טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

פרשנות

השמאלנות עובדת? הרכרוכיות של טראמפ מול קים יכולה לקדם את השלום בקוריאה

כדי להבין את ההישג של הפסגה, צריך לחשוב מנקודת ראותו של טראמפ, שוויתר על דברים שלא מעניינים אותו, ניפץ את הצביעות ההיסטורית בנוגע להסכמי פירוק מגרעין, ובעיקר - פילס דרך לפיוס מפתיע

39תגובות
טראמפ וקים
\ JONATHAN ERNST/ REUTERS

על פניו, נדמה שבפסגה ביום שלישי בסינגפור בין צפון קוריאה לארה"ב קיבלנו הצצה לטכניקת המשא ומתן שמסבירה איך הפך "אמן הדילים" הג'ינג'י לפושט רגל סדרתי: הגע לפגישה עם יריב עסקי מר; תן לו כל מה שהוא יכול לצפות להוציא מהפגישה, וכנראה גם יותר מזה; זרוק לכלבים את השותפים העסקיים הקרובים ביותר שלך; הסכם לקבל בתמורה הבטחות מעורפלות בלבד ואז צא והסבר למשקיעים בשפע סופרלטיבים ילדותיים עד כמה הגישה הקשוחה שלך הניבה הישגים.

כך לפחות מנתחים מרבית המומחים לצפון קוריאה את תוצאות הפגישה בין נשיא ארה"ב דונלד טראמפ לשליט צפון קוריאה קים ג'ונג און. טראמפ מיהר לפגישה שהעניקה לרודן הצפון קוריאני הכרה ומעמד בינלאומיים שאביו וסבו פנטזו עליהם. ואם זה לא מספיק, הוא הודיע על ביטול האימונים המשותפים בין צבא ארה"ב לדרום קוריאה, אבן הפינה של המדיניות האמריקאית במזרח אסיה, והצהיר שוב על רצונו לראות את החיילים האמריקאים מתפנים מקוריאה. החלטה זו, שככל הנראה טראמפ לא טרח לשתף בה את מנהיגי דרום קוריאה ויפן במהלך השיחות שניהל עמם לפני הפגישה עם קים, גרמה לצמרמורות של הלם וחרדה להתפשט ברחבי טוקיו וסיאול.

ומה קיבל טראמפ בתמורה להתקפלות המפוארת הזו, שגורמת לפייסנות של גדולי השמאלנים להיראות כמדיניות נצית? מסמך עמום ללא כל התחייבות ממשית מצד צפון קוריאה אשר, לפי המומחים, נופל בהרבה בחשיבותו מההתחייבויות עליהם הצליחו נשיאי עבר בארה"ב לגרום ליריביהם בפיונגיאנג להסכים להם.

הבעיה בניתוח הזה הוא שהוא מבוסס על נקודת המבט של מומחים, לא של טראמפ. אם מתנתקים מהקונספציות לפיהן התנהלה המערכת הבינלאומית מאז המלחמה הקרה, ההתרחשויות ההיסטוריות בסינגפור נראות כהתפתחות חיובית, שמי יודע, אולי יכולה אפילו לקדם את השלום שם ובעולם. המסמך שטראמפ חתם עליו לא שווה דבר. ואולם, גם המסמכים הקודמים שבשבחם מדברים המומחים, אלה שהושגו לאחר אינספור שעות דיונים של מומחים ובהנהגת נשיאים אמריקאים "רציונליים", לא עצרו את תוכנית הגרעין הצפון קוריאנית.

ואם חושבים כמו טראמפ, ביטול התרגילים המשותפים אינו ויתור בלי תמורה, אלא מחווה בשולחן הדיונים שבה אתה נותן ליריבך משהו שבין כה וכה רצית להיפטר ממנו. וטראמפ הבהיר זאת היטב כשהפגין בקיאות מפתיעה בעלויות דלק המטוסים שנשרף בטיסות המפציצים האמריקאיים מבסיסם בגואם לחצי האי הקוריאני. האם הצעד הזה הוא סכין בגב לבעלות ברית היסטוריות? שוב, טרמינולוגיה שגויה: לפי הריאל-פוליטיק הטראמפי, יפן וקוריאה אינן בעלות ברית אלא בנות חסות שנהנו מהנדיבות האמריקאית עשרות שנים. לא מרוצות? שיחפשו את מזלן בבייג'ין.

פסגת טראמפ-קים בסינגפור
Evan Vucci/אי־פי

ובעיקר, המהלך של טראמפ, ככל הנראה בלא מודע, מנפץ את הצביעות לפיה מתנהל העולם כבר עשרות שנים. הרי לא הפגישה עם טראמפ היא שנתנה לרוצח ההמונים מפיונגיאנג את המעמד הבינלאומי, אלא הכישלון ארוך השנים של הקהילה הבינלאומית לעצור את תוכנית הגרעין הצפון קוריאנית, שסיפקה לקים עשרות פצצות גרעין ותוכנית טילים שככל הנראה מסוגלת לשגר אותן (תיאורטית) כמעט לכל פינה בכדור הארץ.

ואם לחטוא מעט בפרספקטיבה היסטורית, מה הוא אותו "הסכם למניעת אי-הפצה של נשק גרעיני" (NPT) שנשיאי ארה"ב בעבר הצליחו לגרום לצפון קוריאה לציית לו? הצביעות זועקת כבר משם ההסכם: אי-הפצה, ולא, לדוגמה, פירוק או פירוז. זהו הסכם שבו חמש מדינות קבעו שרק להן מותר להחזיק נשק גרעיני. למה? כי הן היו שם קודם ומי יגיד להן אחרת. ומאז שההסכם נחתם ב-1968, הוכיחו מדינות שונות (הודו, פקיסטאן, ישראל, דרום אפריקה, טייוואן, לוב ואיראן), שההסכם לא מונע מהן לפתח תוכנית גרעין, והוא אינו הסיבה שהן ויתרו, אם הן ויתרו, על השאיפות האטומיות שלהן.

ואפילו מרבית המומחים, גם החמוצים ביותר שבהם, יודו שהפגישה הביזארית בין טראמפ לקים הרחיקה את סכנת המלחמה הגרעינית. וחשוב לזכור ששום הסכם שהושג במאמץ בן עשרות השנים נגד תפוצת הנשק הגרעיני לא השיג יותר מזה.

אז נכון שהסיכוי שהמהלך שהחל השבוע יוביל להתפרקות קוריאנית מהנשק נראה קלוש. ונכון גם שעתה, כשנציגים אמריקאים וצפון קוריאנים יושבים לדיונים, המשקיעים הסינים והרוסים צפויים לנהור לפיונגיאנג ולערער את הלחץ הכלכלי על הצפון. אבל שוב, משטר הסנקציות שהוטל עד היום על פיונגיאנג, ככל הנראה הנוקשה בהיסטוריה המודרנית, לא עצר את תוכנית הגרעין שלה. אולי דווקא שיפור המצב הכלכלי, ומי יודע, אולי גם פתיחות רבה יותר מצד מדינות אחרות באזור, יכולים לדחוף את צפון קוריאה לכיוון חיובי וגם לשפר מעט את חייהם של הקורבנות האמיתיים של המצב: אזרחי הצפון.

מאחר שאנחנו מדברים פה על טראמפ. אי אפשר לדעת אם הוא לא יתהפך יום אחד וידרדר את מזרח אסיה למלחמה כי המשא ומתן לא יתקדם בקצב שישביע את רצונו. אבל מאז תחילת קמפיין הבחירות לנשיאות ארה"ב ב-2016 הוא חשף שוב ושוב את ערוות המומחים בשלל נושאים. אולי הוא יפתיע גם הפעם ויוכיח, כמה אירוני, שוותרנות "שמאלנית" המסתתרת מאחורי שפע צעקות טראמפיות היא הדרך להביא שלום לקוריאה.



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#