שתפו בפייסבוק
שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל

כך הפך מודל ההצלחה של הונג קונג למשל לכישלון

פרויקטים תקועים, בעיות דיור, קשיים במערכת החינוך ושלטון מקומי המתקשה לתפקד. 20 שנה להשבת הונג קונג לסין, נראה כי במדינה אחת אין מקום לשתי שיטות

קית ברדשר, ניו יורק טיימס
שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל
מעבר לטוקבקיםכתוב תגובה
הדפיסו כתבה
הונג קונג. רבים חוששים שבייג'ין רוצה להחליש את הזהות המקומית או להגביל את השפעת המערב
הונג קונג. רבים חוששים שבייג'ין רוצה להחליש את הזהות המקומית או להגביל את השפעת המערבצילום: Lam Yik Fei / The New York Time

כאשר שבה הונג קונג לזרועותיה של בייג'ין לפני שני עשורים, נחשבה העיר למודל הצלחה וכל מה שסין רוצה להיות יום אחד: משגשגת, מודרנית, בינלאומית ומוגנת היטב בזכות שלטון החוק. ואולם, ב–1 ביולי 1997, כאשר דגל סין הונף באי, הוא הביא עמו גם לא מעט חששות, שבבסיסן השאלה כיצד מקום כזה יצליח לשרוד תחת השלטון הסמכותני של המפלג הקומוניסטית. תחילה ההשפעה היתה מדודה, והמוניטין של המושבה הבריטית לשעבר כאחת הערים המנוהלות בצורה המיטבית ביותר באסיה נשמר: הרכבות דייקו, שיעורי הפשיעה והמסים היו נמוכים וקו הרקיע המשיך לזהור על שלל גורדי השחקים שבו והעיר היתה לצומת רב חיוניות של מזרח ומערב.

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ