בהוטן רוצה קדמה, אבל לא בכל מחיר

עם הצמיחה הכלכלית המואצת, פיתוח התעשייה והנהירה לערים הגיעו גם החששות מפני ערעור המרקם התרבותי העדין של הממלכה האסיאתית

אלכסנדרה טופינג, גרדיאן
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
מעבר לטוקבקים
אלכסנדרה טופינג, גרדיאן

בכפר אורה, שבעמק גדול במרכז בהוטן, מנופפים גברים חבושים במסכות באיברי מין ענקיים העשויים מעץ תוך שהם מפזזים במחולות מסורתיים. ב"דזונג" של הכפר — המנזר, המבצר והמרכז הרוחני שלו — תושבים בלבוש הלאומי סועדים את לבם, שותים ומרכלים. אלא שטאשי וואנגיאל, חבר האסיפה הלאומית האחראי על החגיגות בשלושת ימי הפסטיבל השנתי, מספר כי השנה התקשו המארגנים למצוא בכפר די גברים שיבצעו את הריקודים המסורתיים, וצעירים שעזבו את הכפר נקראו לשוב אליו. "השאלה היא איך נמנע את התרחבות הקרע בין המודרניות לבין המסורת", שואל וואנגיאל. "אין לנו צבא, אין לנו עוצמה כלכלית, אבל יש לנו תרבות — וזה מה ששומר על הייחוד שלנו ועל הביטחון שלנו".

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ