בשיא בהלת וירוס הקורונה, היא מצאה עצמה לכודה בין הגבלות דרקוניות לדעות קדומות

ז'ונג בת ה-24 תכננה חופשה לקראת מה שאמור היה להיות התחלה של קריירה חדשה. במקום, היא מצאה עצמה מבודדת וקורבן לטעויות של אחרים: "הופכים אותנו לשעירים לעזאזל"

לוגו ניו יורק טיימס
ניו יורק טיימס
מעבר לטוקבקיםכתוב תגובה
הדפיסו כתבה
ז'ונג (מימין) עם משפחתה בחופשה בהיינאן שבדרום סין
ז'ונג (מימין) עם משפחתה בחופשה בהיינאן שבדרום סיןצילום: Julie Zhong / NYT
לוגו ניו יורק טיימס
ניו יורק טיימס

חופשת ראש השנה הסיני אמורה היתה להיות תקופת מעבר עבור ג'ולי ז'ונג. האשה בת ה-24, ילידת העיר ווהאן, נסעה עם בני משפחתה כדי לחגוג את החג באי היינאן שבדרום המדינה. בתום חופשה בת שלושה שבועות, היא התכוונה לעבור לגור בשנגחאי ולהתחיל לעבוד בקונסוליה הקנדית בעיר. אבל אז התפרץ וירוס הקורונה.

בני משפחתה של ז'ונג נכנסו לבידוד מרצון של 14 ימים, אחרי שנציגי הרשות המקומית בהיינאן ביקרו בביתם ומדדו להם חום. חיי היומיום שלהם נעצרו, והם התמקדו בבישול, במשחקי מה-ג'ונג (משחק לוח סיני) ובצפייה בטלוויזיה. כולם המתינו לתום תקופת הבידוד בדירתם הקרובה לים.

תושבים בווהאן, בסוף החודש שעבר
תושבים בווהאן, בסוף החודש שעברצילום: AFP

לצפייה במפת התפשטות נגיף הקורונה

היינאן הוא אי נופש המתפתח במהירות. הוא שוכן בים סין הדרומי, ומכונה לעתים "הוואי הסינית". משפחתה של ז'ונג נוסעת לשם בתדירות גבוהה בתקווה שמזג האוויר החמים יותר יועיל לבריאות הסב והסבתא. בכל ערב הם צפו בטלוויזיה כדי להתעדכן במתרחש, ושיתפו את חוויותיהם ואת החדשות ב–WeChat, אפליקציית המסרים הפופולרית בסין.

כשהסתיימה תקופת הבידוד מרצון, ז'ונג ירדה לחוף עם בני משפחתה כדי לחלץ עצמות. מזג האוויר היה קר והאוקיינוס היה אפור. בני המשפחה, שעדיין חבשו מסכות על פניהם, שהו בחוף רק רבע שעה ושבו לדירתם. ז'ונג מספרת שקיוותה שכשמזג האוויר ישתפר היא תוכל לרדת שוב לחוף כדי לשאוף אוויר צח. היא היתה מלאת אופטימיות, כי ידעה שמצבם של רבים מתושבי ווהאן, מוקד התפרצות נגיף הקורונה, היה הרבה יותר גרוע.

עובדים בבית חולים בווהאן, בסוף החודש שעבר
עובדים בבית חולים בווהאן, בסוף החודש שעברצילום: AFP

אך גם מצבם שלהם הלך והורע, והנגיף רדף אחריהם מווהאן. שוק הירקות והפירות הסמוך נסגר לאחר שהתגלו בו שני חולים. במקום, הרשות המקומית שלחה לשכונת המגורים של משפחת ז'ונג ירקות, עופות, ברווז ודגים כדי למלא את החסר, אך אלו אזלו במהירות. במקום, המשפחה עורכת קניות בסופרמרקט קטן בשכונה.

בעקבות הצעדים הדרקוניים והעוצר המוקפד שהולך ומתרחב ברחבי המדינה, הוריה של ז'ונג חששו שמא גם שנגחאי תיסגר בפני זרים, והציעו לה לנסוע לשם מוקדם יותר מהצפוי. היא אמורה להתחיל לעבוד שם בשבוע הבא. 

אך התוכנית נתקלה בבעיה: אף מלון בשנגחאי לא הסכים לקבל את ז'ונג בלי שתעבור לפני כן עוד תקופת בידוד. היא קיבלה סירובים, לא ממש אדיבים, משני בתי המלון שאליהם התקשרה, ולמרות שתקופת הבידוד שלה כבר הסתיימה, נאמר לה כי אנשים ממחוז חוביי – בו התגלה לראשונה הנגיף - אינם רצויים. 

עוברי אורח בהונג קונג, בשבוע שעבר
עוברי אורח בהונג קונג, בשבוע שעברצילום: Vincent Yu/אי־פי

"אני חפה מכל פשע, אבל מערבים אותי בעל כורחי. זה מרגיז אותי מאוד", אמרה. "למה הופכים אותנו לשעירים לעזאזל בגלל משהו שאחרים טעו בו?". היא הוסיפה שהדעות הקדומות והכעס המופנים כלפי תושבי ווהאן אינם במקומם. במקום, יש לכוון את הכעס לרשויות.

"זו לא אשמתם של תושבי ווהאן", אמרה. "אם הבעיה נובעת מאכילת בשר חיות בר, האשמה היא הממשלה, שלא מפעילה פיקוח מספק. אי אפשר להשליך הכל על ראשיהם של כל תושבי ווהאן. אנשים צריכים לנסות להיכנס לנעליים שלנו ולהתנהג באמפתיה רבה יותר".

בסופו של דבר, הבעיה של ז'ונג נפתרה במקרה בעזרת אחד ממכריה. כשבדקה חדשות ב-WeChat, נתקלה בפוסט מאדם שפגשה כשעברה את הבחינות הפסיכומטריות. זו היתה הצעה פתוחה לארח אדם או שניים מווהאן, שמתקשים למצוא מקום מגורים בשנגחאי.

"היה לי מזל גדול", אמרה. אך כל עוד אין לה מקום מגורים קבוע, היא עדיין לא בטוחה שלא תיתקל בקשיים נוספים. מאחר שהמדיניות המקומית לגבי אנשים מווהאן ממשיכה להיות חסרת עקביות, היא יודעת כי יתכן שהיא תצטרך להיכנס פעם נוספת לבידוד כשתגיע לשנגחאי.

כדי לעזור לה, הממשל המקומי בהיינאן נתן לה מכתב המעיד שעברה תקופת בידוד. עם זאת, היא אומרת שהיא מוכנה לכל תרחיש. "הצורה שבה מבצעים את המדיניות לא הגיונית. אם אתה לא מציית, מגרשים ומבודדים אותך. אין שוויון בין האזרחים לבין הרשויות. מה אנחנו יכולים לעשות? ההרגשה הנוכחית שלי היא שזה ממש לא משנה. אם הם ירצו להכניס אותי לבידוד, שיכניסו".

לכתבה של פול מוזור בניו יורק טיימס

תגובות