בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

הדילמה הסינית: איך שומרים על הסביבה בלי לסכן את הצמיחה הכלכלית?

נראה שסין הפנימה חלק מהביקורת על מצבה הסביבתי הקשה. בדיונים מועלים פתרונות חדשניים, אך השלטון דואג מפגיעה בכלכלה

תגובות

ג’יאנג קג’ון הוא אולי אחד הבודדים מתושבי בייג’ינג שרואה ניצוץ של תקווה בערפיח האופף את העיר. הוא חוקר במכון האנרגיה הלאומי ומצדד נלהב בצמצום כמות גזי החממה שפולטת סין. לדבריו, הזעם הציבורי על האוויר הרעיל של העיר זעזע את הממשלה, שבמשך זמן רב התייחסה אל הזיהום כאל רע הכרחי וכאל מחיר השגשוג התעשייתי.

מכוניות, בתי חרושת, תחנות כוח ותנורים הפולטים גם פחמן דו־חמצני - הגז העיקרי שנוצר מפעילות האדם ומחמם את כדור הארץ - יוצרים את האובך המזוהם המכסה את בייג’ינג וערים סיניות נוספות. מומחים אומרים כי הכעס הנרחב על זיהום האוויר מאלץ את ההנהגה החדשה של סין להבטיח צעדים מהירים יותר ותקיפים יותר מבעבר להפחתת הפחמן הדו־חמצני. “חששות הציבור מזיהום האוויר מסייעים בהעלאת המוּדעוּת לבעיות הסביבה”, אמר ג’יאנג, המייעץ לממשלה בבייג’ינג, “דבר זה יסייע מאוד לסין”.

ג’יאנג אמנם מקורב לחוגי השלטון, אך הוא בעל דעות עצמאיות והוא חריג בוויכוח המתנהל בסין בקרב בכירים, יועצי מדיניות ואקדמאים על השאלה באיזו מהירות ובאיזו מידה יש להגביל את פליטות גזי החממה. בוויכוח הזה, המתנהל ברובו מאחורי הקלעים, מתחולל מאבק בין דרישות התיעוש והעיור המוגבר לבין התחממות כדור הארץ.

ג’יאנג, המתעלם מהזהירות הרגילה של היועצים הממשלתיים, מפתח הצעה להגביל במהירות את כמויות הפחמן הדו־חמצני שמפיקה סין מצריכת דלקי מאובנים, שהן כרבע מפליטות גזי החממה של כל מדינות העולם. בהתאם לתוכניתו, פליטות גזי החממה של סין יגיעו לשיא בסביבות 2025 - לפחות חמש שנים לפני הצפי של מומחים סינים רבים וברמה פחותה בהרבה מהמצופה. “אני לא אומר שיהיה קל, אבל התוכנית בת־ביצוע. חלון הזמן לפעולה יעילה מוגבל מאוד”, אומר ג’יאנג.

אי–פי

לא נראה שתוכניתו זוכה לתמיכה ממשלתית. “היא אחד מבלוני הניסוי שלא מתרוממים מהקרקע, אלא אם כן יש דיון רציני בשאלה מה סין תצטרך לעשות”, טוענת ברברה פינמור, מנהלת מחלקת אסיה במועצה להגנה על משאבי טבע”, ארגון שדולה מניו יורק.

ממחקרים שערכה הממשלה הסינית עולה כי יועצי מדיניות פיתחו הצעות לפיקוח על גזי החממה בטווח הקצר. ההצעות האלה כוללות הטלת “מס פחמן” על שימוש בדלקי מאובנים, והחל מ‑2016 גם קביעת מכסות לפליטות גזי חממה משימוש באנרגיה. עוד נבחנת אפשרות להקים החל מעוד שנתיים שווקים מקומיים חדשים למסחר במכסות הפליטה ולהפכה לתוכנית כלל־ארצית, אמר לפני כחודשיים שיה ז’נהואה, בכיר המפקח על מדיניות שינויי האקלים.

סין מגיבה חלקית ללחצים הבינלאומיים בשל ההסכם העולמי החדש על שינויי האקלים שממשלות נושאות ונותנות עליו, העשוי להיחתם ב‑2015 ולהיכנס לתוקף ב‑2020. נשיא ארה”ב ברק אובמה ונשיא סין שי ג’ינפינג הסכימו ביוני השנה לדון בסוגיית צמצום פליטות הפחמן ההידרו-פלואורי, אחד מגזי החממה המזיקים ביותר.

אולם, גם הכלכלה המקומית, שוק האנרגיה ודאגות הסביבה מאלצים את מנהיגי סין לשקול להחיל כללים שיגבילו את פליטות גזי החממה. ההנהגה החדשה רוצה להחיות את הכלכלה באמצעות הקטנת התלות בתעשייה הכבדה המזהמת מאוד את הסביבה. שי וראש הממשלה לי קצ’יאנג הבטיחו לנקות את האדמה, את האוויר ואת המים המזוהמים, והשגת המטרות האלה עשויה גם היא להביא להקטנת זיהומי הפחמן.

Bloomberg

בדרכם של התומכים בהקטנת פליטות גזי החממה ניצבים מכשולים אימתניים. הצמיחה הכלכלית ממשיכה להיות חיונית לשליטי סין, החוששים שמא ההאטה בכלכלה והעלייה באבטלה יסכנו את שלטון המפלגה הקומוניסטית. המדינה ממשיכה להיות תלויה בפחם, שהוא המקור ל‑70% בקירוב מהאנרגיה של המדינה. וסביר להניח שבכירים בכלכלה וחברות גדולות יתנגדו לצעדים העלולים לסכן את השקעותיהם בתעשייה.

שיה, המפקח על מדיניות שינויי אקלים, הודיע באפריל על שינוי ההערכה מתי ובאיזו מידה יגיע זיהום גזי החממה של סין לשיא. “יש מרווח צר מאוד להחדרת פליטות פחמן נוספות לאטמוספרה”, אומר יאנג פוצ’יאנג, מומחה סיני במועצה להגנה על משאבי טבע, “השאלה מתי סין תגיע לשיא ומה תהיה אז רמת הפליטות חשובה מאוד לכל אחד ולחישוב מסלול עולמי לפעולה”.

גודל הבעיה בולט בכל עיר סינית. בתי חרושת ובתים מקבלים חשמל מתחנות כוח שמשתמשות בפחם ובחורף שורפים פחם גם ברבים מדודי החימום בצפון המדינה. יותר ויותר מכוניות ומשאיות סותמות את הדרכים הראשיות. הערים המתרחבות צורכות בטון, פלדה וכימיקלים - שכתוצאה מייצורם נפלטות כמויות גדולות של פחמן דו־חמצני.

סין פולטת את הכמויות הגדולות ביותר בעולם של הגז מאז 2006, כשעברה בכמות הפליטות שלה את ארה”ב. ב‑2009 השיקה הממשלה הסינית תוכנית שלפיה יצומצמו הפליטות המזהמות של כל יחידת פעילות כלכלית ב‑40% עד 45%, עד 2020, לעומת רמות הפליטה של 2005. כלומר, כמות הפליטות תגדל במקביל לצמיחת הכלכלה הסינית, אך בקצב אטי יותר.

ב‑2011 הגיעו פליטות הפחמן הדו־חמצני של סין ל‑28% מסך פליטות הגזים העולמיות, בעוד הפליטות של ארצות הברית היו 16%. סוכנות האנרגיה הבינלאומית, ארגון המסונף ל‑OECD, מעריכה כי הפליטות של סין גדלו ב–2012 בעוד 3.8%.

ג’יאנג, החוקר את פליטות הגזים המזהמים מהשימוש באנרגיה במשך 20 שנה, אומר שסין חייבת להרחיב את ההתבססות על אנרגיית גרעין, רוח ושמש ולרסן את התעשייה הכבדה שלה. לדבריו, אם המאמצים הסיניים ילוו בקיצוצים גדולים שייעשו במקביל על ידי מדינות עשירות, יש סיכוי למנוע את עליית הטמפרטורה העולמית מעבר לסף שנחשב למסוכן על ידי רוב הממשלות.

אולם, מומחים ממשלתיים סינים אחרים אומרים שארצם אינה יכולה לסכן את השגשוג הכלכלי שלה בצורה כזו. וואנג ז’נג, חוקר באקדמיה הסינית למדעים, סבור שאם סין תפעל נגד התעשייה הכבדה שלה, היא עלולה לפגוע בצמיחתה הכלכלית ולגרום למשבר כלכלי. אך ג’יאנג סבור שיצליח לשכנע מדענים ובכירים לתמוך בתוכניתו: “אני מקיים מגעים תמידיים עם אנשי הממשלה. הם מקשיבים ולפחות עדיין לא אמרו לא”.



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו