לאורך "דרך העצמות" של רוסיה, העדויות לזוועות העבר נמחקות

בכביש הנודע לשמצה שנסלל במזרח הרחוק הרוסי, עברו פעם מאות אלפי אסירים בדרכם למוצב הגולאג האכזרי ביותר של סטלין. אך עם השנים החלו איתני הטבע למחות את הריסות המחנות שנסגרו, ובקרוב הן תיעלמנה לגמרי. לתושבי האזור אין ממילא כוונה להיאחז בעבר: הם מעדיפים להיזכר בימיו של הרודן כתקופה יציבה וטובה יותר

שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
מעבר לטוקבקים
צילום: EMILE DUCKE / NYT
לוגו ניו יורק טיימס
ניו יורק טיימס
לוגו ניו יורק טיימס
ניו יורק טיימס

האסירים היו הראשונים שפרצו את הדרך. הם עשו את דרכם בביצות שורצות יתושים בקיץ, ובשדות של קרח בחורף. על הכביש שהם סללו הגיעו עוד אסירים. בחלוף הזמן, עבר בו זרם בלתי-פוסק של עובדי כפייה למכרות הזהב של קולימה: מוצב הגולאג הקר והקטלני ביותר של יוסף סטלין. 

הכביש — נתיב של כורכר, בוץ וקרח — זכה לכינוי "דרך העצמות". הוא נמתח לאורך כאלפיים קילומטרים: מעיר הנמל הרוסית, מגדן, שעל שפת האוקיינוס השקט — ועד לעיר הסיבירית יקוטסק, בירת רפובליקת סאחה (יקוטיה) שבמזרח הרחוק הרוסי. הדרך המתפתלת בישימון צופה על נוף פראי, מרהיב ביופיו, המנוקד בקברים קפואים וחסרי שם. מפעם לפעם, ניתן להבחין בשרידים הולכים ונעלמים של מחנות העבודה.

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ