הסיפור הנשכח של קורבנות האונס האיטלקיות במלחמת העולם השנייה

בתום הקרבות נגד הנאצים, חיילים צפון אפריקאים מצבא צרפת החופשית אנסו אלפי ילדות ונשים ורצחו מאות גברים בחבל צ’וצ’ריה הסמוך לרומא

סביונה מאנה
מעבר לטוקבקיםכתוב תגובה
הדפיסו כתבה
סביונה מאנה

סיפורן של “המרוֹקינטה” (marocchinate), אלפי הילדות והנשים שנאנסו במלחמת העולם השנייה באיטליה בידי כוחות המסופחים לבעלות הברית, לא מצא את מקומו הראוי בתודעה הבינלאומית; הוא זכור בעיקר בזכות ספרו של אלברטו מורביה, “לה צ’וצ’רה” (שתי נשים), והסרט שהפיק על פיו ויטוריו דה סיקה, בכיכובה של סופיה לורן.

הספר והסרט לא התיימרו להביא את ממדי הזוועה ששטפה את הכפרים והעיירות בחבל צ’וצ’ריה הסמוך לרומא, כאשר, בתום הקרבות נגד הנאצים במונטה קאסינו, פשטו חיילי הגומייה, חיילים צפון אפריקאים ששירתו בצבא צרפת החופשית, על יישובי הסביבה והתעללו באוכלוסייה המקומית; הם אנסו אלפי ילדות ונשים, רצחו מאות גברים, שדדו ובזזו את רכושם.

המומחים חלוקים על מספר הנשים שנאנסו; ההיסטוריון הצרפתי ז’אן כריסטוף נוטן, סבור שמדובר במאות; ההיסטוריון האיטלקי ג’ובאני דה לונה, טוען לעומת זאת שמדובר ביותר מ-3,000, מספר נמוך בהרבה מ-60 אלף תביעות הפיצוים שהוגשו בתום המלחמה בגין פשעי הגומייה.

מתוך הסרט “לה צ’וצ’רה”

לפי כמה מקורות, מעשי האונס ההמוני החלו לכאורה בברכת הגנרל אלפונס ז’ואן, מפקדו הצרפתי של חיל משלוח המיוחד CEF, שמנה כמאה אלף חיילים, רובם צפון אפריקאים. בדברים שהופצו לפני הקרבות בכרוז המיוחס לו, נאמר, “אם תצליחו להבקיע את קווי האויב, הנשים שם, הבתים, היין, כל מה שתמצאו, יהיה שלכם”. מומחים רבים מפקפקים באותנטיות הכרוז המטיל את האחריות על ז’ואן, בהם דה לונה, ומייחסים את האחריות למפקדים צרפתים זוטרים שבחרו להעלים עין.

לדברי הטלוויזיה הממלכתית של איטליה, RAI, שהקדישה תוכנית לעניין, מצוקתן של המרוקינטה, כפי שכונו הנשים שנאנסו בידי החיילים המרוקאים, נמשכה זמן רב אחרי המלחמה; רבות מהן חלו בעגבת וזיבה, הן נדחו בידי החברה, התקשו להתחתן או למצוא עבודה, וחלקן התאבדו. כבודן הושב להן רק כעבור 60 שנה, בטקס ממלכתי שערך ב-2004 הנשיא אדזליו צ’אמפי לזכר הזוועות שאירעו בחבל צ’וצ’ריה במלחמת העולם השנייה.

תגובות

משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ