סלאבוי ז'יז'ק, גרדיאן

בשבוע שעבר בערו ערים בבוסניה־הרצגובינה. זה החל בטוזלה, עיר שרוב תושביה מוסלמים. ההפגנות התפשטו לבירה סרייבו ולאחר מכן לזניצה, למוסטאר, שבה מתגוררים קרואטים רבים, ולבאניה לוקה, בירת החלק הסרבי של בוסניה. אלפי מפגינים זועמים כבשו את בנייני הממשלה והעלו אותם באש.


כתוצאה מהאירועים התעוררו תיאוריות קונספירציה רבות (למשל, שממשלת סרביה ארגנה את ההפגנות כדי להפיל את ממשלת בוסניה), אך אנשים יכלו להתעלם מהן מאחר שברור כי יהיו המסיתים אשר יהיו, יאושם של המפגינים אמיתי. אפשר להתפתות ולנסח בצורה אחרת את משפטו המפורסם של מאו דזה־דונג: כשיש כאוס בבוסניה, המצב נפלא! מדוע? משום שדרישות המפגינים היו פשוטות ביותר — מקומות עבודה, סיכוי לחיות חיים הגונים, וסוף לשחיתות. אך הן נאמרו על ידי תושבי בוסניה, מדינה שבעשרות השנים האחרונות הפך שמה לשם נרדף לטיהור אתני אכזרי.

לחצו על הפעמון לעדכונים בנושא:

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ