בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

הראפרית שמעוררת את רוח המרדנות בצעירי וייטנאם

האמנית סובוי מאתגרת את השלטון הקומוניסטי בארצה ושרה על נושאים לא מקובלים. הפופולאריות שלה מעידה על רצונם של מיליונים להיפתח למערב

תגובות

היא מוכרת כמלכת ההיפ-הופ של וייטנאם, אמנית חסרת עכבות המעבירה באמצעות ראפ מסרים מוצפנים על משפחה, אהבה, לחצים חברתיים וסמים לא חוקיים, במדינה שבה השלטונות פוקחים עין בקביעות על אמנים.

אבל סובוי בת ה־23, מתריסה נגדם. הראפרית המצליחה הראשונה במדינה זו, שבה 92 מיליון תושבים, אומרת שהיא חושבת כל הזמן על הצנזורה ועל איך לעקוף אותה. “זה עניין גדול פה אם אומרים משהו רע (על הממשלה) כי אחר כך עלולים אולי פשוט להיעלם”, אומרת הזמרת הקטנטונת בבית קפה בלב הו צ’י מין סיטי. “ברור שאי אפשר לומר את הדברים ישירות, אנחנו עדיין חוששים לדבר בגלוי של הממשלה ועל הפוליטיקה ומעמידים פנים שזה שיר אהבה, אבל צריך לקרוא בין השורות, אחרת יחרימו אותך”.

סובוי, שנולדה כהנג לאם טראנג אן למשפחה ממעמד הביניים בהו צ’י מין סיטי, החלה לשיר בלהקת נו מטאל מחתרתית כשהיתה בת 17; אז גילתה את סגנונות הראפ השונים של לינקין פארק, ויל סמית, מוס דף וראקים. “אף אחד פה לא ידע מה זה ראפ לפני שהתחלתי עם זה”, היא אומרת, “ולכן לא ידעתי איך הציבור בווייטנאם יגיב לזה; באמריקה יש הרבה ראפ, אבל פה התרבות, השפה, הן לא אותו הדבר. לא היו לי דוגמאות שמהן יכולתי לשאוב השראה”.

צפו בקליפ של סובוי

כך נאלצה סובוי לסלול בעצמה את דרכה; היא המירה את בגדי המטאל במכנסי באגי ומצחיות בייסבול ולימדה עצמה אנגלית באמצעות שירי ראפ של אמינם. “כל מה שהוא עושה זה לקלל, זו הסיבה שהאנגלית שלי כה גרועה וגסה”, היא צוחקת.

את הפופולאריות של סובוי יש לייחס גם לרצון הגובר במדינה להיפתח תרבותית לעולם, בדרכים שבעבר לא היו עולות כלל על הדעת, כמו ביטבוקסינג או ברייקדאנס. כמחצית מאוכלוסיית וייטנאם היא מתחת לגיל 25 והיא נוהה אחר רוח המרדנות במדינה, שמאז ומתמיד השלטון בה העדיף להשגיח באופן קפדני אחר האזרחים.

“סובוי מדליקה כי היא אומרת את מה שהיא חושבת”, אומרת טאן הואה טראן, מעריצה בת 26 מהאנוי. “היום שרים יותר מדי על אהבה, על ילדות שקטות וטובות. היא לא כזאת ובגלל זה אנחנו אוהבים אותה”.

סובוי מספרת שעד עכשיו היה לה מזל והיא חמקה מפיקוחה של הממשלה, ככל הנראה משום שהאמנות שלה מחתרתית מדי מכדי לעורר את דאגת השלטונות. אבל זה מתחיל להשתנות.

עשרות אלפי בני אדם כבר צפו בסרטוני הווידאו שלה ביוטיוב; יש לה יותר מ־200 אלף מעריצים בפייסבוק; מותגים כסמסונג ואדידס גייסו את הפופולאריות הנערית שלה למסעות הפרסום שלהם, וחברה למוצרי חלב אף יצרה יוגורט “בטעם סובוי”. האמנית עצמה מופיעה בפסטיבלים ענקיים בארצה, במדינות שכנות כמו תאילנד, והיא מתכננת לצאת לסיור הופעות ביפן בסוף השנה. “יש לייחס חלק מהפופולאריות שלה לעובדה שהיא מסייעת להביא את העולם למדינה”, אומר המפיק שלה דו נהאו, המציין שבשילוב סגנונות מוזיקליים כטראנס ואלקטרו עם היפ הופ, היא יוצרת סגנון שמעולם לא נשמע כמותו בווייטנאם. “היא האשה הראפרית הראשונה שהצטרפה למוזיקה הפופולארית ולכן היא יכולה להתנסות בדברים חדשים”, הוא הוסיף.

אבל לא כולם מקבלים בהתלהבות את סובוי שגילתה, כמו ראפרים רבים שהנחו אותה, שיש לה גם שונאים. “אתם לא יודעים מי אני ואם אני צודקת או לא”, היא אומרת בסרטון ראפ שהוצג במיוחד לגרדיאן, ואז היא מוסיפה: “אני לא גנגסטרית, אבל אני מתעצבנת הרבה. ואם זה לא מוצא חן בעיניהם, לא איכפת לי”.



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות

כתבות שאולי פספסתם

*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו