בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

שנה ל-MeToo

בפעם הראשונה, נשים מרגישות שמאזן הכוח משתנה לטובתן

3תגובות
הפגנה למען זכויות נשים, במלבורן
Scott Barbour / Getty Images IL

מועצמות, נשמעות, מקושרות. אלו הן שלוש מלים שעולות בדעתי כשאני חושבת על השפעתה של תנועת MeToo על נשים באוסטרליה, בפרט נשים צעירות, ב-12 החודשים האחרונים. על אף שהתנועה החלה את דרכה בארה"ב, ובתעשיית הבידור, הדיה נשמעו מעבר לים וחדרו עמוק ללבה של אוסטרליה התאגידית.

אולי בפעם הראשונה, נשים חשות שמאזן הכוח משתנה לטובתן. הן חשות שתלונה על הטרדה מינית תטופל בכבוד ולא בחשד מיידי, בזלזול גס או בהתעלמות. בעיקר, נשים חשות שיש להן קול והן יכולות להשמיע אותו אם יש צורך.

ג'ולייט בורק
Matthias Sedlak

לפני 12 חודשים התחושה היתה שכל תלונה כרוכה בסיכון גדול. רבות מאיתנו מכירות נשים שהתלוננו – ולעולם לא מצאו שוב עבודה. לעולם. נשים שעברו רצח אופי בתהליך האלים של התלונה וההתדיינות המשפטית המייסרת. כמובן, האשמות צריך להוכיח, אבל לעתים קרובות התוצאה ידועה מראש. במקומות עבודה אמנם יש את כל הכללים הנכונים והתהליכים הנדרשים, אולם באופן לא רשמי היו רבים שקיוו שאף אחד לא ישתמש בהם. במלים פשוטות: לא כולם רצו לבזבז משאבים יקרים על חקירה מייגעת. 

בחלוף 12 החודשים מאז הקמתה של התנועה הבנתי שהיוצרות התהפכו, כששמעתי באקראי שני אנשי עסקים מתלוננים על הזמן שהם צריכים לבזבז עכשיו בהתמודדות עם הריקושטים מהתנהגותו הלא-נאותה של עובד. הם הטילו את האשמה במלואה על הגבר.

שמונה נשים, מאבק אחד: סולידריות עולמית / מקסיקוואז הגיעה הכנסייה / פוליןלפחות יש את דוקטור הו / בריטניהאיך להפוך רגע לתנועה / הודולפני הוליווד / אוגנדההמחסום נשבר / עזהגופן של שחורות בסכנה / ארה"ב

יש תחושה חדשה של קהילה בקרב נשים. התאחדנו סביב משהו שאנחנו יודעות שהוא נכון – שמדי יום אנחנו מתאימות את ההתנהגות שלנו, הדרך שבה אנחנו הולכות, מתלבשות, מה שאנחנו אומרות, כדי להבטיח שלא ניפגע. אנחנו מגינות על עצמנו ועל מי שיקר לנו, מכיוון שאנחנו יודעות כי אחת מכל שתי נשים באוסטרליה הוטרדה מינית בחיי העבודה שלה. וכשאני אומרת "אנחנו", אני מתכוונת לנשים. הטרדה מינית איננה משחק של שוויון הזדמנויות.

נשים אמנם חיות בצילה של אמת זו, אבל הדבר המעניין בתנועת MeToo הוא שהיא הפתיעה גברים טובים רבים. הם לא הבינו את העוצמה שבה נשים נאלצות להתאים את עצמן למציאות הזו – בשקט – מדי יום. במעגל הקטן שלי שאלו אותי גברים על הניסיון שלי: "האם קרה לך משהו אי פעם". הם הרהרו בקול על התנהגותם: "כדאי שאפסיק לספר בדיחות גסות"? כן, בהחלט. 

שחזרתי את תגובותיי לאירועים שקרו לי בעבר: הימנעות או התבדחות על הערות גסות של גברים. זוהי הדרך המקובלת לאותת להם שהם פוגעים בי בלי לפגוע ברגשותיהם. האם הייתי צריכה להיות בוטה יותר? האם הייתי יכולה להיות ברורה יותר? האם "הנחמדות" שלי תרמה לבורות הגברית? שיהיה.

כולנו מודעות עכשיו למצב הדברים. השאלה הגדולה היא, האם תחושת ההעצמה של הנשים, והמודעות החדשה של הגברים תשנה את המצב? האם גברים טובים יתנגדו כשיראו התנהגות לא נאותה? האם גברים בעמדות כוח שפוגעים בנשים יידרשו לשאת באחריות? האם ההבטחה של תנועת MeToo תתמלא? נדע את התשובה בוודאות רק כשמקרים של הטרדה יהיו אירועים חריגים ויוצאי דופן ולא נפוצים כל כך.

ג'ולייט בורק היא שותפה וראש חטיבת מנהיגות וגיוון בחברת הייעוץ דלויט



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות

כתבות שאולי פספסתם

*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו