"איש העטלף" הסיני התרגל לחיות בצללים, עד שהגיעה הקורונה

ואנג לינפה התמחה כל חייו ביונקים המעופפים. התפרצות המגפה הביאה לו יוקרה מקצועית חדשה. ואנג מכיר בכך שהרשויות עיכבו את פרסום האזהרות לציבור בראשית הדרך, אך שולל מכל וכל את הטענה כי הנגיף דלף ממעבדה במכון שבו עבד בווהאן

שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
מעבר לטוקבקים
עטלף המשתתף במחקר וטרינרי בצרפת של נגיף הקורונה, באפריל
עטלף המשתתף במחקר וטרינרי בצרפת של נגיף הקורונה, באפריל. בסינית המלים "עטלף" ו"מזל" דומות זו לזוצילום: STEPHANE MAHE/רויטרס

העטלף נחשב בסין לבעל חיים המביא מזל. המלים "עטלף" ו"מזל" בסינית אפילו דומות זו לזו. אולם, ואנג לינפה לא הקדיש מחשבה רבה לעטלפים בילדותו בשנגחאי של שנות ה–60 וה–70. באותה תקופה, מה שבישר את בוא הלילה היו בעיקר קולות האופניים שעליהם חזרו העובדים מהמפעלים לבתיהם.

הוא טרם ידע אז שקרוב לרבע מכל מיני היונקים הם עטלפים וכי גודלם נע בין זה של "עטלף הדבורה" המזערי לזה של "השועל המעופף" — עטלף שמוטת כנפיו היא כמטר וחצי. הוא אף לא ידע אז שתוחלת חייהם של העטלפים עשויה להיות כ–40 שנה, על אף שהמערכת החיסונית שלהם מתמודדת מול כמות נגיפים שיכולה למלא מעבדה.

מאז הקדיש ואנג, בן 60, את חייו המקצועיים לחקר האנטומיה של היונק המעופף היחיד בעולם, וההרגלים שהפכו אותו למאגר אידאלי לנגיפים — שמפיץ מחוללי מחלות (פתוגנים) ממין למין ומאזור גיאוגרפי אחד לאחר.

ואנג בסינגפור, החודשצילום: ORE HUIYING / NYT

"מכנים אותי באטמן. אני חושב שזו מחמאה כי עטלפים הם מיוחדים", אומר ואנג בריאיון במשרדו העמוס בתמונות עטלפים, פוחלצי עטלפים ומזכרות בצורות עטלפים. אם המשרד לא היה ממוקם בקומה התשיעית של בניין מוצף שמש בסינגפור, היה ניתן לחשוב שמדובר במערת עטלפים. "העטלפים חסינים לנגיפים קטלניים לבני אדם. אם נלמד מהם לעשות את מה שהם עושים, יהיה לנו מזל", הוא מוסיף.

ואנג מנהל את תוכנית המחלות הזיהומיות בבית הספר לרפואה של אוניברסיטת דיוק והאוניברסיטה הלאומית של סינגפור, ומכהן גם כיו"ר המועצה המדעית המייעצת במכון ווהאן לווירולוגיה, שבסין.

ואנג ועמיתיו הווירולוגים סבורים שנגיף הקורונה האחראי למגפה שהתפשטה בחודשים האחרונים בעולם הגיע מעטלפים — כפי שהגיעו נגיפים קטלניים אחרים, כמו הסארס והתסמונת הנשימתית המזרח־תיכונית (MERS). הוא עמד בראש צוות שפיתח בחודש שעבר בדיקת נוגדנים לנגיף הקורונה החדש, שמספקת תוצאה בתוך שעה.

שדה מוקשים פוליטי

המגפה דחפה את היצור הזעיר במוקד מחקרו של ואנג למרכז הבמה העולמית, וסיפקה הזדמנות דומה גם לחוקרי נגיפים ועטלפים. מדענים כמותו נמצאים בדרך כלל בצללים, אולם לפתע העולם זקוק להם יותר מאשר אי־פעם, ועבודתם מסתבכת עקב "שדות מוקשים" פוליטיים, שאליהם לא חשבו מעולם שיגיעו.

בייג'ין מפגינה רגישות יתר לכל ביקורת הנוגעת לטעויות שעשתה בניהול המגפה בתחילתה, שעה שנשיא ארה"ב דונלד טראמפ טען, מבלי להציג ראיה כלשהי, כי הנגיף הגיע מהמכון בווהאן — טענה שוואנג ומדענים אחרים פוטרים כשטות גמורה. אולם, עצם המחלוקת אינה דבר חדש עבור ואנג, שחייו הוגדרו ועוצבו על פי תהפוכות פוליטיות.

הוריו לא סיימו בית ספר יסודי וקיוו שההשכלה תוציא את ילדיהם ממעגל העוני. מהפכת התרבות בסין שינתה את מערכת החינוך במדינה מקצה לקצה, אולם ואנג הצליח להתקבל למכללה ב–1977 והגיע להישגים בלימודיו. "בנעורי לא היה לנו בבית אפילו ספר אחד. חוץ מהספר האדום של מאו, אבל זו היתה חובה", הוא נזכר.

כמה מהסטודנטים שהתקבלו ללימודים באותה שנה הגיעו רחוק, כמו לי קצ'יאנג, ראש הממשלה הנוכחי. ואנג רצה ללמוד מתמטיקה או הנדסה. "כולנו רצינו להיות מהנדסים, כי הם עושים דברים שימושיים" הוא אומר. לדבריו, ממוצע הציונים שלו הוביל אותו לפקולטה לביולוגיה.

כישרונו לקלוט שפות העניק לוואנג הזדמנות נוספת, והוא הפך לאחד מראשוני הסטודנטים שנשלחו ללמוד בארה"ב בראשית העידן הקומוניסטי. שם הוא קיבל דוקטורט בביולוגיה ובביוכימיה מאוניברסיטת קליפורניה. "בהתחלה יכולתי לומר באנגלית רק 'חיים ארוכים ליו"ר מאו', אבל בהמשך למדתי את המלים המסובכות והארוכות של הז'רגון הביולוגי", הוא מוסיף. שנים ספורות לאחר מכן, ואנג ואשתו הביוכימאית, מנג יו, שקלו הצעת עבודה באוסטרליה. הם שהו שם ב–4 ביוני 1989 — היום שבו סין דיכאה בכוח הצבא את אלפי המפגינים למען הדמוקרטיה בכיכר טיינאנמן בבייג'ין. "לא הייתי מוכן לזה", הוא נזכר. "כשראיתי את הטנקים בכיכר אמרתי לעצמי שיכולת השיפוט הפוליטית שלי אינה טובה כמו זו המדעית".

בני הזוג החליטו שאוסטרליה תהיה מקום בטוח יותר והתגוררו בה 25 שנה. שם החל ואנג להתעניין בעולם הנגיפים של העטלפים. לדבריו, "אם העטלפים נמצאים במצוקה, דברים רעים עלולים להתרחש. עלינו לדאוג לעטלפים, וכך נוכל גם לדאוג לבני האדם".

בחזית המגפה

בינואר, כשהחלה התפרצות מגפת הקורונה בווהאן, במרכז סין, הגיע ואנג לאזור כדי לקבל פרטים מעמיתיו המומחים לעטלפים — בהם גם שי ז'נגלי, המכונה "אשת העטלף", ומי שמצאה את הקשר בין העטלפים לנגיף הסארס ב–2002.

תושבים בווהאן ממתינים בתור לבדיקת קורונה, בחודש שעברצילום: ALY SONG/רויטרס

בנסיעותיו מהמלון למכון הווירולוגי בינואר, ואנג הבחין בנוכחות משמעותית של כוחות הביטחון בווהאן. אולם הוא גילה שהחיילים לא היו בשטח כדי ללחום במחלה בלתי נראית. לדבריו, הם באו כדי להגן על פקידי הממשלה שהתכנסו בעיר לשני מפגשים שנתיים גדולים. "אנשים אומרים ששני הכינוסים הפוליטיים האלה היו ככל הנראה היקרים ביותר בתולדות האנושות", הוא מוסיף.

בכירים מקומיים היו נחושים שלא לאפשר כל הפרעה שהיא לכינוסים, ומשום כך השתיקו את המידע על ההתפרצות והניחו לה להתפשט במשך שבועות בעיר בת 11 מיליון התושבים. לדברי ואנג, בסוף דצמבר שלחו חוקרים מווהאן דגימות נגיפיות לריצוף גנטי במעבדות מסחריות וקבעו כי מדובר בפתוגן מסוג חדש. רופאים החלו להזהיר אחד את השני בצ'אטים קבוצתיים ברשת לגבי העברת המחלה מאדם לאדם, אולם נענשו בידי הממשל המקומי מכיוון שדנו בנושא בפתיחות.

ואנג מכיר בכך שהרשויות בווהאן עיכבו את פרסום האזהרות לציבור בעניין הנגיף הקטלני, שמקורו היה ככל הנראה בשוק בשר בווהאן, שבו שוחטים בעלי חיים במקום. מדענים סבורים שעטלף העביר את הנגיף לחיה אחרת, ייתכן שלפנגולין או לעכברוש הבמבוק, ומשם הוא עבר לראשונה לבני אדם. 

אולם, ואנג שולל את רמיזות ממשל טראמפ לפיהן הנגיף דלף, אפילו בשגגה, מהמכון שבו עבד יחד עם שי. שם אוחסנו דגימות נגיפים אחרים שהגיעו מרחבי סין ושמקורם בעטלפים. "זה רעיון מטורלל ושגוי, בעיני מי שמכיר את תחום הנגיפים", הוא אומר. "הם לא החזיקו במעבדה את נגיף הקורונה החדש".

לקריאת הכתבה המלאה באתר ניו יורק טיימס

תגיות קשורות:

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ