בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

שי ג'ינפינג הפך מהנשיא החזק בסין לנשיא החזק בעולם

קונגרס המפלגה הקומוניסטית שיתכנס השבוע עשוי לחזק את כוחו של שי, אך לא בטוח שהצלחתו תועיל לבעיות של סין. הנשיא הדומיננטי ביותר מאז מאו דזה דונג שואף להנהיג את העולם

15תגובות
שי ג'ינפינג בביקור בבסיס צבאי בהונג קונג, ביוני
בלומברג

"הדרך להתחדשות" היא תערוכה קבועה במוזיאון הלאומי של סין בכיכר טייאננמן שבבייג'ין, המספרת את סיפור "מאה שנות ההשפלה". התערוכה מתחילה ממלחמות האופיום, מתארת את עליית המפלגה הקומוניסטית וכינון הרפובליקה העממית ב– 1949, ומסתיימת בקופסאות של טלפונים סלולריים וחפצי חלל שונים, פרי שלטונה של המפלגה האחת.

שי ג'ינפינג ביקר בתערוכה בנובמבר 2012. הוא התמנה זמן קצר לפני כן לשליטה החמישי של סין מאז מאו, וזו היתה הופעתו הפומבית הראשונה כראש המפלגה. באותה תקופה שי נחשב לרפורמיסט כלכלי, אך נאומו במוזיאון לא עסק בכלכלה, אלא כלל את ההכרזה הראשונה של הנושא שעמד להפוך לסיסמה שלו. כשהוא מוקף בחברים אחרים של ועדת הקבע של הפוליטביורו, הגוף הפוליטי העליון במדינה, שי דיבר על "החלום הסיני הגדול ביותר שהוא תחיית האומה הסינית". זמן קצר לאחר מכן הגיעה בלדה בשם "החלום הסיני" לראש מצעדי הפזמונים, ופוסטרים שבהם נראה פסלון קרמיקה שמנמן בחלוק אדום, שככל הנראה ייצג את החלום, הופצו בכל המדינה.

בחודש ספטמבר האחרון, זמן קצר לפני אחד האירועים החשובים ביותר בתקופת מנהיגותו, שי עשה זאת פעם נוספת. בתערוכה אחרת בנושא הישגי הקומוניסטים, כששוב היה מוקף בחברי הפוליטביורו, שי שב ואמר שתפקיד המפלגה הוא להגשים את "חלום ההתחדשות של האומה". המסר הוא משמעותי, ומראה את סדר העדיפויות של הנשיא הסיני: לא הכלכלה, אלא כוחה של המפלגה הקומוניסטית ומעמדה של סין בעולם.

חמש שנים לאחר אותו ביקור ראשון, שי יעמוד בפני מעין ספירת מלאי. מחרתיים יפתח שי את קונגרס המפלגה הקומוניסטית, המתקיים כל חמש שנים, והינו האירוע החשוב ביותר בלוח השנה הפוליטי של המדינה. כ–2,300 צירים יתכנסו ב"היכל העם", מול המוזיאון הלאומי, כדי לבחון את חוקת המפלגה ולמנות 205 חברים לוועד המרכזי החדש — האליטה שתשלוט במדינה בחמש השנים הבאות.

ראשי המפלגה בסין שולטים בדרך כלל עשר שנים. כלומר, שי נמצא בנקודת האמצע של שלטונו. אם ילך בדרכם של קודמיו, הוא ימנה לעצמו יורש בקונגרס (אם כי אין ודאות שיעשה זאת). לכן, זהו רגע מתאים לשאול: מה שי ניסה לבצע ועד כמה הצליח? והאם — ללא קשר להצלחה או לכישרון — הוא פועל נכון?

"להיות גבר"

שי רואה את עצמו כנשיא השלישי שמעצב מחדש את סין, לצד מאו דזה דונג ודנג שיאופינג. מאו איחד את המדינה וכונן את השלטון הקומוניסטי. דנג העלה את סין על הדרך לעושר, ולפי ההשקפה הרשמית, הציל את המפלגה מפיתויי הדמוקרטיה. מטרתו של שי היא להחזיר לסין את המקום לו היא ראויה במרכז הבמה העולמית, ולהציל את המפלגה פעם נוספת — הפעם מעצמה.

הא ייטינג, סגן נשיא בית הספר המרכזי של המפלגה — המוסד האחראי להדרכת פקידים בכירים — כתב לאחרונה כי ההיסטוריה המודרנית של סין ניתנת לחלוקה לשלוש תקופות: התקופה של מאו, תקופת הרפורמות וההיפתחות (כלומר, תקופת דנג) והתקופה מאז 2012 (כלומר, תקופת שי). במבוא לספר שפורסם ביולי בשם "מחשבותיו של שי ג'ינפינג" (אוסף מאמרים), נכתב: "סין זקוקה לגיבורים שיכולים ליצור דור חדש של חשיבה והישגים, גיבורים כמו מאו דזה דונג, דנג שיאופינג ושי ג'ינפינג". שי מציג את עצמו כיורש האמיתי שלהם.

אינפו סין

סמכויותיו האישיות של שי משקפות את תחושת השליחות הרמה שהוא חש. הוא הנשיא, ראש המפלגה, וביולי כינתה אותו התקשורת הממלכתית "המפקד העליון", תואר שהמנהיג האחרון שנשא אותו היה דנג. שי מתנשא מעל הבירוקרטיה כענק, לאחר שסילק והחליף מנהיגי מפלגה ומושלים מקומיים ב–31 המחוזות של סין, וחלק גדול ממפקדי צבא השחרור העממי. בקונגרס אמורים לפרוש מהוועדה המרכזית חברים רבים יותר מבדרך כלל, ולכן שי יוכל להציב עוד רבים מאנשיו בעמדות רמות דרג. בנוסף, הקונגרס צפוי להעניק לו גם סוג של שליטה אידיאולוגית בכך שחוקת המדינה תתייחס לכתביו על הקומוניזם — דבר שנמנע משני קודמיו בתפקיד. כתוצאה מכך, שי עשוי להפוך להיות הפוסק האידיאולוגי של סין.

קודמיו, הו ג'ינטאו וג'יאנג זמין, מונו בעיקר כדי להמשיך ברפורמות הכלכליות של דנג. לעומתם, שי מונה כדי להציל את המפלגה. הרעיון שהמפלגה הקומוניסטית הסינית זקוקה להצלה נשמע מוזר. אמנם, בסין יש בכל שנה עשרות אלפי הפגנות נגד הממשלה, אך הן בדרך כלל מחאות מקומיות נגד שלטונות מקומיים חמדניים. המפלגה איננה עומדת בפני איום לאומי, ונראה שכבר התאוששה מהאירועים הטראומטיים שהתרחשו בכיכר טיינאנמן ב–1989.

ואולם, שי לא ראה כך את המצב ב–2012. מבחינתו, ומבחינת מי שבחרו בו למנהיג, המפלגה עמדה בפני סכנה קיומית. שי התלונן לאחר מכן כי "בין חברי המפלגה, אפילו הבכירים מביניהם, ישנם אלה שאמונתם איננה חזקה דיה, ואין הם נאמנים למפלגה". חברים במפלגה היו מושחתים. הם לא שילמו את מיסיהם למפלגה בשיעור של 2% מהמשכורת למי שמשתכרים יותר מ–10,000 יואן (1,520 דולר) בחודש. הם לא האמינו יותר בקומוניזם. חלקם אפילו דיברו על מעבר לשיטת ממשל יותר דמוקרטית.

לעמדתו של שי, זו היתה הדרך לחורבן. "אם המוראל נמוך, הארגון רופף והאתיקה לא נבדקת", הוא כתב, "אז בסוף לא רק ניכשל, אלא הטרגדיה של הקיסר צ'ו (שנרצח ב–202 לפנה"ס) עלולה להתרחש שוב".

אך לא ההיסטוריה הקדומה מפחידה את שי, אלא התפוררות ברית המועצות. בעבורו, הכל מתחיל ומסתיים במפלגה ("מזרח, מערב, צפון או דרום, המפלגה מובילה הכל", כתב). אם היא תקרוס, תקרוס המדינה כולה. מנהיגי סין ייחסו את קריסת ברית המועצות לאיבוד הביטחון העצמי של הקומוניסטים הרוסים, והם נחושים שדבר דומה לא יתרחש לעולם בסין. שי אמר שהרוסים "לא היו מספיק גברים" ולא תמכו במפלגתם. כבר מההתחלה שי שם לעצמו למטרה "להיות גבר".

שי נחוש בדעתו להגן על אמונות המפלגה. הוא שימש כמנהל בית הספר המרכזי של המפלגה בשנים 2008–2013, ועמד בראש קבוצה קטנה ל"בניית המפלגה" (קבוצות קטנות כאלה הן למעשה ועדות רבות השפעה המתאמות את עבודת המפלגה והממשלה). שי הקדיש זמן רב יותר לפעילות הפנימית של הממסד מכל אחד אחר מאז דנג.

פעילותו הידועה ביותר מכוונת נגד השחיתות. הוועדה המרכזית לפיקוח על המשמעת — הגוף העיקרי למאבק בשחיתות — החלה לפעול ב–2012, ומאז ננקטו פעולות משמעתיות נגד 1.4 מיליון חברים במפלגה. אך זהו רק חלק ממאמץ נרחב יותר להחדיר משמעת. בישיבה, שנערכה ממש לפני הקונגרס, דיווח הפוליטביורו כי "למען המפלגה, לעולם לא תסתיים משילות עצמית מוקפדת מכל בחינה".

משמעת דורשת שליטה עצמית. שי כונן את מה שהוא מכנה "פגישות חיים דמוקרטיים", שבהן יכולים חברים להרהר בהתנהלותם וללמוד לשמש דוגמה. למעשה, זאת השתתפות בכיתות ללימוד אידיאולוגיה. מנהיגי המפלגה ניהלו תמיד קמפיינים אידיאולוגיים, אך שי יותר נלהב מהם באופן חריג. ב–2016 הוא אפילו השיק קמפיין אינטרנטי שבו עודד חברים לכתוב ביד את חוקת המפלגה, כמו תלמידים שובבים בבית ספר. שי מחזיר את הקומוניזם לסין הקומוניסטית.

מזכרות של מאו ושי ג'ינפינג
THOMAS PETER/רויטרס

משמעת דורשת נאמנות. "צ'יושי", כתב העת האידיאולוגי הראשי של המפלגה, פרסם השנה את הדברים הבאים: "אין 99.9% נאמנות. יש רק 100% נאמנות מוחלטת ומלאה ולא פחות ממנה". מוסדות, שההתרפסות שלהם לא מגיעה לרמה הדרושה, חשים בתוצאות. שי סירס את ליגת הנוער הקומוניסטי, שהיה בעבר ארגון רב השפעה וסלל את הדרך לשלטון לראש הממשלה לי קצ'יאנג ולקודמו כמנהיג סין, הו. שי הכריז שהארגון איבד את הקשר עם המציאות והפך להיות יהיר וביורוקרטי. הוא הוריד בדרגה את ראש הארגון, שלח למאסר את אחד מבכיריו ופירק את בית הספר של הליגה.

לדעת שי, חיוני להחזיר את המפלגה לתלם גם משום שהוא רוצה לחזק את השליטה עליה. חברי מפלגה בתאגידים, כולל מיזמים משותפים עם זרים, התחילו לדרוש את הזכות לאשר החלטות בנוגע להשקעות. אקדמאים, שבעבר נהנו מחופש מחקרי מוגבל, חשים כעת שאי אפשר לערוך מחקרים בנושאים רגישים כמו מהפכת התרבות. לעיתונים בבעלות המדינה נאמר בבוטות שתפקידם לשרת את המפלגה. זה תמיד היה המצב, כמובן, אך ממשלות קודמות עודדו את העיתונים לדווח גם על עובדות לא נעימות. שי פועל נחרצות נגד כל דבר המאתגר, ולו במידה הפעוטה ביותר, את המונופול של המפלגה על השלטון. עורכי דין ופעילים למען זכויות אדם נעצרים בהמוניהם, ונחקק חוק המקשה מאוד על ארגוני צדקה.

שי הגדיל את השפעת המפלגה על הצבא באמצעות הרחבת תפקידה של הוועדה הצבאית המרכזית, הגוף שדרכו שולטת המפלגה על הצבא. הוועדה לקחה לעצמה ב–2015 תפקידים רבים שבעבר בוצעו במפקדות הצבא, כגון פיקוח על הלוגיסטיקה. השנה שודרג המשרד הראשי של הוועדה, מנהל הוועדה הועלה בדרגה, וההנחיות שלה קיבלו מעמד של תקנות צבאיות.

יותר מכל, שי שינה את מאזן הכוחות בין המפלגה לממשלה. הוא דחק לשוליים את ראש הממשלה לי. ראשי ממשלה היו בעבר ממונים על הכלכלה, אך כיום קבוצה קטנה שבראשה עומד לי כנראה מקבלת את ההחלטות על המדיניות הכלכלית. קבוצה זו ממונה גם על העמקת הרפורמות. וונג צ'ישאן, ראש הוועדה המרכזית לפיקוח על המשמעת, אמר השנה כי "לא קיימת הפרדה בין המפלגה לבין הממשלה". דברים אלה מנוגדים למה שאמר דנג ב–1980: "הגיעה השעה שנבחין בין האחריות המוטלת על המפלגה לבין זו המוטלת על הממשלה ונחדל להחליף את האחת בשנייה". בניסיונו לחזק את מעמד המפלגה, שי החזיר את השעון 40 שנה לאחור.

מנקודת השקפתו של שי, הקמפיין שלו הוכתר בהצלחה. כשעלה לשלטון, המפלגה דמתה לחברה שעובדיה לא באים לעבודה, לא מאמינים בדגם העסקי שלה ומבזבזים את משאביה על הוצאות מופרזות. כעת אנשים מבצעים את המוטל עליהם, ואין יותר ויכוחים על "מודל סינגפור" או דבר כלשהו הרומז על עתיד לסין ללא המפלגה.

רק ההתחלה

סמכויותיו האישיות של שי הורחבו, ללא התנגדות משמעותית עד כה. זוהי אחת הסכנות של התוכנית שלו. הרבה מאוד תלוי בו אישית, עד כי יש חשש שהכל יתמוטט כשהוא יעזוב, או שהוא יתפתה להישאר בתפקידו ולהמשיך לשלוט. כפי שאמר פרשן ליברלי, שי העליב אנשים רבים מדי ולא יוכל לפרוש בשקט.

לטוב או לרע, שי התחיל להפוך את המפלגה למכשיר יעיל יותר של שליטה.

אך שי יודע שזאת רק ההתחלה. כל מנהיג מאז מאו נאבק בשאלות על הלגיטימיות של המפלגה הקומוניסטית, ושי איננו חריג. במשך שנים סיפקה הצמיחה הכלכלית למפלגה את המנדט לשלוט, אך כיום חלה האטה בצמיחה, חוסר השוויון גובר, ואי אפשר יותר לשכך את דאגות המעמד הבינוני לגבי דיור, חינוך וטיפול רפואי בדיבורים על התוצר הגולמי הלאומי.

החלום של סין המתחדשת, שלפיו היא תשלוט "בכל אשר תחת השמים", עשוי להיות פופולארי. ואם שי יצליח לעורר בחו"ל יחס של כבוד כלפי ארצו, זה עשוי לבוא לידי ביטוי בכבוד כלפי המפלגה בסין. לפיכך הדאגה השנייה שלו — לגבי המעמד של סין בעולם — מגבירה את הדאגה הראשונה שלו.

כפי שמוכיח ביקורו במוזיאון, חלום ההתחדשות של סין קדם לבחירתו של דונלד טראמפ לנשיא. אבל הלאומנות של טראמפ, המגולמת במסר "אמריקה תחילה", העניקה לשי הזדמנות לבסס את המעמד של ארצו כמנהיגת העולם. בינואר 2017 אמר שי לפורום הכלכלי העולמי בדאבוס שבשווייץ כי סין צריכה "להנחות את הגלובליזציה הכלכלית". כעבור חודש הוא הוסיף כי עליה "להנחות את החברה הבינלאומית לעבר סדר עולמי צודק ורציונלי יותר".

הסיסמאות הללו מגובות בהשקעות בסכומי עתק. היוזמה השאפתנית ביותר של שי בתחום מדיניות החוץ, המכונה "יוזמת החגורה והדרך", כוללת השקעת מאות מיליארדי דולרים בתשתיות בכ–60 מדינות באסיה ובאירופה. אם היוזמה תצליח, היא עשויה להפוך את הסחר בין אירופה לאסיה, שסין היא מרכזו, למתחרה רציני של הסחר הטרנס־אטלנטי, שארה"ב היא מרכזו.

המסלול של שי - דלג

שי מגלה תקיפות רבה יותר בנוגע לתביעות של סין בים סין הדרומי. בשנה שעברה דחה בית דין של האו"ם את התביעות של סין. בתגובה, סין מיהרה לשכנע את הפיליפינים, שהעלתה את העניין מלכתחילה, להתנער מהניצחון המשפטי שלה בתמורה להשקעות נדיבות. הרפורמה של שי בצבא סין הביאה לכך שכיום הצבא מתמקד יותר באיומים חיצוניים, בניגוד לעבר, שבו התמקד בעיקר בהגנה ובשליטה על אוכלוסיית סין. שי מחזק את חיל הים ויצר מפקדות זירה חדשות, כדי לשדר עוצמה כלפי חוץ, והקים בסיס בג'יבוטי, הבסיס הצבאי הראשון של סין בחו"ל.

כמו כן, שי הרחיב מאוד את פעילות סין בחו"ל המגבירות את השפעתה שם. סין תומכת כבר זמן רב בשימוש באמצעים של עוצמה רכה, כמו מכוני קונפוציוס, שבהם זרים לומדים על השפה והתרבות הסינית. כעת גם המפלגה משקיעה תקציבים בפעולות בכלי התקשורת המערביים, ומשתמשת בסינים שחיים בחו"ל כסוכנים לקידום מדיניות המדינה. בקצרה, שי התנער מההמלצה של דנג, שלפיה בכל הנוגע לענייני חוץ, סין צריכה "לשמור על פרופיל נמוך ולעולם לא לתבוע לעצמה תפקיד של מנהיגה".

קשה לדעת אם הוא הצליח להגביר גם הלגיטימציה של המפלגה, כפי שהיה רוצה. בסקר של מכון פיו בארה"ב מ–2016, נמצא כי רק 60% מהסינים סבורים שמעורבות ארצם בכלכלה העולמית היא דבר חיובי. עם זאת, הלהיט הקולנועי הגדול של השנה הוא סרט הפעולה הסיני הפטריוטי "Wolf Warriors 2", המספר על חייל סיני שהורג בחורים רעים ברחבי העולם. אז אולי יתברר שהסינים אוהבים לתת הוראות לזרים.

בכל מקרה, אם עד כה מאמצי שי השיגו תוצאות מעורבות, אין פירוש הדבר שהוא נכשל. כפי שקורה בקשר לרפורמות של המפלגה, הוא יכול לטפוח לעצמו על השכם על כך שהמשימה החלה ברגל ימין. המערך הפקידותי העצום של סין עמל לקדם את יוזמת החגורה והדרך. סין מחזקת את תביעותיה בים סין הדרומי באמצעות קביעת עובדות חדשות בשטח, או מוטב לומר, בים, בצורת בנייה צבאית על איים מלאכותיים. ובשיחות האקלים סין נתפשת כיום כמנהיגה.

ייתכן שהמכשול הרציני היחיד במימוש השאיפה של שי למנהיגות נמצא בצפון־מזרח אסיה. חוסר הנכונות של שי לרסן את המאמצים של קים ג'ונג און לפתח נשק גרעיני גורם לארה"ב להעמיק את מעורבותה באסיה יותר מכפי שהיתה נוהגת אלמלא כן; כך גדלה הסכנה שיפן ודרום קוריאה יציבו יום אחד הגנה גרעינית משלהן. זה לא ישרת את האינטרסים של אף אחד, ודאי לא של סין.

בקצרה, שי יכול להסתכל לאחור על שתי המטרות שהציב לעצמו בשביעות רצון מסוימת. אבל נותרה שאלה יסודית יותר: האם אלה הן המטרות ההולמות לארצו? כמה מהבעיות, שכעת בוערות על אש קטנה, צפויות להגיע לכדי התלקחות בעשור הבא. המחסור במים, שלאורך ההיסטוריה היה אחת הבעיות החמורות ביותר של סין, יהפוך לחמור מאוד. זיהום האוויר צפוי להחמיר, וכך גם זיהום הקרקע. הדור הראשון שנולד תחת המדיניות של ילד אחד מגיע כעת לגיל הנישואים, ונחשף העודף במספר הגברים לעומת מספר הנשים שהחריף עקב הפיקוח על הילודה. גם חובות הענק שצברו רשויות מקומיות וחברות ממשלתיות יחייבו טיפול.

המשותף לעניינים השונים האלה הוא שרבים מהפתרונות הטובים ביותר נמצאים מחוץ למפלגה. ארגוני סביבה יכולים להפעיל לחץ ציבורי על מי שאחראי לזיהומים. עיתונות חופשית יותר תוכל לחשוף עוולות מסוגים שונים, משחיתות ועד הונאה. הגברת התחרות בין חברות והידוק ההגבלות התקציביות, עשויים להקטין את החובות של חברות ממשלתיות ורשויות מקומיות.

אלא ששי נע בכיוון ההפוך. הוא מגביל את העיתונות, סוגר ארגונים של החברה האזרחית ומגביל את המרחב הפתוח לשיח ציבורי. להגנתו יש לומר שהוא לא עושה זאת משום שהוא מפנה את גבו לבעיות של סין. אבל הוא נחוש לאפשר למפלגה בלבד להתמודד אתן. ואם היא תיכשל, אז הבעיות יישארו ללא מענה.

ב–1980 נשא דנג שיאופינג נאום בפני הפוליטביורו שבו קרא להפרדה ברורה יותר בין המפלגה למדינה, הזהיר מפני ריכוז של סמכות רבה מדי בידי אדם אחד (זה "בהכרח יוביל לעליית שלטון שרירותי", אמר) וקרא לחילופי שלטון מסודרים וצפויים מראש. שי דוחה את כל העצות הטובות של דנג. ייתכן שזה ישרת אותו, אבל לא בטוח שזה ישרת גם את סין.



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות

כתבות שאולי פספסתם

*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו