הם התקווה החדשה של המרכז הפוליטי באירופה - והאויב מספר 1 של הימין הקיצוני

הירוקים רשמו הישגים נאים בבחירות האחרונות לפרלמנט האירופי, אך ההצלחה מוגבלת בעיקר למדינות העשירות והליברליות. בחלקיה העניים של היבשת הם אומנם מרימים ראש, אך הפופוליסטים עמלים להשאירם בשוליים

לוגו ניו יורק טיימס
ניו יורק טיימס
שתפו בפייסבוק
שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל
שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל
מעבר לטוקבקיםכתוב תגובה
הדפיסו כתבה
לוגו ניו יורק טיימס
ניו יורק טיימס

כשמפגינים לבושי אפודים צהובים עלו בצרפת על המתרסים, במחאה על מס הדלק שאיים לפגוע בעיקר במי שאינם יכולים להרשות לעצמם לשלמו, עקבה אנה־לנה ברבוק מקרוב אחר הנעשה מעברו השני של הגבול. ברבוק, מראשי מפלגת הירוקים בגרמניה, עדה להתחזקותה העקבית של מפלגתה בשנה האחרונה, אבל היא יודעת שאם המפלגה מבקשת להפוך לכוח פוליטי משמעותי יותר, היא חייבת לשכנע את המצביעים שמדיניות האקלים שלה אינה סדר יום אליטיסטי, אלא עממי, ולטפל במקביל במצוקותיהם הכלכליות. "הלקח מהמחאה בצרפת הוא שאנחנו לא יכולים להציל את האקלים על חשבון סוגיית הצדק החברתי", אמרה ברבוק בת 38, גילה של מפלגתה פחות או יותר. "שני הנושאים חייבים ללכת יד ביד" היא מוסיפה.

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ