היא שרדה מלחמות, הפגזות והפיכות. בסוף, הקידמה היא זו שהביאה למותה

במשך עשורים, הפעילו תושבי אפגניסטאן את מקלטי הרדיו שלהם כדי להאזין לשמות המתים בכל יום. בצד השני, התרוצצו עובדי התחנה במטרה להביא לשידור את מודעות האבל שהתקבלו בחלון קטן בבניין. כעת, בעידן הרשתות החברתיות, אין מי שיאזין יותר

שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
זיאודין עזיז (משמאל) עם טכנאי סאונד בחדר ההקלטות של רשות השידור האפגנית בקאבול, באפריל
זיאודין עזיז (משמאל) עם טכנאי סאונד בחדר ההקלטות של רשות השידור האפגנית בקאבול, באפרילצילום: Jim Huylebroek/NYT
לוגו ניו יורק טיימס
ניו יורק טיימס
לוגו ניו יורק טיימס
ניו יורק טיימס

לאורך עשרות שנים של הפיכות, פלישות ומלחמות אין קץ, פתחו תושבי אפגניסטאן את מכשיר הרדיו שלהם מדי יום בשעה 7:00 בבוקר ואחר הצהריים בשעה 16:05 בדיוק, כדי להאזין לשמות המתים החדשים. אחד הקולות שהקריאו את השמות הוא זה של מוחמד זאכי, שיושב מאחורי המיקרופון של תחנת השידור הממלכתית זה יותר מ-42 שנים.

לאורך מרבית התקופה נחפז עמיתו בתחנה, זיאודין עזיז, למסור לו את "מודעות האבל" שהתושבים מביאים לחלון הקטן של תחנת הרדיו.

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ