הברקזיט הוכיח שוב שערכי נאמנות ושבטיות קלים יותר לשיווק מפתיחות וסובלנות

ביום חמישי האחרון, שעה לפני סופה של שנת 2020, בריטניה נפרדה סופית מהאיחוד האירופי וסיכמה תקופה של 47 שנות חברות במה שכונה פעם השוק האירופי המשותף. מי ששאפו במשך שנים לרגע הזה הרימו כוסית שמפניה (צרפתית) בביתם. החגיגות ההמוניות שתוכננו בכיכר טרפלגר נגנזו בשל כניסתה של לונדון לסגר קורונה.

שעה מאוחר יותר, כשפעמון ה"ביג בן" בישר על כניסת 2021, העלתה עיריית לונדון מופע אורות וזיקוקים מרהיב במהלכו הוארו הגשרים על נהר התמזה בכחול וזהב, צבעי האיחוד. אפשר לראות בזה מחווה אחרונה של ידידות ליבשת השכנה, איתות מהמחנה הפרו־אירופי שלא זנח את התקווה לחזור ולהצטרף לאיחוד ביום מן הימים, או פשוט עדות לפער העמוק בין לונדון הגלובלית העשירה, על מיליוני המהגרים שחיים בה, והאזורים הפחות אמידים באנגליה שהכריעו בעד הברקזיט.