בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

כשל במבחן המציאות

לפני המפגש הקטלני עם השבט המבודד, הצעיר האמריקאי עבר מחנה טירונות למיסיונרים

מאז שהיה תלמיד תיכון פיתח ג'ון צ'או אובססיה לתושבי אי נידח בים אנדמן, ותכנן להגיע אליהם ולהפיץ בקרבם את הנצרות. לפני יציאתו למסע המסוכן עבר אימונים אינטנסיביים בקנזס. זה לא עזר לו

78תגובות
ג'ון צ'או
SOCIAL MEDIA/רויטרס

חודשים ספורים לפני שיצא כמיסיונר למסע המסוכן בחייו באי נידח באוקיינוס ההודי, ננטש ג'ון אלן צ'או בדרך מבודדת בקנזס. אחרי שצעד ממושכות הוא הגיע לכפר דמה ביער, שבו גרו מיסיונרים שהעמידו פנים שאינם מבינים מלה מדבריו. המשימה שהוטלה עליו היתה ללמד אותם את כתבי הקודש. שאר המקומיים היו אמורים לנהוג כלפיו בתוקפנות, להתעמת עמו כשהם חמושים בחניתות כביכול, ולדבר ג'יבריש.

זאת כחלק ממחנה אימונים אינטנסיבי וסודי של מיסיונרים. מנהלת הארגון שמארגן את המחנה, אמרה ש"ג'ון היה אחד המשתתפים המצטיינים אי פעם. בשביל צ'או בן ה–26 המחנה הביא לשיאן שנים של הכנות, שכללו לימודי בלשנות והכשרה למתן מענה רפואי במצבי חירום.

מבט מהאוויר על האי סנטינל הצפוני, ב-2005
Gautam Singh/אי־פי

צ'או עשה זאת כדי ליצור קשר עם תושבי האי המבודד צפון סנטינל בים אנדמן, שבו חיים ציידים ולקטים שלאורך שנים מגלים עוינות רבה כלפי זרים. הוא פיתח אובססיה לעניין. מאז שהיה תלמיד תיכון, וגילה שתושבי האי, שמונים כ־50—100 איש, הם כנראה החברה המבודדת בעולם, הוא נתפס לעניין. רוב הדברים שעשה בשארית חייו הקצרים כוונו להגשמת יעוד זה.

קריאת היומנים והפוסטים שכתב, לצד שיחות עם עשרות אנשים מרחבי העולם — מיסיונרים, בני משפחה וקרובים של דייגים באיי אנדמן — מציירים דיוקן של הרפתקן, שלא נרתע מהאזהרה שהושמעה בפניו כמה וכמה פעמים, שהוא עלול להיהרג. חבריו אומרים שידעו שהמשימה שנטל על עצמו מסוכנת מאוד ולא חוקית, שכן ממשלת הודו אוסרת על זרים לבקר באי. בצד זאת, לדבריהם, הם חשו יראת כבוד לנוכח המטרה שצ'או הציב לעצמו, וראו בו התגלמות טהורה של אמונתם הדתית.

משימתו כשלה. אחרי שהגיע לחופי האי בנובמבר, לבוש בתחתונים שחורים בלבד — כי סבר שזה יגרום למקומיים לחוש יותר בנוח עמו — הוא התקשה לתקשר עמם. תושבי האי היו תוקפניים, כפי שהיו כלפי כל מי שניסה אי פעם ליצור עמם קשר. הם צעקו עליו, ירו חצים והרגוהו. גופתו עדיין מוטלת על החוף. שוטרים הודים פוחדים לחלצה, בשל חשש מאלימות.

חבריו אבלים על האובדן של טיפוס מיוחד: נאה אך רווק נצחי, תמיד מנסה דברים, והוא אף השיג חסות מחברת בשר יבש, מה שאיפשר לו לאכול בשר שכזה ללא הגבלה במסעותיו. מנגד נוצרים רבים, בהם כמה מחבריו, חשים אי נוחות עם מה שעשה. "הוא נלכד במערכת מסוכנת של אידיאולוגיות, שדחפו אותו לעשות מעשה מטופש", אמר כאלב גרייבס, פרח כמורה, שהתיידד עם צ'או במכון לבלשנות.

צ'או היה נחוש לתרגם את התנ"ך לשפת תושבי צפון סנטינל, אף שלדברי אנתרופולוגים היא לא מובנת אפילו לתושבי איים סמוכים. הוא אמר לחבריו שהוא רוצה להישאר שם שנים.

תושבי האי אוכלים דגים וצבים, חוגרים למותניהם חגורות עשויות מקליפות עצים, ונושאים קשתות ארוכות וחצים. הם הרגו בעבר כמה זרים, בהם דייגים, שירדו לחוף.

צ'או שכר חמישה דייגים והפליג עמם. כשהגיעו סמוך לאי, הדייגים התעקשו להישאר במרחק כ–700 מטר מהחוף, אליו הוא הגיע בקאיאק. צ'או הבחין במקומיים על החוף, חתר לעברם וקרא: "קוראים לי ג'ון, אני אוהב אתכם וישו אוהב אתכם". הם כיוונו אליו את קשתותיהם והוא שב לסירת הדייגים. אנתרופולוג שביקר באי אמר שאלה היו סימני אזהרה. המקומיים אמרו לו: "אנו לא רוצים שום קשר אתך. לך מכאן".

המקומיים רדפו אחריו. הוא ראה את הדייגים, עומדים בסירה, ושחה אליהם. בחלק האחרון במכתב שהותיר כתב: "זה נראה כמו מוות ודאי אם אשאר כאן". למחרת התעקש לשלח את הדייגים, וכתב שהוא פגש בדרום אפריקה מישהו שעבר חוויה דומה באי אחר, ורכש את אמון המקומיים רק אחרי שהסירה שהביאה אותו עזבה. באותם רגעים נראה שהוא הרהר במותו, וכתב: "זכרו, הראשון שנכנס לגן עדן הוא הזוכה".

לכתבה בניו יורק טיימס של הארי קומאר



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו