בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

פוטין משאיר את חבית הנפץ ליד האש

החיילים הרוסים והאוקראינים חולקים עבר משותף ואינם ממהרים לפתוח באש, אך החשש הוא שמוסקבה מתכננת פרובוקציה שתבעיר את השטח

7תגובות

אתמול בצהריים עמדו כמה מאות אנשים מחוץ לבניין הפרלמנט בבירת חצי האי קרים, סימפרופול, להפגנת תמיכה בחברי ממשלת הבובות החדשה של החבל, בעת שאלה הצביעו על התנתקות סופית מאוקראינה וסיפוח לרוסיה. שלא במפתיע, ההצבעה אושרה ברוב של 78 תומכים ואפס מתנגדים, עם שמונה נמנעים. בעוד עשרה ימים ייערך משאל עם בו יחליטו התושבים אם ברצונם להתאחד עם רוסיה. המפגינים מחוץ לפרלמנט הניפו בהתלהבות את דגלי רוסיה (אחד גם נשא את הדגל האדום הסובייטי), לובשי מדים עם כובעי קוזקים צעדו בסך, שירי עם פטריוטיים הושמעו ברמקולים ושתי נשים שהעזו להפגין נגד הכיבוש הרוסי הוכו ונגררו בשערותיהן מהמקום. אך למרות זאת, קשה היה לראות באירוע מפגן עממי של עצמאות. שני מיליון תושבים חיים בקרים, 60% מהם רוסים־אתניים. ובכל זאת, פחות מאלף איש טרחו ובאו לכיכר מול הפרלמנט. תושבים רבים יותר המשיכו לערוך קניות, לבלות במסעדות או לצעוד לעבודתם ברחובות הסמוכים שנסגרו לרגל האירוע.

משאל העם יעבור לוודאי ברוב גדול, אבל בקרים יש רבים המרגישים חצויים. "אבא שלי רוסי שגדל בתקופה הבולשביקית ותומך מאוד בחזרה לרוסיה", אומרת איירה דריגלזוב, מורה לאנגלית מסימפרופול. "אמא שלי יהודיה והיא פחות נלהבת. אני פשוט כועסת על כל הבלגן שנוצר כאן ושהורס את הכלכלה המקומית. עכשיו כבר לא יבואו לכאן תיירים יותר".

"זה לא שאני תומכת בקייב, גם הפוליטיקאים שם הם תת־רמה", הוסיפה. תושבים אחרים דיברו על כך שהתמיכה בהסתפחות לרוסיה פחות נלהבת ממה שנראה בפרלמנט וברחובות, ובמשפחות מעורבות רבות, בהם חיים רוסים, אוקראינים ובני מיעוטים אחרים יחדיו, היו מעדיפים להשאיר את המצב הקיים. כל זה למרות שנשיא רוסיה ולדימיר פוטין ליווה את פלישת צבאו לקרים במסע תעמולה מקיף שנועד להציג את ממשלת קייב כמי שמתנכלת לרוסים, ואת החיילים רעולי הפנים ונטולי הסמלים הלאומיים שנפרשו בקרים (שנוסעים עם זאת בג'יפים עם לוחיות צבא רוסי) כ"כוחות הגנה עצמית מקומית".

אי–פי

מלבד משאל העם, שום דבר לא ודאי במשבר המתמשך. האם פוטין אכן יפעל לספח את קרים רשמית או יסתפק בהתנתקותה מאוקראינה והמשך ערעור הממשלה הפרו־מערבית בקייב? האם חייליו יתקדמו הלאה לאזורים נוספים במזרח אוקראינה שם נערכו בשבוע האחרון הפגנות פרו־רוסיות אלימות? האם למערב יש אמצעי כלשהו בו מוכנים מנהיגיו להשתמש כדי לבלום את פוטין? מה יכולה לעשות הממשלה בקייב שמתמודדת במקביל לפלישה עם משבר כלכלי קשה ומדינה שסועה? שבוע לאחר שהכוחות הרוסיים החלו לפעול בקרים, אין לאף אחת מהשאלות האלה תשובה.

שני הצדדים בסכסוך יכולים לרשום לעצמם הישגים בסוף השבוע. רוסיה ביצעה כיבוש מהיר וחלק של החבל ולא נתקלה בהתנגדות התושבים, שרבים מהם קיבלו את החיילים בשמחה. עד כה הסנקציות שהמערב מוכן לשקול אינן נראות מכאיבות במיוחד, אף שהוא ממשיך להחזיק בידו אופציות רבות להמשך. בינתיים גם הממשלה בקייב נחלה כמה הצלחות, בראשן עצם העובדה שלא התמוטטה. מעבר לכך היא השיגה סיוע כלכלי מהיר מהמערב והחלה להחזיר את שליטתה על ערי המזרח, לאחר ההפגנות הפרו־רוסיות שנערכו בהן. למרות העובדה שהיא עדיין מתמודדת מול עליונות צבאית רוסית, קייב הצליחה לבלום את התפרקות הצבא האוקראיני, מה שנתן לאזרחים המתנגדים לרוסיה זריקת עידוד מוראלית בלתי רגילה.

העובדה שברחבי קרים ממשיכים זה שבעה ימים מאות חיילים וקצינים אוקראינים להתצבר בבסיסיהם, מניפים את הדגל האוקראיני הכחול־צהוב על ספינות במפרץ סבסטופול ומסרבים למסור את נשקם לכוחות הרוסיים ולמיליציה המקומית שתומכת בהם, מטרידה את תומכי הסיפוח. סגן ראש ממשלת הבובות של קרים, רוסטאם טמירגאלייב, אמר אתמול בסימפרופול לאחר ההצבעה שכעת רק הכוחות הרוסיים בקרים (שרוסיה מכחישה את נוכחותם) פועלים באופן חוקי ו"היחס אל חיילים של מדינה שלישית יהיה כאל חבורות בלתי חוקיות עם כל המסקנות שנובעות מכך".

נאמנים למורשת, לא לממשלה

ולמרות הדברים, לא נראה שלרוסים יש עניין שמישהו יפתח בירי לפני שמשאל העם יעניק תוקף חוקי לכאורה לסיפוח. גם לא נראה שהחיילים הרוסים והאוקראינים, שבחלק מהמקומות התערבבו זה בזה, דיברו ברוסית והחליפו סיגריות ורשמים על השירות, משתוקקים לפתוח באש אחד על השני. בני שני העמים משרתים בשני הצבאות ויש להם עבר משותף מימי הצבא האדום. הקרבה הזאת תרמה מאוד בינתיים לעובדה שמלבד כמה צרורות באוויר, לא נורתה אפילו ירייה אחת על מנת לפגוע בכל שבוע הכיבוש.

מאז שמפקד בסיס חיל האוויר האוקראיני בבלבק, קולונל יולי ממצ'וק, הוביל לעיני המצלמות את אנשיו אל החיילים הרוסים בדרישה לגשת אל מטוסי הקרב שלו, שכללו הקצינים האוקראינים את מיומנויות התקשורת שלהם. הם הציגו בפני העולם תמונות של חיילים מנשקים את נשותיהם מבעד לשערים נעולים או מלחים הנצורים על ספינה משוחחים בטלפון נייד עם רעיותיהם העומדות על המזח, והחלו לקיים תדריכים למאות העיתונאים שממשיכים לזרום מכל העולם לקרים.

אי-אף-פי

אתמול קיים מפקד בסיס פרלנויה, קולונל סרגיי סטורוז'נקו, תדריך כזה לתקשורת בפתח בסיסו שממערב לסימפרופול. "לא נכנע לדרישה שנצטרף לממשלת קרים", אמר כשחיילים רוסים מצוידים במקלעים משקיפים מהצד. "נישאר כאן עד שנקבל פקודה אחרת. בינתיים הפקודות שיש לנו הן לפעול בדרכי שלום". סמוך לבסיס הוקם מאהל עם עשרות כלי רכב ומאות חיילים של צבא רוסיה, אבל חוץ מלהעמיד שמירה מסביב לבסיס לא נראה שהם מתכוננים לתקיפה בזמן הקרוב. מה שממשיך להחזיק את החיילים האוקראינים יחד הוא בעיקר גאוות היחידה. קשה לשמוע מהקצינים שלהם דברי שבח על ממשלתם או התבטאויות פטריוטיות יוצאות דופן. מתקיים בהם המאמר של יהונתן גפן "שונא את המדינה אבל אוהב את הפלוגה", והנאמנות הזאת לחבריהם ולמורשת היחידות שלחמו בגבורה למען ברית המועצות במלחמת העולם השנייה, מחזיקה אותם עדיין.

באופן רשמי, למרות הפלישה לשטחה הריבוני, אוקראינה לא נמצאת במצב מלחמה עם רוסיה ולא בישרה על כוונתה להכריז על כך. כולם כעת מחכים ל"פרובוקציה" – אירוע בודד של אלימות שיצית את הכל וייתן את האות לפתיחה באש. מישהו שיירה ויהרוג חייל רוסי או יזרוק בקבוק תבערה על משאית צבאית. בקייב משוכנעים שהרוסים מתכוונים ליצור פרובוקציה כזאת ומשרד הפנים הודיע כבר ביום שלישי שהם מצפים לה עוד באותו לילה. שבוע עבר וזה עוד לא קרה. פוטין לא עושה שום דבר להרחיק את חבית חומר הנפץ מהאש. כרגע אין לו שום סיבה לסגת.

אי-אף-פי

גם הוא מנסה לעורר את זכרון מלחמת העולם השנייה. כלי התקשורת שלו מכנים את המהפכנים בקייב "בנדרובצי" – כתומכיו של הלאומן האנטישמי סטפאן בנדרה, שלחם לעצמאות אוקראינה ולמשך תקופה מסויימת אף שיתף פעולה עם הגרמנים. התעמולה הזו עושה אולי רושם בתוך רוסיה, אך לא נראה שהיא משפיעה במיוחד על האוקראינים.

הקרב על יהודי אוקראינה

פוטין הפסיד לפחות בקרב אחד נוסף בו השקיע משאבי תעמולה ניכרים. במשך שבועות, כלי התקשורת הנשלטים בידי הקרמלין מנסים לתאר את המפלגות הפרו־מערביות באוקראינה כ"ניאו־נאציות" ו"אנטישמיות". כמה אישים יהודים, בעיקר רבני חב"ד, תמכו בקו הזה באזהרות מפני גל אנטישמיות עצום וקריאות ליהודים לברוח מאוקראינה. ביום רביעי, עשרות ממנהיגי הקהילה היהודית האוקראינית חתמו על מכתב משותף לפוטין (לא דבר פשוט בקהילה כל כך מפולגת), בו הם תוקפים אותו בחריפות על נטייתו "לבחור את השקרים והדיבה מתוך כמות עצומה של מידע על אוקראינה". במכתב הם טוענים כי "בימים האחרונים היציבות במדינתנו תחת איום. האיום הזה מגיע מממשלת רוסיה, ממך באופן אישי. זאת המדיניות שלך המסיתה לבדלנות והלחץ הגס על אוקראינה שמסכנת אותנו ואת כל עמי אוקראינה".

רויטרס

מנהיגי הקהילה היהודית דחו את טיעוני הקרמלין וקבעו ש"אפילו המפלגה השולית ביותר לא מעיזה להציג אנטישמיות או התנהגות קסנופובית אחרת. ואנחנו יודעים בוודאות שהלאומנים המעטים מאוד נמצאים תחת שליטה הדוקה של החברה האזרחית והממשלה האוקראינית החדשה. וזה יותר ממה שניתן לומר לגבי הניאו־נאצים הרוסים שמקבלים עידוד מהשירותים החשאיים שלך".

מכתב נוקב כל כך למנהיג רוסיה הוא חסר תקדים ומהווה איתות ברור שהיהודים באוקראינה בחרו לשים את מבטחם בממשלת קייב. אם יש סימנים לכך שפוטין עוד עלול להיכשל בניסיונו לערער את השלטון השכן ולמנות ממשלת בובות בקייב, זה אחד מהם.

את היהודים באוקראינה הוא אולי איבד, אבל תמיד תישאר לו את ישראל.

נווה מדבר אוקראיני בתל אביב

מלחמת קרים הראשונה פרצה ב–28 במארס 1854, החודש לפני 160 שנה, בשל סכסוך בין האימפריה הרוסית לצרפתית על השליטה בכנסיית הקבר בירושלים. בשל שיקולי יוקרה, הקיסר נפוליאון השלישי ניסה לקדם נזירים קתולים על חשבונם של כמרי הכנסייה הרוסית־אורתודוקסית. לעימות הגיאופוליטי הנוכחי בחצי האי, ירושלים לכאורה לגמרי לא קשורה. הברית האסטרטגית עם ארה"ב ובמקביל הדאגה העצומה בישראל שלא להכעיס את פוטין הובילה לשתיקה מוחלטת של ממשלת ישראל בכל הנוגע למצב באוקראינה, עד שביום רביעי, בלחץ אמריקאי, הוציא דוברו האישי של שר החוץ אביגדור ליברמן הצהרה אנמית על הצורך למצוא פתרון בדרכי שלום למשבר. אף לא מילה על רוסיה או קרים. ובכל זאת, ישראל קשורה.

לו אוקראיני היה נקלע השבוע ללובי של אחד ממלונות הפאר בתל־אביב, הוא היה מופתע לגלות שם עשרות בכירים לשעבר בממשלת קייב ואנשי עסקים אוקראינים בולטים מבלים, נחים ופוגשים בכירים בממשל הישראלי ובקהילת העסקים המקומית. בעימות הזה, ישראל הפכה למקום נייטראלי בו אוקראינים שחוששים להימצא במולדתם יכולים להינפש. אמנם רבים מחזיקים בתים באירופה המערבית, במיוחד בלונדון, אבל בימים בהם מדברים באיחוד האירופי על הקפאת נכסים של מקורבים לשלטון הישן, למה להסתכן. ישראל קרובה לאוקראינה, יש בה דוברי רוסית רבים ואין מה לחשוש מסנקציות. ישראל לא תעשה שום צעד שיכעיס את אחד הצדדים. מצד אחד אין שום גינויים לכיבוש של פוטין, ומצד שני בקייב ממשיך שגריר ישראל ראובן דינאל, איש קהילת המודיעין לשעבר, בפגישות שקטות עם ראשי המפלגות שהפילו לפני שבועיים את שלטונו של ויקטור ינוקוביץ', בהם גם ראשי התנועות האולטרה־לאומניות שמנסים לנקות את עצמם מכתם האנטישמיות שדבק בהם ודרכם, לפחות בעיני מי שצופה בערוצי הטלוויזיה שבשליטת הקרמלין, הכתים את המהפכה כולה.

ביחסי ישראל־פוטין היו עד כה שני משברים קשים. הראשון ב–2006, כשישראל האשימה את רוסיה בכך שסיפקה לחיזבאללה טילי נ"ט מתקדמים שפגעו בטנקים של צה"ל במלחמת לבנון השנייה. הקרמלין הכחיש תחילה וישראל שלחה את ממצאי מעבדת החומרים של צה"ל, שניתח את רסיסי הטילים וזיהה אותם מעבר לכל ספק. לדברי גורם ביטחוני שהשתתף באחת הפגישות עם הקרמלין, ההנהגה הרוסית הופתעה מהימצאות הטילים שסופקו במקור לסוריה והבטיחה לפקח יותר על אי־העברתם לחיזבאללה. המשבר השני היה בפתיחת מלחמת גיאורגיה בקיץ 2008, כשאמצעי לחימה וידע ישראליים סייעו לצבא הגיאורגי הקטן לפגוע בחיילים הרוסים הפולשים. פוטין נפגש באותו שבוע עם הנשיא שמעון פרס בפתיחת אולימפיאדת בייג'ין והבהיר לו שרוסיה לא תעבור על כך בשתיקה. המסר עבר ובכירי צה"ל לשעבר והחברות הביטחוניות שייעצו לגיאורגים קיבלו הוראה מיידית לשוב לישראל.

מאז קיים תיאום הדוק בין ירושלים למוסקבה שמתבטא בין היתר בגרירת הרגליים הנמשכת באספקת טילי נ"מ חדישים מדגם S-300 לאיראן, למרות שהתשלום עבורם כבר הועבר. הפיקוח על הנשק הרוסי שבידי סוריה אמנם התרופף שוב, בעיקר לאחר פרוץ מלחמת האזרחים, אבל רוסיה עוברת לסדר היום על תקיפות המיוחסות לישראל של נשק רוסי מתקדם, דוגמת טילי השיוט הימיים יאחונט שסופקו זמן קצר קודם, שעלול להגיע לידי חיזבאללה. כל עוד התיאום הזה נשמר, לא תשמע ולא מילת ביקורת מצד ישראל על כל פעולה בה תנקוט ברוסיה בקרים.



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו