בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

הסיפור הנשכח של קורבנות האונס האיטלקיות במלחמת העולם השנייה

בתום הקרבות נגד הנאצים, חיילים צפון אפריקאים מצבא צרפת החופשית אנסו אלפי ילדות ונשים ורצחו מאות גברים בחבל צ’וצ’ריה הסמוך לרומא

22תגובות

סיפורן של “המרוֹקינטה” (marocchinate), אלפי הילדות והנשים שנאנסו במלחמת העולם השנייה באיטליה בידי כוחות המסופחים לבעלות הברית, לא מצא את מקומו הראוי בתודעה הבינלאומית; הוא זכור בעיקר בזכות ספרו של אלברטו מורביה, “לה צ’וצ’רה” (שתי נשים), והסרט שהפיק על פיו ויטוריו דה סיקה, בכיכובה של סופיה לורן.

הספר והסרט לא התיימרו להביא את ממדי הזוועה ששטפה את הכפרים והעיירות בחבל צ’וצ’ריה הסמוך לרומא, כאשר, בתום הקרבות נגד הנאצים במונטה קאסינו, פשטו חיילי הגומייה, חיילים צפון אפריקאים ששירתו בצבא צרפת החופשית, על יישובי הסביבה והתעללו באוכלוסייה המקומית; הם אנסו אלפי ילדות ונשים, רצחו מאות גברים, שדדו ובזזו את רכושם.

המומחים חלוקים על מספר הנשים שנאנסו; ההיסטוריון הצרפתי ז’אן כריסטוף נוטן, סבור שמדובר במאות; ההיסטוריון האיטלקי ג’ובאני דה לונה, טוען לעומת זאת שמדובר ביותר מ-3,000, מספר נמוך בהרבה מ-60 אלף תביעות הפיצוים שהוגשו בתום המלחמה בגין פשעי הגומייה.

לפי כמה מקורות, מעשי האונס ההמוני החלו לכאורה בברכת הגנרל אלפונס ז’ואן, מפקדו הצרפתי של חיל משלוח המיוחד CEF, שמנה כמאה אלף חיילים, רובם צפון אפריקאים. בדברים שהופצו לפני הקרבות בכרוז המיוחס לו, נאמר, “אם תצליחו להבקיע את קווי האויב, הנשים שם, הבתים, היין, כל מה שתמצאו, יהיה שלכם”. מומחים רבים מפקפקים באותנטיות הכרוז המטיל את האחריות על ז’ואן, בהם דה לונה, ומייחסים את האחריות למפקדים צרפתים זוטרים שבחרו להעלים עין.

לדברי הטלוויזיה הממלכתית של איטליה, RAI, שהקדישה תוכנית לעניין, מצוקתן של המרוקינטה, כפי שכונו הנשים שנאנסו בידי החיילים המרוקאים, נמשכה זמן רב אחרי המלחמה; רבות מהן חלו בעגבת וזיבה, הן נדחו בידי החברה, התקשו להתחתן או למצוא עבודה, וחלקן התאבדו. כבודן הושב להן רק כעבור 60 שנה, בטקס ממלכתי שערך ב-2004 הנשיא אדזליו צ’אמפי לזכר הזוועות שאירעו בחבל צ’וצ’ריה במלחמת העולם השנייה.
 



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו