בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

אין תירוץ לגזענות

ניתן לכעוס על ממשלת ישראל, אך לתקוף בית כנסת, לאיים על ילדים מבית ספר יהודי ולהשליך אבן לעבר חנות יהודית אלה מעשי גזענות נתעבים

4תגובות

מועצת המנהלים של תיאטרון Tricycle בלונדון הציבה אולטימטום למארגני פסטיבל הקולנוע היהודי בבריטניה: נתקו את הקשר עם שגרירות ישראל, המסבסדת את הפסטיבל ב–1,400 ליש"ט, ולא, מצאו מקום אחר לאירוע.

הנהלת הפסטיבל דחתה את האולטימטום, ובינתיים קיומו בוטל. אין ספק שראשי התיאטרון חשו שהם נוקטים עמדה מוסרית ראויה לשבח בסכסוך בין ישראל לחמאס, אבל זו היתה טעות קשה בשיקול דעת.

היה מי שטען, שאם קבלת כספים ממדינה מבטאת תמיכה במדיניותה, מן הראוי שהתיאטרון יחזיר את 725 אלף הליש"ט שהוא מקבל ממועצת האמנויות הלאומית, הממומנת מקופת בריטניה, שמא תשתמע קבלת התרומה כהבעת תמיכה בחלקה של הממלכה בפלישה לעיראק, למשל. מעטים יראו במועצה לאמנויות זרוע של המדינה במובן זה, כמובן. במקרה זה נעשתה טעות דומה. שגרירות ישראל בלונדון אינה שלוחה של ממשלת נתניהו. היא גם מייצגת את ישראל, את החברה הישראלית ואת העם השוכן בישראל. על הקשר הזה לישראל כמדינה לא הסכים פסטיבל הקולנוע היהודי לוותר.

AP

ייתכן שאחרים יתקשו להבין זאת, אבל הדבר משקף היבט מהותי של הזהות היהודית העכשווית: רוב היהודים (לא כולם) חשים קשר לישראל, גם אם היחסים מאופיינים בספקות ובחרדה. לדרוש מהם לנתק קשר זה, פירושו להורות להם איך לחיות, או לא לחיות, כיהודים.

לדרישות כאלה יש תקדימים מכוערים בהיסטוריה והן אינן יאות למוסדות ציבור משום סוג. המחלוקת עוררה סערה בגלל העלייה המדאיגה באנטישמיות. במשך שבוע אחד ביולי הותקפו בצרפת שמונה בתי כנסת ובגרמניה נשמעו בהפגנות למען פלסטינים קריאות דוגמת "חמאס, חמאס, יהודים לגז". ראש הקהילה היהודית בגרמניה אף אמר לגרדיאן, כי "זו התקופה הגרועה ביותר מאז ימי הנאצים". התופעה מגיעה לשיא דומה בכל פעם שיש הסלמה בסכסוך במזרח התיכון. המכנה המשותף הוא זיהוי היהודים עם התנהלותה של ישראל.

לא היה צריך להיות נחוץ לומר זאת, אבל מתברר שזה כן נחוץ: בני אדם יכולים לכעוס כמה שהם רוצים על ממשלת ישראל, אבל לתקוף בית כנסת, לאיים על ילדים בבית ספר יהודי, או להשליך אבן לחלון של חנות מכולת יהודית אלה מעשי גזענות נתעבים ובזויים. אין לתרץ אותם בכך שמקשרים אותם להתנהגות הצבא הישראלי. אלה שני דברים נפרדים בתכלית, וכך יש להתייחס אליהם.

אולי יש שיטענו שהפרדה כזו בלתי אפשרית, נוכח הקשר ההדוק שמרגישים רוב היהודים לישראל. אולם הדבר פחות מסובך מכפי שזה נראה. כן, היהודים בהחלט מרגישים קשר לישראל, הם מאמינים בזכותה להתקיים ולשגשג. אבל אין זה אומר שיש לראות בהם אחראים למדיניותה, ומן הסתם יש בהם כאלה שאינם מסכימים עמה וממילא אין להם שליטה עליה.

כמו כן, אין לדרוש מהם להביע את הסתייגותם מישראל כתנאי לקבלתם בקרב האליטות. אנו הבענו התנגדות כשדרישה מעין זו הוצגה לכל המוסלמים לאחר 11 בספטמבר, ואף על פי שהמקרים אינם זהים, אותו היגיון ישים גם כאן. זהו מבחן למי שמביעים תמיכה נחרצת בפלסטינים, אבל האמת היא שזהו מבחן לכולנו.



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו