איים בזרם הסמים: פיג'י ושכנותיה נלחמות שלא להפוך לתחנות עצירה למבריחי קוקאין

הביקוש הגדול לסמים באוסטרליה יצר נתיב הברחה משתכלל באוקיינוס השקט, והפך את האיים הקטנים הכלואים בדרכם של המבריחים לתחנות סמים ענקיות. הרשויות המקומיות מנסות להתמודד עם היקף ההברחה העצום — ועם מספר המכורים המקומיים שזינק מעלה

לוגו גרדיאן
גרדיאן
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
מעבר לטוקבקים
נמל לוטוקה בפיג'י. בפיג'י אין מרכזי גמילה. נרקומנים שמעוניינים בטיפול מגיעים לבית החולים הפסיכיאטרי
נמל לוטוקה בפיג'י. בפיג'י אין מרכזי גמילה. נרקומנים שמעוניינים בטיפול מגיעים לבית החולים הפסיכיאטריצילום: ChameleonsEye / Shutterstock.com
לוגו גרדיאן
גרדיאן

בשנים האחרונות הולך ומתפתח נתיב סמים חדש, שלפחות בינתיים נותר לא ידוע באופן יחסי, אבל הולך ומסתמן כאחד ממוקדי ההברחה המוצלחים ביותר בעולם. בין ארה"ב ואמריקה הלטינית לבין אוסטרליה נוצר מעין מסדרון, המשמש צינור להעברת מיליארדי דולרים, קוקאין ומתאמפטמינים, בכמויות שעולות לפעמים על טון בכל פעם — שמועמסים על גבי יאכטות קטנות, המפלסות את דרכן דרך איים שבדרום האוקיינוס השקט.

האיים האלו, אשר ידועים בדרך כלל כיעדי תיירות שקטים, הפכו שלא בטובתם לתחנות מעבר שמשרתות את המבריחים היטב. באוסטרליה — התחנה הסופית של אותן היאכטות — הביקוש לסחורה רק הולך וגדל, ועבור המבריחים מדובר במסלול שהתגלה כמשתלם ביותר. בדרך, מתריעים ברשויות, אותם איים שקטים הופכים לאיטם לתחנות סמים עצומות.

בין ארץ המוצא לאוסטרליה ניצבות מדינות כפיג'י, ונואטו, פפואה גינאה החדשה, טונגה וקלדוניה החדשה, שחופיהן משמשים שטחי אחסון לסמים ששוויים מיליארדי דולרים. התושבים יודעים לספר על מאות קילוגרמים של קוקאין שנשטפו אל חופים נידחים, ספינות עמוסות סמים שעלו על שרטון בשוניות אלמוגים רחוקות, ומטמונים כבירים של סמים שהתגלו מתחת למים, ברשתות המחוברות למשדרי ג'י־פי־אס.

הסערה המושלמת

האוקיינוס השקט משמש נתיב להברחת סמים כבר עשרות שנים. אבל סוכנויות לאכיפת החוק ומומחי אבטחה מתריעים מגידול דרמטי בשימוש בנתיב מסוים בו בחמש השנים האחרונות. "ציירו קו ישיר בין בוגוטה לקנברה. הקו הזה עובר הישר דרך האיים", אומר אנדראס שלנהרדט, מרצה לחוק הפלילי באוניברסיטת קווינסלנד שבאוסטרליה.

ברשויות יודעים מעט, ובכל זאת, המספרים הידועים מהממים: מאז 2014 תפסה המשטרה באוסטליה כ–7.5 טונות של קוקאין, שנמצאו על סיפונן של יאכטות וספינות קטנות אחרות בכל האזור אשר היו בדרכן לאוסטרליה. ב–2004 תפסה המשטרה 120 ק"ג של קוקאין בפשיטה אחת בחוף בוונואטו. משטרת אוסטרליה כינתה אז את התקרית "התפיסה הגדולה ביותר בתולדות האומה". תשע שנים מאוחר יותר, שוטרים תפסו משלוח גדול פי שישה.

מאז 2016 היו שש תפיסות סמים גדולות בפולינזיה הצרפתית. ב–2017, נמצאו בפשיטה על יאכטה בקרבת קלדוניה החדשה 1.464 טונות קוקאין, מוסתרות בגוף הספינה. ספינה אחרת נעצרה בקרבת החוף המזרחי של אוסטרליה, ועל סיפונה התגלו יותר מ–1.4 טונות של קוקאין. בכל אחד מהמקרים האלו הוערך שוויו הכספי של המטען ביותר מ–200 מיליון דולר. "התפיסות גדולות יותר מפני שהכמות הנסחרת גדולה יותר", אומר שלנהרדט.

האזור לכוד בסערה המושלמת. ייצור הקוקאין מצוי בשיאו, ובמקביל הגיע לשיאים גם התיאבון לקוקאין באוסטרליה וניו זילנד, שבהן שיעור השימוש בסמים לאדם הוא הגבוה בעולם. האוסטרלים והניו זילנדים מוכנים גם לשלם תמורת הסם יותר מכל מקום אחר — כ–230 דולר לגרם, מחיר שמתמרץ את המבריחים להמשיך ולחזק את המסלול.

הסמים מגיעים לאוסטרליה בדרכים שונות: אוניות משא, אוניות תיירים ולעתים גם דרך האוויר. בדצמבר 2018 נעצר דייל מפיג'י כשניסה לייצא קוקאין, ובמארס עצרה משטרת אוסטרליה שני גברים, אחד מהם עובד נמל התעופה בסידני, בגין חברות ברשת להברחת מתאמפטמינים.

אולם אמצעי האבטחה הקפדניים הנהוגים בטיסות, החמרת ביקורת הגבולות בנמלי התעופה ברבות ממדינות האוקיינוס השקט והעובדה שיש מעט טיסות ישירות בין אמריקה הלטינית לאוסטרליה וניו זילנד, הפכה את שינוע הסמים דרך הים לדרך רווחית ופופולרית יותר ויותר לסוחרים. "הדבר המצער הוא שהאוקיינוס השקט עומד במרכז העניין הזה", אומר טוויטה טופו, מנהל המבצעים של ארגון המכסים באוקיאניה.

התמכרות מקומית

לאחר תקופה של עיוורון, בין שמבחירה ובין שלא, כמה מהמדינות הגדולות יותר באזור מתחילות להכיר בהתמכרות חמורה לקוקאין ולמתאמפטמינים — ובאלימות הקשורה לכנופיות, פשע ושחיתות משטרתית אשר מתלווה אליה. רב פקד ברט קידמנר, שכיהן כקצין קישור בכיר מטעם משטרת אוסטרליה באזור האוקיינוס השקט מ–2016 עד תחילת 2019, אומר שהוא מבחין ב"שינוי ביחס" כלפי הסמים הלא חוקיים במדינות השונות.

ספינת מכולה בנמל בסידני שבאוסטרליה, ב-2017

"בהתחלה התייחסו להברחת הסמים כבעיה של אוסטרליה וניו זילנד, והתייחסו לאיים רק כנקודות מעבר", אמר, "אבל בסופו של דבר גם באיים היו צריכים להודות בעלייה משמעותית בשימוש המקומי. ראיתי עלייה מובהקת בשימוש בסמים בפיג'י, טונגה וסמואה".

אלא שמשלוחי הסמים דרך האוקיינוס אינם הסיבה היחידה להתפשטות המהירה של בעיית ההתמכרות בפיג'י, אומר מפכ"ל המשטרה המקומית סיטיבני קיליהו. לדבריו, גם לתעשיית התיירות המשגשגת וצמיחת העושר במדינה יש תפקיד בהתגברות הבעיה. "כשהסוחרים מקבלים את הסמים, לרוב הם משאירים כמה קילוגרמים כאן כתשלום", הוא אומר. "הסמים האלה מגיעים לשוק שלנו והשימוש גובר".

איאן קולינגווד, שהתגורר בפיג'י רוב חייו ושם גם התמכר לסמים, סיפר שכבר אי אפשר לתאר את בעיית הסמים במדינה כבעיה שולית בצמיחה, אלא כזו ש"כבר צמחה היטב, והיא ניכרת מאוד". לדבריו, "במרחק מאה מטרים מכאן אפשר לקנות מתאמפטמינים וקוקאין בקלות רבה, אין שום בעיה בכלל".

קולינגווד מספר שבמקביל לעלייה במספר המכורים, צמחה גם בעיה אחרת — אלימות, "איומה באמת" לדבריו. "הם יחטפו אותך ויזרקו אותך איפשהו, ירסקו לך את הברכיים, או גרוע מזה — ישפכו לך חומצה על הפנים או יהרגו אותך. זו תופעה שצצה בשנה־שנתיים האחרונות. לדעתי קרו לפחות שישה או שמונה מקרי מוות בגלל הדבר הזה".

שוק בבירת האי טאנה שבוונואטו, ב-2017. ב–2004 נתפסו 120 ק"ג של קוקאין בפשיטה אחת בחוף בוונואטו

והמדינות הקטנות האלו שבאוקיינוס השקט אינן ערוכות לטפל בבעיה. בפיג'י לא אוספים נתונים על היקף השימוש בסמים ועל התמכרות. אין מרכז גמילה, אין מרפאת מתדון, אין מומחי התמכרות, ואפילו אין מפגשים של קבוצות גמילה.

לדברי קולינגווד, במדינה הקטנה עדיין לא תופסים את ההתמכרות כמחלה. נרקומנים שמעוניינים בטיפול מגיעים לבית החולים הפסיכיאטרי בסובה הבירה, סנט ג'יל. בית החולים דיווח ש–20% מהמאושפזים ממאי 2017 ועד אפריל 2018 טופלו בגלל בעיות התמכרות, מרביתם התמכרות למתאמפטמינים. "אף אחד לא נגמל פה, אין דבר כזה", אומר קולינגווד. "אני יודע על המון אנשים שרוצים להיגמל ולא יודעים מה לעשות".

על הקיר בלשכתו של טוויטה טופו תלויה מפה של האזור. בעזרתה הוא מנסה להסביר את גודל האתגר העומד בפני כוחות המשטרה. כמו רבים אחרים, גם הוא מדבר על מאבק בלתי אפשרי — נגד חבורת פושעים יצירתיים, ממומנים היטב, שלא מפסיקים לחדש. "אנחנו מכסים שליש ממסת העולם", הוא מחווה לעבר המפה. "הגבולות הימיים פרוצים, הפריסה הגיאוגרפית רחבה והמשאבים מוגבלים. זו סביבה בלתי אפשרית, אז איפה מתחילים?".

"זו כנראה המלחמה של דורנו", מוסיף טופו. "אם נפסיד עכשיו, אנחנו אבודים". הוא מאמין שפיג'י ושכנותיה לא יוכלו כבר לחזור לתקופה שקדמה להפצת הסמים. השד יצא מהבקבוק. "אי אפשר לשרש את בעיית הסמים, כי תמיד יהיה להם ביקוש", הוא אומר. "תמיד יהיה כסף להרוויח, לא נוכל לחסל את זה. אבל כן נוכל להקשות עליהם".

קוקאין בתור אבקת אפייה

מאז שנכנס לתפקידו, מפכ"ל משטרת פיג'י סיטיבני קיליהו הפסיק לצפות בסרטי קולנוע. די לו בדרמות שממלאות את חייו. בחודשים האחרונים מצא עצמו צולל באוקיינוס בניסיון לאתר חבילות קוקאין בשווי מיליוני דולרים, אותן נוהגים הסוחרים לאחסן ברשתות מתחת לפני הים; הוא עצר סוחרי סמים בלב ים, והזהיר תושבי כפרים באיים נידחים מפני החבילות המסתוריות שנסחפו לחוף. הסכנה, הוא מסביר, היא שהמקומיים לא יזהו את הקוקאין — וישתמשו בו כדי לאפות עוגות או להכין תה.

מפרץ נומאה בקלדוניה החדשה, בשנה שעברה. ב–2017 נמצאו בפשיטה על יאכטה בקרבת קלדוניה החדשה 1.464 טונות קוקאין

קיליהו שירת בצבא פיג'י יותר מ–25 שנה, והשתתף במשלחות של האו"ם שהוצבו במקומות שונים בעולם. מאז שהשתחרר ומונה לתפקיד מפכ"ל המשטרה, לפני כשנתיים, הוא מנהל מלחמה במבריחי הסמים שהפכו את פיג'י לתחנה במסלול הובלת סמים באוקיינוס השקט. פיג'י, אחת המדינות המאוכלסות והמפותחות באוקיינוס השקט, מורכבת מיותר מ–330 איים בשטח של 194 אלף קמ"ר. השוטרים בפיג'י, מעיד קיליהו, משקיעים לפחות רבע מזמנם במבצע "ואווּראקה" (עקירה) לחיסול ייצור הסמים והסחר בהם.

השוטרים כבר הורגלו בעקירת צמחי המריחואנה. הקרקע בפיג'י כה פורייה, עד שזרעים שנפלו מחבילות מריחואנה שהוחרמו והובאו לתחנות משטרה, נובטים בתוך התחנות ובסביבתן. ואולם לאחרונה הם נאלצים להתמודד עם אתגר חדש — לא רק עם "סמים ירוקים", כדברי קיליהו, אלא גם עם "סמים לבנים" — קוקאין ומתאמפטמינים. חלקם מוכנסים לאי על ידי תיירים, וחלקם על ידי כנופיות, אשר מנצלות את מיקומה של המדינה בלב נתיב הברחת הסמים שמוביל מארה"ב ומאמריקה הלטינית לאוסטרליה ולניו זילנד.

בסיור שגרתי על סיפונה של ספינת סיור שמפטרלת סמוך לחוף המערבי של האי הגדול בפיג'י, נזכר קיליהו בתקרית שאירעה בשנה שעברה, אז נתפסו 120 חבילות קוקאין — ששווי כל אחת מהן הוא אלפי דולרים — באחד מחופי האיים הנידחים. מבריחי סמים מילאו אז רשת גדולה שגודלה כארבעה מטרים רבועים במאות חבילות עטופות ניילון שכל אחת מהן הכילה קילוגרם של קוקאין. הם הטביעו את החבילות במים וחיברו להן משדר. "החבל שחיבר את הרשת לעוגן נקרע בגלל תנאי מזג האוויר", הוא סיפר. "הרשת צפה לפני המים ונקרעה על שונית".

במשטרה חוששים במיוחד מהאפשרות שתושבי הסביבה ימצאו את החבילות, ויצרכו את הסמים מבלי להבין מה הם. במקרה אחד, קוקאין שנמצא בלגונה במיקרונזיה שימש את המקומיים כאבקת כביסה, עד שגילו שהחומר אינו מקציף. במקרה אחר שאירע ב–2017, התפוצצה סירה עמוסה בקוקאין על שונית נידחת. כעבור כמה שנים גילתה המשטרה שכמעט כל תושבי האי התמכרו לקוקאין. "אנחנו חוששים שאנשים יחשבו שהחבילות מכילות אבקת סוכר, אבקת צחצוח שיניים או אבקת אפייה, ויגרמו למשפחותיהם נזק בריאותי", אמר המפקח ברט קידנר, ששירת בעברו כקצין קישור בכיר במשטרת אוסטרליה.

קיליהו מודאג מהאפשרות שהתושבים דווקא יבינו היטב מה מצאו, ויחליטו למכור את הסחורה בעצמם. "נודע לנו על דייגים שיצאו לצלילות שלא נועדו למטרות דיג, אלא כדי להרוויח את אלפי הדולרים המוצעים תמורת כל חבילה. זה דרך קלה ומהירה לעשות כסף", אמר. באחד המקרים, אב ובן שיצאו לשיט גילו רשת שכזו. הבן ניתק את המשדר מהרשת כדי למסור אותו למשטרה, אבל לא הצליח לתאר את המקום לשוטרים. קיליהו ואנשיו צללו באזור ימים שלמים, אבל לא הצליחו למצוא את הסמים.

המשאבים העומדים לרשות משטרת פיג'י דלים ביותר. את ספינת הסיור הגדולה היחידה שברשותם קיבלו מהמשטרה האוסטרלית. קיליהו מתאר את המאבק כ"קרב בין דוד לגוליית" ומספר שהרשויות לא מצליחות לעמוד בקצב של המבריחים. "הם יצירתיים ביותר", הוא אומר. "בעבר הם נהגו להבריח במטוסים, עכשיו הם מעדיפים את הים. מה הלאה?". בינתיים לפחות, המאבק המתמשך לא מצליח לרפות את ידיו של מפקד המשטרה. "עלינו להמשיך במאבק ללא לאות ולשמר את התנופה שהתחלנו בה. רק כך נצליח", הוא אומר.

לקריאת הכתבה של קייט ליונס בגרדיאן

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ