חמש מסקנות מעשרה ימי לא־מלחמה בחצי האי קרים

הקרב האמיתי באוקראינה מתנהל בכלל בתקשורת, ובמשאל העם על הצטרפות קרים לרוסיה אין לאוקראינים סיכוי - הוא מכור מראש

אנשיל פפר
אנשיל פפר
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
מעבר לטוקבקים
אנשיל פפר
אנשיל פפר

1. הלא־מלחמה היא המלחמה של המאה ה–21:

מעצמה צבאית מונהגת על ידי דיקטטור פולשת למדינה שכנה בהפרה בוטה של הסכמים בינלאומיים. שתי מלחמות עולם פרצו במאה שעברה מסיבה זו. לפני עשרה ימים פלשה רוסיה לאוקראינה ולאיש אין אשליות שהדבר יגרום למלחמה. הסיבה המרכזית לכך היא העובדה שאוקראינה לא נמצאת במצב שמאפשר לה להתמודד מול העליונות הצבאית של רוסיה והמערב לא עומד לצאת למלחמה למענה. אבל רוסיה בכל זאת מקפידה להגן על הפיקציה שלפיה היא לא ביצעה מעשה מלחמתי. חייליה בקרים ממשיכים בהצגה כאילו הם לוחמים אלמונים, ללא פנים או סמל (למרות שלקח להם שבוע להוריד את לוחיות הזיהוי מכלי הרכב). במקביל אוקראינה מגייסת מילואים ומניעה כוחות, אבל לא עושה שום תנועה מאיימת אל עבר הכוחות הפולשים, וחייליה הנצורים בקרים קיבלו פקודות שלא לפתוח באש. הם אפילו מסיירים על סיפוני האוניות המכותרות ברובים ללא כדורים. גם נאט"ו שלחה עוד מטוסי קרב ומטוסי ביון לפולין ולים הבלטי, אבל אלה אינם טסים באופן מאיים מול רוסיה. אולי כך צפויה להיראות המלחמה בעידן הקרוב. הצגה, לא-מלחמה, כשלכל צד ברור שהעלות וההשלכות של מלחמה אמיתית בלתי נסבלות לחברה האנושית של המאה ה–21. אם כן, יש בזה משהו מעודד. 

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ