בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

האלימות בקשמיר שככה, אך יש דור חדש שלא מאפשר לה לגווע

מיליטנטים בדלנים, מרביתם צעירים ומשכילים, מנסים להצית את העימות בין המיעוט המוסלמי בקשמיר המזדהה עם פקיסטאן לבין המשטר בהודו

תגובות

התצלום, ובו צעיר בעל פנים צחות, הנשען בתנוחה נינוחה על גזע עץ, נפוץ זה חודשים רבים ברשתות החברתיות. במבט מקרוב מתגלה, למרבה ההפתעה, שבורהאן מוזפר וואני, שחקן קריקט נלהב ותלמיד מצטיין, נושא בידו רובה סער ולא מחבט קריקט, וכי התיק שלרגליו אינו משמש לנשיאת מחברות.

וואני הוא אחד מגל חדש של מיליטנטים בדלנים, צעירים ומשכילים, הפעילים בחלק של קשמיר המצוי בשליטת הודו. הוא זוכה לתמיכת בני כפרו, טראל, קהילה מוסלמית מסורתית המתגוררת בין גבעות ירוקות מיוערות בדרום העמק, האזור המשגשג, המפורסם והאסטרטגי בנסיכות העבר שבהימלאיה, שהיתה לאזור מריבה. “כל הכפר תומך בבורהאן”, אמר אחד מידידיו, שביקש לא להזדהות, מחשש שכוחות הביטחון יאשימו אותו בתמיכה בקיצונים, ויתנכלו לו.

קשמיר, שחולקה בין הודו לפקיסטאן, כאשר אלה זכו לעצמאות מידי בריטניה ב-1947, עדיין שנויה במחלוקת. כמה ערים בחלק הההודי עדיין נתונות בעוצר תמידי, שהוטל בעקבות התנגשויות בין הינדים ומוסלמים תושבי האזור, שבהן נהרגו שלושה בני אדם, כך מסרו הרשויות. בשבוע שעבר האשימה הודו את פקיסטאן בשיגור כוח צבאי, שהרג חמישה מחייליה על קו הגבול שבין חלקי קשמיר.

אי-אף-פי

רמת האלימות בקשמיר היא הנמוכה ביותר זה עשרים שנה, מאז ההתקוממות האזרחית שבה מוסלמים צעירים התגייסו לארגונים איסלאמיים, וחברו לקיצונים מפקיסטאן בפעולות מחאה נגד כוחות הביטחון של הודו. יותר מ-50 אלף פעילים חמושים, חיילים, שוטרים ואזרחים נהרגו בקרבות במדינה היחידה בהודו שלה רוב מוסלמי. כל הצדדים בסכסוך הואשמו בהפרות זכויות אדם. בשנת 2001, שבה הגיע הסכסוך לשיאו, איבדו 4,500 בני אדם את חייהם. בשנה שעברה נהרגו 117.

ביולי השנה הותקפו מטרות צבאיות ועשרות בני אדם נפצעו במהומות, אחרי שכוחות הביטחון ירו למוות ב-4 מפגינים. אי־השקט ששרר באזור בשנים האחרונות והביא לעתים לשיתוק ערים שלמות ולעצירת הכלכלה, הוא כמעט נחלת העבר. בתי הסירה על אגם דאל שוקקים תיירים, ועולים לרגל נוהרים לאתרים הקדושים להינדים.

“יש כיסים של תמיכה בפעולה אלימה, אבל כיסים אלה התכווצו באופן משמעותי, והדבר מקשה על המיליציות”, אמר עומר עבדאללה, השר הבכיר במדינת קשמיר. יש עדיין גרעין קשה של לוחמים חמושים, במיוחד באזור הדרום. מספרם אמנם קטן, אך הם לא פחות נחושים מבעבר. המתגייסים החדשים לשורות ארגוני החמושים שונים מאלה שקדמו להם. הם צעירים ומשכילים יותר. וואני הוא אחד הצעירים שבהם. אביו, מוזפר אחמד וואני (50), מספר שבנו עזב את הבית ערב אחד, כשהיה בן 15, והצטרף לארגון. “הוא לא שיתף איש. הוא אמר שהוא יוצא מהבית, ופשוט לא חזר”, אמר האב.

משפחתו של וואני, צעיר מאמין, אמנם תומכת בקיצונים, אבל הוא עצמו לא הביע כל רצון להצטרף ללוחמים עד ליום שבו נעצר בידי כוחות הביטחון והוכה נמרצות, מספר האב, מנהל קולג’ מקומי. “אחרי ששוחרר, תכנן את נקמתו במשך שבועיים, ואז קם והצטרף לחמושים. ייתכן שהם שמעו עליו ויצרו קשר איתו. ואז הוא עזב. 10 ימים לפני מועד הבחינות בבית הספר. אני גאה בו”, הוסיף האב. ניתן קבוע בוודאות כמעט גמורה שוואני ייהרג לבסוף. מרבית הקיצונים מעדיפים למות ולא להילכד בידי כוחות הביטחון.

במרחק שלוש שעות נסיעה משם, בעיר למודת הקרבות סופור, חוותה משפחתו של מוזמיל אמין דאר את האובדן הבלתי נמנע, שצפוי, כפי הנראה, למשפחתו של וואני. דאר, בן 26, נהרג באוקטובר שעבר. הוא סיים לימודים גבוהים וקיבל משרה כטכנאי רפואי בבית החולים, רק שבעה חודשים לפני שהצטרף למחתרת.

אי-אף-פי

לדברי בני המשפחה, הוא לא התעניין כלל בפוליטיקה רדיקלית. כל זה השתנה, לדבריהם, כאשר נעצר בידי כוחות הביטחון, שגילו כלי נשק בבאר שבחצר המשפחה. המשטרה טענה שהוא תכנן פיגוע בדלהי, ושהוא מבוקש בגין מעורבות בכמה מתקפות אלימות של קיצונים. בשנים האחרונות התחזקה אמונתו הדתית של דאר. הוא מנע מאביו מלצפות בטלוויזיה, ושיכנע את אחיו, פקיד בנק, להתפטר, שכן במסגרת עבודתו עסק בהלוואות בריבית קצוצה, האסורה לפי חוקי האיסלאם.

דאר נעלם, וניתק את הקשר עם משפחתו. יום אחד באוקטובר שעבר שמעו בני המשפחה קולות ירי. כוחות צבא צרו על בית, שבו התבצרו שני חמושים. אחד מהם, כך נודע למשפחה, היה דאר. דאר נורה ונפצע. אחרי קרב יריות שנמשך 12 שעות, קרא לאביו, והורה לו “לחיות את חייו על פי חוקי האיסלאם”. בבוקר שלאחר מכן נפח את נשמתו. תקריות מסוג זה נדירות בימינו. לדעת פרשנים, התמיכה המקומית בקיצונים הלכה והצטמצמה בעשרות שנות הסכסוך.

יש הטוענים כי שירותי הביטחון באזור מפריזים באיום הנשקף מארגוני הקיצונים, במטרה להצדיק את המעצרים הרבים, ולהמשיך ליהנות מחסינות מפני תביעות בגין הפרת זכויות אדם, שממנה הם נהנים מאז תחילת הסכסוך.

יש סיבות נוספות לירידה בתמיכת המקומיים בהתקוממות: פקיסטאן כבר אינה מעניקה תמיכה רחבה לקיצונים בקשמיר ההודית כבעבר; הודו ופקיסטאן אמנם ניהלו שלוש מלחמות על השליטה בקשמיר, אך כיום הפער בין כלכלת פקיסטאן לכלכלת הודו, הנהנית מצמיחה גדולה, פוגע בטיעוני התומכים בסיפוחה לפקיסטאן, אם כי רבים עדיין שואפים לעצמאות. עם זאת, אומר השר עבדאללה, פיתוח כלכלי הוא רק פתרון חלקי. “לא נוכל להתעלם מהבעיה המדינית שגרמה מלכתחילה לעימותים, ושאותה נצטרך לפתור היום, מחר, מחרתיים או בעתיד”, אמר.



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו