מתאצ'ר עד קמרון: האנומליה ההיסטורית ביחסי ישראל־בריטניה

הקרבה האישית בין המנהיגים בירושלים ובלונדון הפכו את היחסים בין המדינות לחמים, על אף ההשקפות השונות. לא תהיה זאת הגזמה שראש הממשלה המתפטר עלה על כולם

אנשיל פפר
אנשיל פפר
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
מעבר לטוקבקים
אנשיל פפר
אנשיל פפר

הממסד הבריטי, לאורך מאתיים השנים האחרונות, לא נחשב כחובב ישראל או אוהד המפעל הציוני. הבכירים בשירות הדיפלומטי ובצבא, נחשבו ל"ערביסטים" וראו בציונים מטרד, ובשלהי תקופת המנדט גם איום. לכן מדובר באנומליה היסטורית שבמשך תקופות רבות, ראשי ממשלה, מהמשפיעים על אופייה של הממלכה המאוחדת, היו דווקא פילושמים מובהקים ותומכי הציונות. כבר בעידן הוויקטוריאני, ראש הממשלה הבולט בנימין דיזראלי, היה בעצמו יהודי מומר שמעולם לא התכחש לשורשיו. במאה העשרים היו אלה דיוויד לויד־ג׳ורג׳, ווינסטון צ׳רצ׳יל והרולד ווילסון, כולם ידידים נאמנים לישראל. אך לעיתים רחוקות, הם הצליחו לשנות באופן משמעותי את המדיניות הרשמית האוהדת פחות לישראל.

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ