדת באוניברסיטת תל אביב

לחצו על הפעמון לעדכונים בנושא:

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ