בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

אם אין טרמפ לגבול, הולכים ברגל: פרק שלישי במסע הייסורים לאירופה

מיוחד ל"הארץ": תאיר נאשף, עיתונאי ופעיל פוליטי סורי שנואש מההגירה החוקית, מספר על הצעידה בשמש בין מדינות, ההמתנות הלא נגמרות לטפסים והלילות תחת כיפת השמים ביערות הבלקן

13תגובות
אי־אף־פי

כאשר הגעתי לתחנת הרכבת בסלוניקי החלטתי להמשיך עם קבוצה של פליטים סורים לעבר העיירה פוליקסטרו השוכנת כ–18 קילומטרים מגבול יוון־מקדוניה. ניגשנו לפקיד בתחנה, אך ברגע שזיהה שאנו פליטים הוא מיאן למכור לנו כרטיסי נסיעה. חיפשנו דרך חלופית להגיע אל היעד, וכמה פליטים הציעו שננסה לתפוס מונית. ניגשנו לאחת המוניות שעמדו בתחנה, אך הסכום שביקש הנהג לנסיעה של כ–50 קילומטרים מסלוניקי לעיירה היה הזוי. היינו מתוסכלים ומיואשים. ואז יעץ לנו אזרח יווני לגשת לתחנת האוטובוס של סלוניקי ולנסוע משם. ואכן, הגענו לתחנה...



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות

כתבות שאולי פספסתם

*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו