בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

בניסיון למגר את העוני, סין תעקור מיליונים מבתיהם

בתוך שלוש שנים 9.8 מיליון תושבים יועברו מבתים רעועים לדיור מסובסד. הכפריים משבחים את הנשיא שי על המאבק בעוני, אך יש המפקפקים באיכות החינוך והבריאות שיקבלו

תגובות
זוג בביתו במחוז סצ'ואן, ב–2016. בכמה ממחוזות במערב המדינה שיעור העוני מגיע ל–10%
Che yice / Imaginechina / AFP

שיאו ארצ'ה חי בבקתה רעועה שניצבת ליד דיר חזירים. רשתות בלויות נגד יתושים תלויות על עמודי במבוק התומכים בגג האזבסט הסדוק של הבקתה. חתלתולים ותרנגולות מתרוצצים על רצפת העפר שלה. המבנה שבו הוא חי מרוחק אלפי קילומטרים, ועולם שלם, מגורדי השחקים של בייג'ין ושנגחאי,

כשנשאל לשמו של נשיא ארצו והאדם שעומד בראש הכלכלה השנייה בגדולה בעולם, מתקשה האיכר בן ה–57 לנקוב בשמו. "שי ג'ינפינג מי?" הוא מגיב כשנחשפת הזהות, "ראיתי את הפנים שלו בטלוויזיה אבל לא ידעתי מה שמו".

אך הריחוק הזה, הפיזי והתודעתי כאחד, הולך להשתנות, לכל הפחות להתקצר. שיאו, שנולד וגדל בכפר זעיר הסמוך לגבולות סין עם בורמה (מיאנמר) ולאוס, הוא אחד ממיליוני הסינים שבימים אלה ממש עוברים דירה. זאת, כחלק מתוכנית פוליטית שאפתנית של הנשיא שי "לחסל" את העוני הקשה במדינה המאוכלסת ביותר בעולם.

בהתאם לתוכניתו של שי נגד העוני (עליה הכריז כאחת המשימות העיקריות של תקופת כהונתו השנייה), יועברו בשלוש השנים הקרובות מיליוני איכרים וייושבו בבתים חדשים שיסובסדו על ידי הממשלה. פניהם של חלקם לשיכונים עירוניים מרוחקים, שהולכים ונבנים. אחרים נלקחים למקומות יותר קרובים למקום מגוריהם הנוכחי, אך לבתים חדשים, לתנאים טובים הרבה יותר. בצד פרויקט הפינוי־בינוי, שי נוקט בעוד כמה אמצעים בניסיון למגר את העוני. אלה כוללים מתן הלוואות וגם "זיווג" משפחות עניות עם בעלי תפקידים ברשויות המקומיות, שגורל הקריירות שלהם תלוי בהגשמת יעדי התוכנית.

שיכונים שאליהם יועברו העקורים במחוז גואנשי
Lu Boan / XINHUA / AFP

בהתאם לכל אלה, מקווה בייג'ין כי עד 2020 יעלו 30 מיליון איש אל מעל לקו העוני (המתבטא בשכר יומי המקביל ל–3.25 ש"ח בערך). יעד יומרני זה הוא גם תולדה של המצב הנוכחי הקיים במדינה. חרף השגשוג הכלכלי מאז שנות ה–80, שסייע למאות מיליונים להיחלץ מהעוני, בקרב האוכלוסיות שנותרו ביישובים מרוחקים יחסית המצב עדיין קשה. דו"ח של או"ם שהתפרסם באחרונה הראה כי ב–2016, לפחות 5.7% מהאוכלוסייה הכפרית חיה בעוני. באחדים מהמחוזות המערביים במדינה, שיעור העניים מגיע ל–10% ובקרב כמה מיעוטים אתניים ל–12%.

ואכן, אף כי 9.81 מיליון התושבים שייעקרו מבתיהם בשלוש השנים הקרובות, חיים בכל 22 מחוזות סין — עיקר תשומת הלב מוקדש לשוליים המערביים, שעדיין מפגרים אחרי אזור החוף המזרחי המשגשג. על פי התוכנית, ממשל גיז'ו, המחוז המקופח ביותר בסין, מתכוון להעביר 750,000 איש לקהילות חדשות, ממשלי גנסו, סצ'ואן וגואנגשי מתכננים להעביר יותר ממיליון אנשים, ואילו מחוז יונאן מקווה להעביר 677,000 איש.

אביר עניים, ותעמולה

אחת הקהילות החדשות הללו היא פאדאנגשאנג, כפר קטנטן ומבודד השוכן על ראש גבעה בנפת שישואנגבאנה במחוז יונאן. בכירים מקומיים מתארים את המקום — אזור טרופי שבו גבעות אפופות ערפל ושקיעות שמש זהובות ומרהיבות — כאחד מארבעת שדות הקרב העיקריים נגד העוני.

בפאדאנגשאנג חיים עתה 143 תושבים בני המיעוט האתני הני, המגדלים תה, אגוזים וקפה. הם הגיעו לפני כחודשיים לאחר שנטשו גבעה סמוכה שבה הגישה למים היתה מוגבלת. כשהגיעו למקום החדש גילו בתים ורודים חדשים, שלא מזכירים כלל את הבתים אותם עזבו. "נהגנו לשאת את המים מתחתית הגבעה, וכעת יש לנו מים זורמים בבתינו", התלהב ליו הנגדה, בן 30, ראש המפלגה הקומוניסטית המקומית. "הממשלה עוזרת לאנשים פשוטים לחיות חיים טובים. שי ג'ינפינג אומר תמיד שאם ניתן לאנשים הפשוטים חיים טובים יותר, המדינה כולה תתעשר".

יחד עם משפחתו של ליו עברו לכפר החדש 13 משפחות, שפיארו את מלחמתו של שי בעוני — ואת בתיהן הדו־קומתיים החדשים. "כשהייתי צעיר, התגוררתי ביער", אמר לי אדה, איכר בן 30. "היו שם חרקים ועלוקות בכל מקום. התחבורה היתה בעייתית, ומים וחשמל כמעט שלא היו — כיום השתפרו חייהם של האזרחים הסינים".

ההתמקדות של שי בהעברת אנשים ממקומותיהם וביישובם מחדש אינו מקרי, סבור מארק וונג, מאוניברסיטת מלבורן. וונג מייחס זאת לשבע השנים בהן חי שי בכפר בתקופת המהפכה התרבותית של מאו.

שי נולד כבן ל"אריסטוקרטיה האדומה" של סין — בנו של שי ז'ונגשון, ממנהיגי המהפכה — אבל הוגלה לכפר הנידח ליאנגג'יאה בשנות ה–60, אחרי שסר חינו של אביו בעיני מאו. לדברי וונג, אותן שנים קשות ממשיכות לעצב את סדר העדיפויות הפוליטי של הנשיא הסיני: "הוא מכיר את האיכרים הסינים, מודע לרצונותיהם ואפילו מכיר את השפה הגסה שבה מדברים אנשים כשהם עובדים בשדות".

אך סביר להניח שגם חישובים פוליטיים קרים מסבירים את שאיפתו של שי להציג את עצמו כאביר העניים. הצלחת הפרויקט לא תסייע רק לחלכאי החברה הסינית, היא גם תסייע לעליית קרנו וחיזוק סמכויותיו. כבר כיום נהנה שי מסמכויות לא מעטות ונחשב לשליט החזק ביותר של סין מאז מאו. "איך אתה יכול לוודא שמיליארד אנשים יבטחו בך ויאמרו: 'זהו המנהיג החזק שלנו?'", שאל וונג, ואומר שאחת התשובות לכך היא מלחמה בעוני. "זה משהו שעליו יאמרו אנשים: 'הנה משהו חדש. סוף סוף מישהו רוצה לפתור את הבעיה הזאת'". אי אפשר שלא לראות את הדגשת הרווח הפוליטי המטרה הפוליטית האחראית לפינוי פאדאנגשאנג וליישובם מחדש של תושביו. על כל בית חדש מתנוסס פוסטר שבו נראה שי כשהוא מבקר מיעוט אתני אחר ביונאן. "הממשלה נתנה לי את הבית הזה. כל משפחה קיבלה בית", הסביר שיאו זילואו, בנאי בן 50, שהתגאה בביתו שעליו התנוססה הסיסמה "לבנות את החלום הסיני בלב אחד".

נזרקים לעולם חדש

אך יש גם ביקורת על המאבק בעוני, ולדברי חלק מהמומחים הוא אף ייפגע בעניים עצמם. ממשל שי לא מעוניין שהכפריים יעברו לערים קיימות, מחשש שהמהגרים ידרדרו את בתי הספר ובתי החולים, ולכן מעבירה אותם לאזורים המרוחקים. במגזין פוריין פוליסי הזהירו כי באזורי המגורים החדשים תהיה גישה מוגבלת לשירותי בריאות וחינוך בגלל מחסור בכוח אדם. עוד נכתב כי המערכת הכלכלית במדינה מעבירה תקציבים גדולים יותר לבתי ספר בערים גדולות, ואלה בערים הקטנות נאבקים.

בנוסף, המועברים נלקחים מחייהם, ונזרקים לעולם שיש האומרים שאינם מוכנים אליו. קין למשל, עברה מבית הבוץ שלה במחוז גוויג'ואו לדירת שני חדרים בבירת המחוז. "החיים כאן הרבה יותר טובים ממקום הולדתי", אמרה, "אבל עכשיו עליי לשלם על האוכל שלי. פעם אכלתי מה שגידלתי".

מומחים הביעו תהיות גם בנוגע לאופן שבו השלטון הסיני מגדיר עוני — הבנק העולמי מגדיר כעני את מי שמתקיים על פחות מ–1.9 דולר ליום — ותוהים אם חיסול מוחלט של העוני הוא יעד מציאותי בפרק זמן כה קצר. אחרים סבורים שיש להשקיע יותר במאבק במצוקת תושבי הערים.

וונג אמר שאין הוא חושב שבייג'ין תצליח לסיים את המלחמה בעוני בזמן כה קצר. אך בהתחשב במעמדו הפוליטי האיתן של שי, ובהחלטתו להעלות את המאבק בעוני לראש סדר העדיפויות של המפלגה ולהפוך את חבריה לאחראים למצוקתן של משפחות עניות במקומותיהם, סביר להניח שפקידים בכל הדרגים יעשו את כל המאמצים כדי שהתוכנית תצליח. "בכל יום חושבים בכירים מקומיים: '2020 מתקרבת! אלוהים!".

אין זו הפעם הראשונה שבה מועברים חלקי אוכלוסייה ממקום למקום בסין. מיליונים רבים התבקשו — או אולצו — לפנות מקום למיזמי תשתיות עצומים דוגמת סכר שלושת הערוצים, שלצורך בנייתו נעקרו 1.5 מיליוני בני אדם מבתיהם, ופרויקט הסטת נתיבי המים מדרום לצפון, אז יושבו מחדש לפחות 345 אלף בני אדם. עקירת תושבים לצורך מיזמי פיתוח היא סוגיה שנויה במחלוקת בסין. רבים מתושבי הכפרים נאלצו לעזוב את בתיהם ללא פיצוי הולם.

לדברי וואנג, העברות האוכלוסייה במסגרת היוזמות למאבק בעוני היו אמנם מסובכות, אבל נחשבו ל"ידידותיות ביותר". לעקורים הותר להישאר תקופת מה בבתיהם ובחוותיהם. "במיזמי פינוי אחרים הממשלה היתה צריכה מהתושבים משהו: 'אני זקוקה לאדמה שלך, אני צריכה שתתפנה מכאן כדי שאוכל לבנות מאגר מים. אני צריכה להפוך את אדמתך לאזור תעשייה או לצורך בנייה עירונית'. בפינויי התושבים במסגרת המלחמה בעוני, הממשלה לא רוצה ממך דבר".

ייתכן שקביעה זו אינה מדויקת, אבל שיאו מלא התלהבות מביתו החדש, מרוצף הבטון, זאת על אף שהוא עדיין לא יכול לעבור לגור בו, היות שידו עדיין אינה משגת לרכוש רהיטים.

שיאו אומר שהוא מעריץ את הנשיא. "הוא היו"ר של סין, לכן הוא טוב". ליו, ראש המפלגה בכפר, מתקן אותו: "הוא הכי טוב!".

שיאו מעריך את הכנסתו השנתית בכ–270 דולר. בשעה שהוא עולה למרפס ומביט על הנוף המרהיב, הוא אומר: "מעולם לא ראיתי בית שכזה".



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו