בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

נוהגת ברכב ללא חיג'אב וישנה עם רובה: האשה שהכריזה מלחמה על שלום עם הטליבאן

ליילה חיידארי היא זן נדיר בארצה: היא מנהלת מסעדה פופולרית בקאבול, שבה גברים ונשים סועדים ביחד ושהכנסותיה מממנות מרכז גמילה מסמים, וקוראת תיגר על הנורמות החברתיות הפטריארכליות

5תגובות
ליילה חיידארי. נוהגת ברכב וללא כיסוי ראש - מראה נדיר באפגניסטאן
NYT

נהג המכונית שנחסמה באמצע הכביש ועצרה את התנועה נדהם כשבמכונית שחלפה לידו נפתח החלון ומתוכה הוטחה בו צעקה, "חמור מלוכלך".

הוא הופתע עוד יותר כשראה שהקללה יצאה מפיה של אשה. אשה שנהגה במכונית. אשה בלי החיג'אב שנשים חייבות לחבוש.

שותה תה ונהנית ממוזיקה עם לקוחות וחברים במסעדה שלה בקאבול
NYT

זו היתה ליילה חיידארי, המנהלת בית קפה־מסעדה פופולרי בקאבול, שבו גברים ונשים יכולים לסעוד ביחד, בין שהם נשואים ובין שלא, ובין שהנשים חובשות כיסוי ראש ובין שלא, ושהכנסותיו מממנות מרפאת גמילה לנרקומנים.

כמעט כולם מכנים את חיידארי "ננה", או "אמא", ותומכיה מתארים אותה כ"אמא של אלף ילדים", כמספר המכורים האפגנים שהיא הצילה. עכשיו חיידארי מתכננת להצית התקוממות עממית נגד המשך שיחות השלום עם הטליבאן. "חברים, הטליבאן עומד לחזור", אמרה לאחרונה לקבוצה סועדים במסעדה שלה. המסעדה, "טָאג' בֶּגוּם", ספגה התקפות מרות בתקשורת המקומית שבזה לה.

"אנחנו צריכים להתארגן", אמרה לסועדים. "אני מקווה למצוא עוד 50 נשים שיקומו ויאמרו, 'אנחנו לא רוצות שלום'. אם הטליבאן יחזור לא תהיה לכן ידידה כמוני ולא יהיו מסעדות כמו טאג' בגום".

ליילה מחוץ למסעדה "טָאג' בֶּגוּם" שספגה התקפות מרות בתקשורת המקומית שבזה לה
NYT

המסעדה שלה, שכמעט תמיד מלאה, שוכנת על גדות נהר קאבול המזוהם בביוב, וקרויה על שם נסיכה לוחמת מהעיר הראת, שחיה במאה ה–15 והיתה שותפה בשלטון של ממלכה עצומת מימדים, דוגמה נדירה לאשה עם עוצמה באותם ימים.

"קודם כל אנחנו צריכים לשנות את הגברים שלנו"

חיידארי לא פחות יוצאת דופן בארצה, בתקופתנו, המאה ה–21. בניגוד לרוב הפעילות באפגניסטאן שמקבלות תמיכה ומימון מגופים מערביים, חיידארי נחושה לארגן את הפעילות הפוליטית שלה בכוחות עצמה, ועל פי תנאיה.

"קודם כל אנחנו צריכים לשנות את הגברים שלנו ואת המשפחות שלנו", אמרה חיידארי בראיון. "אל תראו בי קורבן, כפי שמקובל לראות בנשים רבות בחיים הציבוריים שלנו. אני לא מתכוונת לשבת מול הטליבאן, לעטות חיג'אב ולהתחנן על זכויותיי".

מעטות הן הפעילות כאן הקוראות תיגר על הנורמות החברתיות הפטריארכליות בעוצמה שבה חיידארי עושה זאת. וגם אלה שיוצאות נגד הנורמות בדרך כלל עושות זאת בשקט ובנימוס, ובאות ממשפחות ליברליות בעלות השכלה מערבית, שתומכות במרד שלהן. חיידארי עושה זאת בקול רם ובחוצפה, והיא באה ממשפחה דתית ושמרנית, שחיתנה אותה בגיל 12 למולא, איש דת מבוגר ממנה בעשרים שנה.

עורכת חיפוש גופני על מבקר במרכז לגמילה מסמים שאותו הקימה
NYT

"מאז גיל 12 אני מרגישה שאני בזירת אגרוף", אמרה. "בילדותי לא ידעתי שחיתון של ילדות הוא דבר לא צודק, למרות שהרגשתי שבכל לילה גבר מבוגר אונס אותי, ושזה לא בסדר".

בני משפחתה ברחו והגיעו לאיראן כפליטים, וחיידארי ילדה שם את שלושת ילדי המולא. בעלה הרשה לה לקחת שיעורי דת, אבל היא החלה בחשאי ללמוד מקצועות כלליים ובסופו של דבר למדה באוניברסיטה באיראן, שם השלימה תואר בקולנוע

חיידארי התגרשה מבעלה — לפי החוק האיסלאמי הילדים נותרו בחזקתו — וחזרה לאפגניסטאן, שם גילתה שאחיה חאכים מכור להרואין וחי מתחת לגשר בקאבול. היא נדרה נדר לאלוהים שהיא תפתח מרכז לגמילת נרקומנים אם תצליח להציל את אחיה, והיא עשתה זאת בעזרת תוכנית 12 השלבים של "מכורים אנונימיים", והרבה אהבה ומשמעת.

20 המכורים השוהים במרכז הגמילה, המכונה "אמון האם", מסתובבים בראשים מגולחים ולבושים מדים סגולים כדי להרתיע אותם מלעזוב את המקום. "אם הם חוזרים לסורם ובאים לכאן בפעם השנייה, אני מגלחת גם את הגבות שלהם", אמרה חיידארי. אסור למשתתפים לעשן, יש להם תוכנית יומית של אימון גופני, והם לוקחים חלק בבישול ובעבודות ניקיון.

"אם הם מפירים את הכללים, אני מכה אותם", אמרה חיידארי, ולמשמע דבריה פרצו בצחוק הגברים שהתאספו סביבה. אחד מהגברים הוא צעיר עם נכות קשה, שאינו מכור לסמים. חיידארי מצאה אותו בערימת אשפה, פצוע ובלי יכולת לדבר. למרות פניות ברשתות החברתיות, אף קרוב משפחה לא יצר קשר עמם.

"אנחנו אפילו לא יודעים את שמו, אז אנחנו קוראים לו אומיד", אמרה, שם שמשמעותו תקווה. המכורים מטפלים באומיד, מאכילים ורוחצים אותו ועוזרים לו בשירותים. "זה עושה להם טוב שיש להם מישהו לטפל בו", אמרה.

בביקור במרכז לגמילה מסמים בקאבול. יש למכורים תוכנית יומית של אימון גופני והם לוקחים חלק בעבודות הבית
NYT

רבים מהמכורים מספרים שהיו בתוכניות גמילה של הממשלה, במימון גופים בינלאומיים, ומצאו שקל מאוד להשיג בתוכניות האלה סמים. לדברי חיידארי, 1,000 מבוגרי המרכז נותרו נקיים מסמים במשך שנה או יותר, מתוך 5,000 שבהם טיפלה מאז שפתחה את המרפאה לפני שמונה שנים. לאחרונה פתחה מרפאת גמילה שנייה לטיפול בנשים המכורות לסמים.

נעצרה פעמים רבות, אבל תמיד שוחררה

חיידארי מעסיקה מכורים שנשארים נקיים מסמים במסעדה שלה וגם בשני מפעלים קטנים לייצור נעליים שהיא מממנת. היא נעצרה פעמים רבות, אבל תמיד שוחררה. "יש לי הרבה חברים ברשתות החברתיות", אמרה.

גם סוחרי הסמים בשכונה כועסים על כך שבגללה איבדו לקוחות, והם ניסו להרתיע אותה.

היא גרה לבד בדירה. לדבריה שני גברים פרצו לילה אחד לדירתה והופתעו לגלות שהיא מחזיקה רובה מתחת למיטה. "עשיתי חור בתקרה ושניהם ברחו", סיפרה.

הדיווחים שהתפרסמו לאחרונה על השגת הסכמות ראשוניות בין הטליבאן לבין נציגים אמריקאיים הכוללות נסיגה של הכוחות האמריקאיים מאפגניסטאן, מחזק את הנחישות של חיידארי במאבקה החדש.

"אנחנו מתמודדים פנים מול פנים עם אידיאולוגיה, ולא עם קבוצה של בני אדם", אמרה. "הם מאמינים שנשים הן מעצם ההגדרה המגדר השני ולא נוכל לשנות את האידיאולוגיה הזאת, לכן איני תולה שום תקוות בשיחות עם הטליבאן".

שלושת הילדים של חיידארי, כיום בגילים 16 עד 21, ברחו מאיראן לגרמניה. אין לה אפשרות לבקרם, אך היא שומרת על קשר אתם באמצעות וואטסאפ. לדבריה, היא עושה את מה שהיא עושה למענם. "אני צריכה שיהיה לי מה לומר לילדיי ולנכדים שלי, כשהם ישאלו אותי, 'מה עשית כשהטליבאן באו?'".

לכתבה בניו יורק טיימס של רוד נורדלנד



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות

כתבות שאולי פספסתם

*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו