הקהילה הבינלאומית התעוררה. אך בשביל בני הרוהינגה זה מעט מדי, מאוחר מדי

בחודש שעבר הוציא בית הדין הבינלאומי לצדק צו ביניים המורה למיאנמר למנוע את הטבח באחד מהמיעוטים הנרדפים כיום בעולם. למשפטנים קשה יהיה להוכיח כוונה לרצח עם, והדיונים בבית הדין צפויים להימשך עוד שנים. ניצולה: "ראיתי אנשים שנדקרו למוות, החיילים גם ריססו בכדורים. הכפר היה מלא בגופות"

דיויד סטברו
דיויד סטברו
שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל
מעבר לטוקבקיםכתוב תגובה
הדפיסו כתבה
עשרות בני רוהינגה בסירה ששטה במים הטריטוריאליים של תאילנד, ב-2015. רבים טבעו בניסיון להימלט ממיאנמר
עשרות בני רוהינגה בסירה ששטה במים הטריטוריאליים של תאילנד, ב-2015. רבים טבעו בניסיון להימלט ממיאנמרצילום: אי־אף־פי

"חיילים הפרידו את הקבוצות לנשים ולגברים", כך על פי אחת העדויות, "הגברים הוצאו להורג. אלו שלא מתו מהירי, אלו שנאבקו על חייהם או נפצעו קשה, הומתו באמצעות סכינים. אחר כך הורידו מהגופות תכשיטים ודברי ערך, שמו אותן בתוך שלושה בורות והציתו אותן. אני חושב שאנשי הצבא שפכו עליהן דלק כי הלהבות עלו מהר והיו גבוהות מאוד".

זו רק עדות אחת שנאספה מפי ניצולי הטבח בכפר טולה טולי (Tula Toli) שבמדינת ראקין במערב מיאנמר. עד סופו של אותו יום, 30 באוגוסט 2017, נשרפו בכפר כ-440 מבנים ונהרגו מאות בני-אדם, חלקם תושבי כפרים אחרים ששהו במקום לאחר שנמלטו מכפריהם שהותקפו גם הם. מהכפר, כך מראים צילומי לווין, לא נותר זכר. קורבנות הטבח היו בני הרוהינגה, קבוצה אתנית המהווה את אחד המיעוטים הנרדפים בעולם. בני הרוהינגה הם מוסלמים ברובם ולמרות שהם חיים במיאנמר הרבה לפני שזו הפכה למדינה עצמאית, הם אינם נחשבים אזרחים והם לא מקבלים את זכויות האדם הבסיסיות. 

עדים נוספים סיפרו עוד על מה שקרה באותו היום. חלק מהילדים נורו, תינוקות נלקחו מאימותיהן, חלקם נזרקו לנהר, אחרים נזרקו אל תוך האש. לאחר מכן נלקחו הנשים, הילדות והנערות בקבוצות קטנות אל בתי הכפר, שם הן נשדדו ונאנסו באכזריות. "אחד החיילים אנס אותי", אמרה אחת הקורבנות, "הם דקרו אותי בצוואר ובבטן. ניסיתי להציל את התינוק שלי שהיה בקושי בן חודש אבל הם זרקו אותו על הקרקע והוא מת. הנשים האחרות שהיו שם נאנסו גם הן. בשעות אחר הצהריים חזרתי להכרה לאחר חלקים בוערים מהגג נפלו על גופי. הייתי היחידה בחדר ששרדה. בקושי יכולתי לזוז אבל הבנתי שאישרף למוות. למרות שהתינוק שלי מת, החזקתי אותו קרוב לליבי, אך לא יכולתי לקחת את גופתו איתי. נמלטתי דרך דלת קטנה במטבח שלא היתה נעולה".

מבצעי הטבח היו חיילי צבא מיאנמר מתוגברים באזרחים בני הרוב האתני הבודהיסטי של ראקין, שהיו חמושים בסכינים ובמצ'טות. העדויות מהטבח ומתקריות דומות שהתרחשו באותה תקופה, נאספו יחד עם מסמכים, תמונות, סרטונים וצילומי לווין על ידי צוות בדיקה של האו"ם שהציגם למועצת זכויות האדם ב-2018. שנה לאחר מכן הוגשה לבית הדין הבינלאומי לצדק בהאג, תביעה נגד מיאנמר באשמת הפרת האמנה ובגין רצח עם. בחודש שעבר הוציא בית הדין לבקשת התובעת, הרפובליקה של גמביה, צו ביניים המורה למיאנמר למנוע מעשי רצח עם, למנוע השמדת ראיות בקשר לאישומים שהוגשו, ולהגיש דו"חות תקופתיים עד סוף ההליך המשפטי שעל פי הערכות עלול להימשך בין 3 ל-5 שנים.

ניי סאן לווין הוא בן רוהינגה שנולד במדינת ראקין, גדל בראנגון, העיר הגדולה במיאנמר וחי כיום בפרנקפורט, שם היה לאחד ממייסדי "קואליציית רוהינגה החופשית". "בני הרוהינגה נרדפים כבר 42 שנה", הוא מספר ל"הארץ", "עכשיו, בית הדין הגבוה בעולם יוצא להגנתנו ואנו מעריכים את זה מאוד. עם זאת, ברור שממשלת מיאנמר לא תמלא את הצו. יומיים אחרי ההחלטה כבר נהרגו שתי נשים - אחת מהן היתה בהריון". לדבריו, לאחרונה היו הפגזות על אוכלוסייה אזרחית, והשלטונות השביתו את האינטרנט באזור בו חיים הרוהינגה.

השנים הארוכות של הרדיפות, הקיפוח והאפליה שעליהם מדבר לווין החלו בשנת 2012 בסבב עימותים אלימים בין בני הרוהינגה, המהווים את הרוב בצפון מדינת ראקין, לבין הבודהיסטים המקומיים המהווים את הרוב בדרום. מהומות אלו הובילו לפוגרומים נגד הרוהינגה שהסתיימו בהרוגים ופצועים רבים, ובכ-150 אלף עקורים. לפי לווין, 130 אלף מהם, עדיין חיים במה שהוא מכנה "מחנה ריכוז". 

פליטים בני רוהינגה הולכים בחופי בנגלדש, החודש
פליטים בני רוהינגה הולכים בחופי בנגלדש, החודשצילום: AFP

ב-2015 נמלטו אלפי בני רוהינגה ממיאנמר ומבנגלדש וניסו להגיע בסירות למלזיה, אינדונזיה ותאילנד. ניסיון הבריחה הזה הביא למותם של רבים שטבעו בים. ב-2016 החל סבב אלימות נוסף. תחילה היתה זו תגובה של צבא מיאנמר להתקפות של צבא "הישע הרוהינגי של ראקין" (ARSA), אותו מגדירים השלטונות ארגון טרור. מהר מאוד הפכה המתקפה הצבאית לטיהור אתני, ויש שיטענו לרצח עם.

"מאז 1978 הם מתכננים למחוק אותנו מעל פני האדמה", אומר לווין, "ב-1982 חוק האזרחות החדש הפך אותנו לחסרי אזרחות בארצנו שלנו, ומאז 1992 הרוהינגה חיים בתנאי אפרטהייד". לפי לווין, גם בני הרוהינגה שאינם שוהים במחנות חיים ב"כלא פתוח" - הם אינם רשאים לצאת מיישוביהם, מצותתים לשיחות הטלפון שלהם והם נרדפים על ידי הצבא. "כשהאלימות החלה ב-2016, נהרגו 1,500 בני-אדם, כשלושים יישובים הוצתו על ידי הצבא, מאות נשים נאנסו, ו-93 אלף נאלצו לברוח לבנגלדש", מספר לווין. 

שנה לאחר מכן המצב החמיר פי כמה וכמה. "במתקפה של 2017 נהרגו מעל לעשרת אלפים בני-אדם, 390 כפרים נהרסו, יותר מאלף נשים נאנסו וכ-750 אלף נמלטו לבנגלדש - שם חיים כיום כ-1.1 מיליון פליטים מבני הרוהינגה". לדבריו, "מאות אלפים נוספים ברחו בשנים האחרונות והם חיים בסעודיה, בפקיסטן, במלזיה ובמדינות אחרות". "מדובר ברצח עם במאה ה-21", מסכם לווין, "זוהי בושה לאנושות וזה חייב להיפסק".

ב-27 באוגוסט 2017 הקיפו חיילים חמושים ובני ראקין בודהיסטים מצוידים בסכינים ובחרבות את הכפר שואפ פארונג (Shuap Parung). "מבצע הפינוי" החל, על פי דו"ח צוות הבדיקה של האו"ם, בסביבות שתיים בצהריים אז נשמעו היריות הראשונות. בהמשך הוצתו מבנים רבים לאחר שאנשים הוכנסו אליהם ונשרפו חיים. אשה מבוגרת שנגררה מביתה עם אחיה בן ה-70 סיפרה: "חיילים השתמשו בכתות רובה כדי להכות את אחי בראשו. ראיתי את המוח שלו נשפך החוצה. ראיתי אנשים שהומתו באמצעות סכינים ארוכות. החיילים גם ריססו בכדורים, ורבים נהרגו ונפצעו. הכפר היה מלא בגופות. ראיתי עשרות הרוגים. קודם הם ירו ואחר כך, אם הם ראו מישהו שנותר בחיים ועדיין זז, הם שחטו אותו במצ'טה". לפי הדו"ח, באותו הכפר נרצחו תינוקות וילדים באכזריות וגם שם נעשו מעשי אונס אלימים. לפי האו"ם נמצאו בכפר קברי אחים המוניים וגופות רבות נצפו צפות במורד הנהר, על ידי אלה ששרדו. 

"דמיון למפלגה הנאצית"

מאונג זרני, אקדמאי, איש חינוך ופעיל זכויות אדם ממיאנמר המתגורר בבריטניה, מסביר את מקורה של האכזריות יוצאת הדופן הזו. "הברוטליות וחוסר האנושיות של החיילים, הכפריים הרגילים והנזירים הבודהיסטים שהשתתפו באינספור מעשי זוועה נגד הרוהינגה נובעים משני מקורות עיקריים", הוא אומר. "ראשית, יש שיתוף פעולה מלא בין השלטון לבין החברה האזרחית, ממש כמו שהחברה הגרמנית שהושפעה מהנאצים איפשרה למפלגה ולשלוחותיה לבצע השמדה טוטאלית של היהודים. שנית, לפני שהרוהינגה היו מטרה למתקפה פיזית הם היו קורבן של תעמולה שגרמה לציבור הכללי לא לראות בהם בני אדם אלא וירוסים, פרזיטים, מקקים ועלוקות. זה הרבה מעבר לגזענות רגילה. זו תופעה של דה-הומניזציה מוחלטת שגורמת לרוצחים לחוש כאילו הם נלחמים באויב גם כשהם רוצחים תינוקות", מספר זרני. 

זרני מסביר כי "אלו שלקחו חלק ברצח העם הרוהינגי לא הרגישו שהם שותפים לעברה, להיפך, הם הרגישו שהם מגנים על ארצם, על אדמתם ועל הקהילה שלהם. הם רואים את עצמם כקורבנות". לפי זרני, רצח העם של הרוהינגה עלה מדרגה ביחס למעשי רצח-עם אחרים. ההנדסה הדמוגרפית של שלטונות מיאנמר מבוססת על אידאולוגיה שאינה מכירה כלל בקיומה של זהות רוהינגית. "אין עם כזה", טוענים השלטונות במיאנמר, "מדובר בפולשים לא חוקיים וחסרי זכויות". כלומר, בני ובנות הרוהינגה נרצחים כאשר זהותם נשללת מהם, ואלו ששורדים חייבים לקבל על עצמם את הזהות הקבוצתית החדשה שקבעו הרוצחים - "נוכרים בנגלים". "הציבור שטוף המוח במיאנמר קיבל את השמדת הזהות הרוהינגית", אומר זרני, "הוא מגבה את הרצח והופך את הקורבן לאִיוּם".

פליטים בני רוהינגה ממתינים בחוף לאחר שסירתם התהפכה סמוך לחופי בנגלדש, החודש
פליטים בני רוהינגה ממתינים בחוף לאחר שסירתם התהפכה סמוך לחופי בנגלדש, החודשצילום: AFP

זרני שופך אור גם על ההקשר הפוליטי. "יש קונצנזוס במדינה - בקרב כל המעמדות והקבוצות החברתיות, אפילו בקרב מוסלמים שאינם בני רוהינגה -  שמדובר בפולשים לא חוקיים", הוא אומר. "הם טוענים שאין מדובר בסוגיה של גזע או דת אלא סוגיה של הגירה. יש גם כאלו הטוענים שמדובר בניסיון השתלטות של האיסלאם הגלובלי המגובה במוסר הכפול של המערב הצבוע. זה לא מאוד שונה מתיאוריות קונספירציה על השתלטות יהודית", מספר זרני.

העמדה הרווחת במדינה, יחד עם מגמות היסטוריות של גזענות כלפי בעלי צבע עור כהה, קולוניאליזם אנגלי וחמישים שנה תחת שלטון צבאי - מובילים לכך שרצח העם הרוהינגי זוכה בסך הכל לתמיכה. גם מנהיגת מיאנמר בפועל, זוכת פרס נובל לשלום, אונג סן סו צ'י, שנתלו בה תקוות רבות בכל הנוגע לדמוקרטיה וזכויות אדם במדינה, היא חלק מהמגמות האלו. "סו צ'י, חרף החינוך שקיבלה באוקספורד ועשורים של חיים במערב הליברלי, היא גזענית שאינה מסוגלת לקבל את העובדה שבני הרוהינגה הם חלק מהחברה במיאנמר", אומר זרני. לדבריו, "סו צ'י לא מתפקדת כאופוזיציה לגנרלים, היא משבחת בעקביות את הטיהור האתני והיא גם מרוויחה פוליטית מכך שהיא מצדיקה את פעילות הצבא בפני העולם".

ואכן, כאשר היה צורך לייצג את מיאנמר בפני בית הדין הבינלאומי היתה זו סו צ'י עצמה שהתייצבה בהאג. למרות הצו הזמני המהווה אזהרה למיאנמר והגנה על בני הרוהינגה, תהיה זו טעות להסיק שסו צ'י הפסידה בזירה הבינלאומית. מייקל בקר, מומחה למשפט ציבורי בינלאומי המלמד בטריניטי קולג' בדבלין - שגם עבד במשך ארבע שנים בבית הדין הבינלאומי - טוען שקשה מאוד להוכיח פשע של רצח עם. "גם אם יש הוכחות רבות למעשי זוועה, קשה להוכיח את ההגדרה החוקית של רצח עם ובמיוחד את הדרישה להוכחת כוונות להשמדה המונית" הוא אומר.

שר המשפטים של גמביה בבית הדין הבינלאומי לצדק בהאג, בחודש שעבר
שר המשפטים של גמביה בבית הדין הבינלאומי לצדק בהאג, בחודש שעברצילום: EVA PLEVIER/רויטרס

במקרה הזה, מסביר בקר, בית הדין טרם הכריע אם התקיים כאן רצח עם. "בהמשך ההליכים תוכל מיאנמר לטעון שכוונתה היתה להילחם בטרור ובאופן פרדוקסלי גם אם יוכח שהיה כאן טיהור אתני מיאנמר תוכל לטעון שהדבר מראה שלא היה בכוונתה להשמיד את האוכלוסייה, אלא לעודד הגירה כחלק מביצוע שינויים דמוגרפיים באזור". לפי בקר, אפילו אם בית הדין יכריע שאכן בוצע רצח עם במיאנמר, לא ברור לאלו צעדים ההחלטה תוביל. "האם בית הדין יורה למיאנמר לשלם פיצויים לבני הרוהינגה? האם הוא ידרוש שמיאנמר תבנה מחדש בתים וכפרים שנהרסו? האם יעניק זכויות קניין מחודשות לאלו שנאלצו לברוח? ואולי חשוב מכל, האם ירצה ויוכל בית הדין לתבוע ממיאנמר לבצע רפורמות חוקיות, בעיקר בנוגע לחוק האזרחות, כך שבני הרוהינגה יוכלו לחזור למיאנמר בביטחון ולחיות בכבוד? אלו שאלות מורכבות כמו גם השאלה האם ובאיזה מידה מיאנמר תקיים בכלל את החלטות בית הדין", תוהה בקר. 

אם זהו המצב, נשאלת השאלה האם ההליך בבית הדין הבינלאומי הוא סמלי בלבד והאם יכולה הקהילה הבינלאומית לעשות יותר נגד רצח עם? לטענת בקר, "לא סביר שמועצת הביטחון של האו"ם תשחק תפקיד משמעותי בזמן שמתקיים ההליך בבית הדין ואפילו אחרי שתתקבל הכרעה". לדבריו, "היחסים הקרובים בין סין (שלה זכות וטו במועצה) למיאנמר ימנעו ככל הנראה פעולה של מועצת הביטחון". אפקט זה ניכר בישיבה סגורה של המועצה לפני כשבועיים בה הטילה סין וטו על הקריאה להעניש את האחראים להפרת זכויות אדם במיאנמר. 

לדברי בקר, "גם לא סביר שצו הביניים יאפשר חזרה של פליטים למיאנמר - אם כבר ההפך הוא הנכון". לדבריו, "החלטת בית הדין מאשרת שהמצב במיאנמר הוא מסוכן מאוד בעבור בני הרוהינגה וכל חזרה לשם תהיה מוקדמת מדי". עם זאת, בקר מאמין שלצו הביניים כן תהיה השפעה כלשהי. "אני מאמין שהפיקוח על מיאנמר יקשה עליה להמשיך להתנהל כרגיל". לדבריו, "להחלטת בין הדין יש יותר אפקט סימבולי וקשה לקבוע אם היא תוביל לשינויים מבניים עמוקים יותר. הכוח של הצהרות בית הדין תלוי במידה רבה ברצון הפוליטי המושקע ביישומן".

גם אם דבריו של בקר משאירים מקום מסוים לאופטימיות, ההיסטוריה מלמדת שבני הרוהינגה יעשו נכון אם ימנעו מלתלות תקוות רבות מדי במוסדות הבינלאומיים. זו הפעם הרביעית שבית הדין הבינלאומי דן בנושאים הקשורים לאמנה למניעת רצח עם. שני הליכים שהחלו בשנות התשעים היו קשורים למלחמה ביוגוסלביה לשעבר. תוצאותיהם היו אמביוולנטיות והן התקבלו שנים רבות אחרי סיום הסכסוך.

תיק נוסף הוגש ב-2002 נגד רואנדה, אך בית הדין החליט שאין בסמכותו לדון בו. הקהילה הבינלאומית התמודדה עם טרגדיות אלו ואחרות, במידה משתנה של הצלחה, גם באמצעות טריבונלים פליליים בינלאומיים והליכים משפטיים בבית הדין הפלילי הבינלאומי - שבניגוד לבית הדין הבינלאומי לצדק מעמיד לדין נאשמים קונקרטיים ולא מדינות. במקרה של בני הרוהינגה, שני בתי הדין הבינלאומיים כבר עוסקים בנושא אך ההליכים, אם אכן ימוצו, ייקחו שנים. בעבור יותר ממיליון וחצי בני רוהינגה, הנמצאים בתנאי מאסר ותחת איום פיזי במיאנמר ובתנאי מחסור קשים במחנות בבנגלדש, ייתכן שזה כבר יהיה מאוחר מדי.

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ