בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

האונס הקבוצתי בהודו: גזר דין מוות ל-4 מעורבים

הדיון שעורר האונס הביא להחמרת החקיקה נגד אלימות מינית בהודו. אולם רבים מתריעים כי הבעיה עמוקה ורחוקה מפתרון

34תגובות

תרועות שמחה נשמעו ביום שישי מחוץ לבית המשפט במחוז סאקט שבדלהי, עם קבלת הידיעה על עונש המוות בתלייה שנגזר על ארבעת הגברים שהורשעו באונס קבוצתי של צעירה באוטובוס בבירה בדצמבר שעבר. אנשים מחאו כפיים, התחבקו זה עם זה והניפו את אגרופיהם באוויר בצהלת ניצחון.

השופט יוגש קהאנה אמר עם מתן גזר הדין כי המקרה הוא “הנדיר שבקטגוריה הנדירה ביותר”, והוסיף כי בית המשפט “אינו יכול לעצום את עינו מול פשעים כאלה”. אחד המורשעים פרץ בדמעות בבית המשפט. אביה של קורבן האונס שהיה באולם אמר שהמשפחה מרוצה מהפסיקה. “אנחנו שמחים מאוד, הצדק נעשה”, אמר.

“עכשיו אנחנו המנצחים”, קראה אחת הנשים שנאספו מחוץ לבית המשפט. גל המחאה שפרץ לאחר האונס הביא לשינויים מרחיקי לכת בהודו, שבה הטרדות מיניות נחשבו למעשה שבשגרה. עם זאת, פעילים רבים לזכויות נשים מטילים ספק בכוחם של ארבעה גזרי דין מוות למנוע את האלימות הנרחבת נגד נשים בהודו, שממדיה הגדולים נחשפים בהדרגה.

אי-פי

“רבים התחבקו זה עם זה בשמחה, משום שהאמינו שזו התפרצות מקומית של רוע שניתן לבער, אבל זו טעות”, אמרה קארונה ננדי, עורכת דין המופיעה בפני בית המשפט העליון של הודו. “האמת העגומה היא שהעונש לא ירתיע איש”, הוסיפה.

אונס הסטודנטית בת ה–23 עורר זעם גדול בהודו. הצעירה הותקפה כשעלתה לאוטובוס עם בן זוגה, בידי שישה גברים שסיירו בעיר ותרו אחר קורבן. הם חבטו בחבר עד שאיבד את הכרתו, ואז הובילו אותה לאחורי האוטובוס ושם אנסו אותה באכזריות, ולאחר מכן השליכו את השניים בצדי הכביש. הצעירה נפגעה באופן אנוש בעת התקיפה, ולאחר שבועיים מתה מפצעיה בבית חולים בסינגפור.

לאחר האונס, צעירים וצעירות ברחבי הודו גויסו לפעולה באמצעות רשתות חברתיות, הצטרפו לפעולות מחאה ששטפו את המדינה ודרשו חקיקה נוקשה יותר ואכיפה יעילה. “כאשה וכאם, אני מבינה היטב את רגשותיהם של המפגינים”, אמרה אז סוניה גנדי, ראש מפלגת הקונגרס השלטת, הפוליטיקאית המובילה בהודו, “אנחנו מתחייבים שהצדק ייעשה”.

הדיון הציבורי האינטנסיבי הביא לשינוי בתוך זמן קצר. מספר מקרי האונס המדווחים עלה באופן חד, ובשמונת החודשים הראשונים של השנה נרשמו במשטרת דלהי 1,121 תלונות על אונס, יותר מכפול ממספר המקרים שדווחו בתקופה המקבילה ב–2011. מספר מקרי ההטרדה המינית שדווחו גדל פי שישה בתקופה האמורה.

בנוסף, הוקם בית משפט לטיפול מהיר במקרי אונס, וחוקקו חוקים חדשים שהפכו עבירות דוגמת הצצה ומעקב אחר נשים לפליליות. לראשונה נקבע כי ניתן להטיל עונש מוות על המורשעים במעשי אונס אכזריים במיוחד. חוקרים החלו להתעמק בשינויים החברתיים שאולי תרמו להיווצרות הבעיה. בין השאר, הם ציינו את הנהירה המסיבית לערי הענק בהודו, שבעקבותיה נוצר מעמד מובטלים חסר תקווה, הלכוד “בחלל שמתחת למעמד הפועלים”, כדבריו של הפובליציסט ראג’רישי סינגל במאמר המערכת של העיתון The Hindu.

בינתיים, קראו רבים לפעולה בסיסית יותר - הענשת ששת האנסים (על אחד מביניהם, קטין, נגזרו שלוש שנות מאסר באוגוסט. הנהג נמצא ללא רוח חיים בתאו בחודש מארס). אולם ספק אם גזר הדין יבוצע בקרוב. תחילה עליו לקבל אישור של בית המשפט הגבוה של הודו, ואז יוכלו המורשעים לערער בבית המשפט ולבקש חנינה מהנשיא. בימים אלה נמצאים 477 נידונים למוות בשלבים שונים של התהליך, שעשוי להימשך חמש או שש שנים. מאז 2004 הוצאו להורג שלושה בני אדם.

פעילי זכויות נשים תוהים אם הטלת עונש מוות על האנסים במשפט לא תסיח את דעת הציבור מהשאלה הקשה יותר שהעלה המקרה - מהו הגורם לאלימות המינית שנערות ונשים בהודו נתונות לה. לדברי עורכת הדין ננדי, האתגר האמיתי הוא שינוי יסודי במערכת המשפט הפלילי: תוספת דחופה של שופטים למצבת הקיימת, ושינוי היחס הנהוג לאלימות כלפי נשים. היא מספרת שחוקרי המשטרה מבצעים “בדיקת שתי אצבעות” שמטרתה לקבוע אם קורבן האונס קיימה יחסי מין בעבר. אם התשובה חיובית, אמרה, סיכויי ההרשעה צונחים. “אונס אינו תופעה מקומית שבה תופסים את האשמים, מחסלים אותם וסוגרים עניין”, אמרה.

“יש בי רצון בסיסי ואנושי מאוד שהם יסבלו באותה מידה שאותה אשה סבלה”, כתבה העיתונאית ומבקרת הספרות נילנג’אנה רוי ב-The Hindu, וציינה שרוב האנסים מכירים את קורבנותיהם. בהמשך תהתה מה יקרה אם כל האנסים שיורשעו במשך שנה יומתו בתלייה: 10,000 שכנים, בעלי חנויות, מורים פרטיים, סבים, אבות ואחים. “הלוואי ויכולתי להאמין שהוצאה המונית להורג - אם יוסכם שזה הפתרון - תועיל מעבר לסיפוק תחושת הנקם הקולקטיבית שלנו”, כתבה רוי, “אבל אני לא מאמינה בסיפורי מעשיות”.



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו