בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

מרקל סימנה וי על ברית המילה, אך מה לגבי הברית עם ישראל?

ראש ממשלת גרמניה ממשיכה לחמש את ישראל בצוללות - אך מנגד הצביעה בעד הקמת מדינה פלסטינית. מרקל, ישראל והיהודים: פרופיל

2תגובות

כדי להשיב על השאלה האם אנגלה מרקל טובה ליהודים צריך להגדיר קודם מה פירוש "טוב ליהודים" בגרמניה של סתיו 2013. האם "טוב לישראל" הוא "טוב ליהודים"? והאם מי שמותח ביקורת חריפה על המדיניות שמובילה ממשלת ישראל הוא בהכרח "רע ליהודים"? ובכלל, מי הם אותם יהודים שעבורם אפשר להיות טוב או רע היום בגרמניה? היהודים הדתיים בגרמניה, שמבקשים שיניחו להם להמשיך למול את הבנים ולשחוט את בעלי החיים בהתאם לעקרונות השחיטה הכשרה? או אולי אלפי הישראלים שגודשים את ברלין ורוצים להמשיך לחגוג ולהנות מדיור זול?

אנגלה מרקל, 59, היא בראש ובראשונה טובה לגרמנים. היא הצליחה לשמור על אבטלה נמוכה ועל צמיחה כלכלית בשעה ששכנותיה מדרום היבשת קורסות. היא הפכה את גרמניה למנהיגה הבלתי מעורערת של אירופה. והיא גרמה לגרמנים לשוב ולהיות גאים בעצמם – ורק אחר כך בהשתייכותם למשפחת אירופה.

כמאה אלף יהודים רשומים ב-106 הקהילות היהודיות ברחבי גרמניה. 12 אלף מתוכם בברלין הבירה. זה מספר זניח במדינה בת 82 מיליון תושבים. המיעוט המוסלמי הקטן, לשם השוואה, מונה כחמישה מיליון איש.

אי–פי

את המספר האמיתי של היהודים שגרים היום בגרמניה קשה לאמוד. בגרמניה, כמו במדינות רבות אחרות באירופה, לא סופרים בנפרד נוצרים, מוסלמים או יהודים. מי שמחזיק באזרחות גרמנית הוא פשוט "גרמני". הדת או הלאום הנוסף שלו לא נספרים. ובכל זאת, הקהילה היהודית הקטנה מתבלטת בגרמניה, בעיקר בשל הניסיון המתמיד של המדינה לשמר את זיכרון העבר ובגלל העיסוק הבלתי פוסק של גרמניה ברדיפות היהודים בשואה. עיסוק, שהביטוי החיצוני שלו הוא הקמת אנדרטאות ומוזיאונים שעוסקים בעבר היהודי של גרמניה.

אז האם מרקל טובה ליהודים? בשנה האחרונה עמדה השאלה הזו למבחן קשה, בעקבות פסיקת בית משפט מקומי בקלן שאסר על קיום ניתוחי מילה לילדים בגרמניה. הפסיקה, שכוונה בראש ובראשונה לקהילה המוסלמית, הקפיצה משלוותה את הקהילה היהודית, שהתגייסה במלוא העוצמה כדי לסכל את רוע הגזרה.

במקביל, אירעו כמה תקריות אנטישמיות – זניחות, אמנם – ברחבי גרמניה, במהלכן הותקפו תלמידי בית ספר יהודים, רב ואף יו"ר הקהילה היהודית במדינה. איש לא נפגע באופן משמעותי, אך האווירה נהיתה עכורה כל כך, עד כי אחת מבכירות הקהילה זעקה: “אני לא בטוחה שאנחנו רצויים כאן יותר".

דבריה של שרלוטה קנובלוך, ניצולת שואה ואחת מבכירות הקהילה בגרמניה, הדהדו ברחבי המדינה כולה: "במשך 60 שנה הגנתי על גרמניה, כניצולת שואה. כעת אני שואלת את עצמי אם זה מוצדק... אני לא מוכנה להשתתף יותר בשיח הכוזב שבו מדברים על יהדות חדשה, רעננה ופורחת בגרמניה כדי לתת לגרמנים תחושה שהזמן יכול לרפא את הפצעים הגדולים ביותר. העובדה היא שיהדות גרמניה מעולם לא התגברה על השואה", אמרה. "שישה עשורים הייתי צריכה להסביר למה נשארתי בגרמניה - כמו כבשה בין זאבים. תמיד נשאתי את העול הזה כי הייתי משוכנעת שהארץ הזאת והאנשים האלה ראויים לכך. בפעם הראשונה האמונה שלי מתחילה להתערער... אני שואלת את עצמי ברצינות אם הארץ הזאת עדיין רוצה אותנו".

אי–פי

ואז, כשנדמה היה שהעניין יוצא משליטה – אחרי שכמה בתי חולים הודיעו על הפסקת ביצוע ניתוחי מילה מחשש לתביעה, ולאחר שהוגשה תביעה פלילית נגד רב בדרום גרמניה – התגייסה הממשלה כדי לפתור את המשבר. תיקון לחוק, שהובילה ממשלתה של מרקל, החזיר עטרה ליושנה, ובא לציון גואל. הנימוק של מרקל היה שבגרמניה חשוב לשמור על חופש הדת והפולחן ושהמדינה מקדמת בברכה את החיים היהודיים על אדמתה גם ובמיוחד 70 שנה אחרי השואה.

ומה באשר לישראל? כאן המצב מורכב בהרבה. מרקל, אין זה סוד, לא מחבבת במיוחד את ראש ממשלת ישראל, בנימין נתניהו. אם בעבר נהגו שליחיה ואנשיה להיפגש על בסיס קבוע עם פקידי הממשלה בישראל – הרי שהיום שורר בין שתי הממשלות נתק כמעט מוחלט. הקשר בין השתיים מתקיים בדרגים נמוכים של משרד החוץ. החמימות שאפיינה את יחסי ממשלת אולמרט ומרקל התחלפה בקור ברלינאי מקפיא.

מרקל, בחדרי חדרים, זועמת על מדיניות ישראל בשטחים, על המשך הבנייה ועל הכיבוש. אנשיה חוזים תוצאות קשות למדינת היהודים, שעלולה למצוא עצמה מבודדת בעולם תוך זמן קצר. הם מתקשים להבין איך ישראל לא רואה זאת בעצמה. כלפי חוץ, בטקסים ובעצרות רשמיים, מקפידה מרקל לשוב ולהזכיר את המחוייבות של גרמניה לישראל ולדבר על ה"יחסים המיוחדים" בין המדינות. כלפי פנים, מנגד, ספק אם יש משמעות מעשית למחוייבות הזו.

בשעת מבחן, גרמניה לא תמיד מגייסת את היחסים המיוחדים האלה לתמיכה בישראל, ובירושלים לא שוכחים את ההימנעות הגרמנית בהצבעה על הקמת המדינה הפלסטינית בשנה שעברה. בירושלים היה מי שקיווה שזכרון השואה יוסיף גם את שמה של גרמניה לרשימה המכובדת שכללה, לצד ארה"ב וקנדה, גם את צ'כיה, איי מרשל, מיקרונזיה, נאורו, פלאו ופנמה.

דוגמה עדכנית יותר היתה ההימנעות וההססנות של גרמניה מהבעת תמיכה בתקיפה אמריקאית בסוריה, גם לאחר שהתגלה כי אסד השתמש בנשק כימי נגד אזרחיו. בישראל היה מי שתהה כיצד מעזה גרמניה – דווקא גרמניה – להישאר אדישה נוכח רצח אזרחים בגז. זיכרון השואה חי ובועט ברחובות ברלין, אך מעומעם יותר במסדרונות לשכת הקאנצלרית, כך הרגיש מי שהרגיש בישראל. העובדה שגרמניה עצמה סיפקה חומרים כימיים לסוריה (לשימוש אזרחי, לטענתה) הכניסה לסיפור גם טוויסט אירוני במיוחד.

מנגד, גרמניה של מרקל ממשיכה לחמש את ישראל בצוללות. היא עושה זאת בניגוד למדיניות הגרמנית הרשמית, בקריצה ובהעלמת עין, ומצליחה להדוף בקלות את הביקורת מבית – במיוחד של מפלגת השמאל הקיצוני, “די לינקה".

כמה שבועות לפני הבחירות בגרמניה לקחה מרקל פסק זמן מכנסי הבחירות החגיגיים, ועצרה לשעה קלה באתר הזיכרון שבמחנה הריכוז דכאו. מבקריה טענו כי אין זה נאה לשלב בין חגיגות, בירה ושמחה ובין זיכרון השואה. מרקל לא התרגשה מהביקורת והיתה הקאנצלרית הראשונה בתולדות גרמניה שביקרה במחנה. טוב ליהודים? בהחלט. טוב לגרמנים? לא פחות.



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו