טור אישי || צעדת המיליונים בפריז: הנס של 11 בינואר

היה זה אחד מאותם רגעים של חסד מטא־פוליטי שאומות דגולות חוות מעת לעת. אך אי אפשר להשוות זאת לתסיסה של 1789 ושל 1848, או למיליוני בני האדם שיצאו לחגוג את שחרור פריז באוגוסט 1944

ברנאר אנרי לוי
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
מעבר לטוקבקים1
ברנאר אנרי לוי

ינואר 2015. יש דבר מה מסתורי בהתגייסות הכללית של יום ראשון האחרון. הלוא צרפת כבר ידעה פיגועי טרור בקנה מידה גדול. בזמן המלחמה באלג'יריה, היתה תקופה שמטענים התפוצצו מדי יום ביומו, שטמנו מארב לנשיא שארל דה גול בפרבר של פריז פטי־קלמאר, כאשר ארגוני המחתרת FLN ו–OAS התחרו זה בזה בהקזת דמה של פריז ובהבערתה. אולם מעולם לא ראינו 43 ראשי מדינות, רבע מהאומות המאוחדות, באים הנה כדי לצעוד לצדם של השורדים. מאז 8 בנובמבר 1942, כשפרנקלין רוזוולט נאם בצרפתית ברדיו לונדון, לא האזנו לאישים כג'ון קרי מביעים, גם הוא בשפתו של מולייר, את המילים המפעימות Je suis Chalie ("אני שארלי").

תגובות

משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ