בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

פרשנות || האסטרטגיה של נתניהו ניצחה גם בבריטניה

מסע הפחדה מפני ממשלת שמאל הנשלטת על ידי הסקוטים, הצגת היריב כחלש ומגוחך ולקיחת קולות מהשותפות. קמרון ניצח בגדול וכעת יחלו כאבי הראש סקוטלנד והאיחוד האירופי בראשם

73תגובות
אי־פי

הכל עבד לקמרון. בניגוד לכל התחזיות ועם ספירה של יותר מ-90% מהקולות, דייוויד קמרון והמפלגה השמרנית צועדים בבטחה לא רק אל ניצחון, אלא יחזיקו הפעם ברוב ממושבי הפרלמנט ובניגוד ל-2010 לא יזדקקו לשותפים קואליציוניים כדי להמשיך למשול. לעומתו, מנהיג הלייבור אד מיליבנד, שיודיע היום (שישי) על פרישתו, חתום על אחת התוצאות הגרועות בתולדות מפלגתו.

קשה לקשור את ההצלחה המפתיעה של השמרנים לגורם אחד, אפשר לומר שבקו הסיום הכל עבד לטובתו של קמרון. ההתאוששות של כלכלת בריטניה נזקפה לזכותו ובמקביל הבוחרים לא באו איתו חשבון על הקיצוצים העמוקים בשירותים החברתיים. בנוסף, היתה לו עמדת פתיחה נוחה בדמות מנהיג אופוזיציה חלש, שלעיתונות הימנית היה קל מאוד להגחיך לרמות אכזריות.

אסטרטגיית הבחירות של קמרון, שמזכירה מאוד את זאת של בנימין נתניהו, שלא להתעמת ישירות עם מיליבנד ולהופיע פחות ממנו בתקשורת, גם כן הצליחה, כשמיליבנד נתפס לאורך כל הקמפיין כמועמד פחות מתאים לנהל את הממלכה המאוחדת. ומעל לכל, עמד לרשות קמרון, כמו לנתניהו, הדימוי המפחיד של המצביעים הסקוטים הנוהרים אל הקלפיות. החשש מפני ממשלת מיליבנד, שהמפלגה הסקוטית-לאומית (SNP) תמשוך בחוטיה מאחורי הקלעים, ככל הנראה גרם למצביעים רבים, גם אם אינם חובבי ה"טורים", לסמן אותם על טופס ההצבעה. נקודת דמיון נוספת לאסטרטגיית הניצחון של נתניהו - השמרנים זכו במושבים רבים של שותפיהם לקואליציה, והמפלגה הליברל-דמוקרטית איבדה כ-80% מכוחה וירדה לעשרה מושבים.

רויטרס

ניצחון היום וכאבי ראש מחר. קמרון כבר חזר ממחוז הבחירה שלו אל דאונינג סטריט, משם ימשיך לקבלת פנים בארמון בקינגהאם. בטווח הקצר הוא ניצח, אבל ממתינה לו עכשיו סדרה של כאבי ראש. הממשלה השמרנית החדשה נתמכת ברוב זעום של חברים ספורים. אמנם הוא מוקף עכשיו בהילת המנצח, אבל חברים סוררים במפלגתו, בעיקר כאלה התומכים בקו נוקשה הרבה יותר כלפי האיחוד האירופי, צפויים למרר את חייו מהספסלים האחוריים. מולם יישב בפרלמנט בלוק ענק של 56 חברי SNP המייצגים מאמש את כל מחוזות הבחירה, למעט שלושה, בסקוטלנד.

הניצחון חסר התקדים של הסקוטים (שמחקו את אחד המאחזים הוותיקים ביותר של הלייבור ומותירים להם נציג יחיד בסקוטלנד) יעורר מחדש את הדרישות לקיום משאל עם נוסף על עצמאות סקוטלנד. לא משנה שלפני שמונה חודשים בלבד 55% מהסקוטים הצביעו להישאר בממלכה המאוחדת, הנושא שוב בראש סדר היום, וקמרון יצטרך לתמרן בזהירות רבה כדי למצוא דרך לתת לסקוטים מידה של אוטונומיה שתחליש את הדרישה לעצמאות ובמקביל גם להציע לתושבי החבלים האחרים בבריטניה זכויות אזוריות חדשות. ויש עוד משאל עם בדרך. קמרון הבטיח ליורופובים לקיים ב-2017 משאל על המשך חברותה של בריטניה באיחוד האירופי. קמרון מתנגד לפרישה, הוא יודע שזאת תהיה מכה קשה לכלכלה הבריטית, אבל יהיה לו קשה מאוד להוכיח לחברי מפלגתו שהוא מצליח לשפר את תנאי החברות של בריטניה בתמורה להישארותה באיחוד. סקוטלנד ואירופה ישלטו בסדר היום של הכהונה השנייה שלו. 

מדינה חצויה. התוצאות של הבחירות מחדדות לא רק את הנתק הגובר בין סקוטלנד לשאר בריטניה, אלא גם בין אזורים אחרים באנגליה ובין מעמדות וקבוצות מיעוט. הלייבור אמנם נמחקה בסקוטלנד אבל התחזקה בלונדון, בעיקר בשכונות הפועלים ומעמד הביניים והיא שמרה על מרבית מאחזיה בצפון העני, שם קהילות שלמות עדיין חשות שהן משלמות את המחיר על המהפכה של מרגרט תאצ'ר שנמשכה תחת טוני בלייר, כשבריטניה נהפכה ממעצמה תעשייתית למרכז לשירותים פיננסיים.

רויטרס

ניתוח מעמיק יותר יגלה שהלייבור הצליחה במיוחד בריכוזים של מהגרים ובני מיעוטים. השמרנים בהדרגה מעמיקים את האחיזה שלהם בקרב מעמדות הפועלים והביניים הלבנים שהיגרו מהערים שאליהן נכנסו קהילות מוסלמיות גדולות. את המצביעים האלה מתחילים לכנות כיום "אנגלים לאומנים" והחלוקה המפלגתית בין המגזרים מעידה על פיצול גדל והולך בחברה הבריטית. במפלגת העצמאות (UKIP) קיוו להיבנות מהמצב הזה, כשהגבירו את ההסתה שלהם נגד מהגרים, אבל בפועל נראה שהשיגו רק מושב אחד. השמרנים הצליחו להחזיר חלק מהמצביעים האלה הביתה בזמן, אבל כעת יצטרכו להתמודד עם תחושות הקיפוח וההדרה שרק ילכו ויעמיקו. 

הסקרים שוב טעו. ושוב עולה השאלה כיצד הסקרים טעו כל כך (המדגם של ערוצי הטלוויזיה עם סגירת הקלפיות דווקא היה מדויק למדי) והתעקשו כולם שהשמרנים והלייבור צמודים ושאין למעשה סיכוי שלמפלגתו של קמרון יהיה רוב בפרלמנט. כעת מתברר שהשמרנים זכו בפער ניכר וככל הנראה ייהנו מרוב, מזערי אמנם, של מושבים.

לטעות יכולות להיות שתי סיבות אפשריות. הראשונה היא שמצביעים רבים הנוטים לשמרנים חיים בסביבה שבה המפלגה הימנית נתפסת כמרושעת, נצלנית וחמדנית ולכן אפילו לסוקרים הם לא יגלו את כוונתם להצביע עבורה. "השמרנים הביישנים" היא לא תופעה חדשה והסוקרים היו אמורים לקחת אותה בחשבון, כנראה שלא עשו זאת במידה מספקת. הסיבה השנייה היא שבדומה לישראל, היתרון של השמרנים הוא פרי של התלבטויות ביום האחרון וחשש של מצביעים רבים, הן מפני ההשפעה הגוברת של סקוטים-לאומנים, והן מפני כאוס חוקתי במצב שאין הכרעה ברורה. גם טובי הסוקרים לא מסוגלים לחזות כיצד מצביעים ישנו את דעתם בכניסה לקלפי. ושוב, ניצחון השיטה על הסוקרים. 

שינוי השיטה. בסופו של דבר ניצלה בריטניה הפעם מכאוס חוקתי של פרלמנט שבו אף מפלגה לא מצליחה להרכיב קואליציה ולגבש רוב. המלכה אליזבת כבר לא תצטרך להתלבט אם היא יכולה להרשות לעצמה לתמוך באחד המועמדים מבלי להיראות כמתערבת בנושאים פוליטיים. ובכל זאת, תוצאות הבחירות יגבירו את הדרישה לשינוי שיטת הבחירות האזוריות.

שתי מפלגות, UKIP והירוקים, קיבלו מיליוני קולות ולמרות זאת, בשל הפיזור הנרחב של מצביעיהן, כל אחת מהן תיוצג בפרלמנט רק על ידי נציג יחיד. לעומתן, ה-SNP תיוצג על ידי 56 חברי פרלמנט ותהיה המפלגה השלישית בגודלה, למרות שבמניין הקולות הכולל הגיעה רק למקום השישי. התביעה להכניס לשיטה לפחות אלמנט מסוים של יחסיות, שיאפשר ייצוג הוגן יותר לכלל המפלגות, היתה עד כה דרישה בעיקר של המפלגה הליברל-דמוקרטית, שחוותה הלילה את התבוסה הכואבת ביותר בתולדותיה. למרבה האירוניה, דווקא עכשיו נראה שיש סיכוי שדרישתה תתקבל. 

הנקודה היהודית. וכמה נקודות יהודיות לסיום. אד מיליבנד, המנהיג היהודי הראשון של הלייבור יודיע על התפטרותו בקרוב מאוד. היו כאלה שראו רמיזות אנטישמיות בחלק מהסיקור התקשורתי של העיתונים הפרו-שמרניים, בעיקר סביב הצילום המביך שלו מהשנה שעברה, מסתבך באכילת כריך בייקון, שכיכב ביום רביעי על שער הסאן. אבל היהדות של מיליבנד לא מילאה תפקיד בבחירות. מצד שני, התמיכה המסויגת שלו בישראל כנראה פגעה בו בשני מחוזות הבחירה בצפון לונדון, עם מספר המצביעים היהודים הגדול ביותר. השמרנים שם שמרו על כסאותיהם בקלות יחסית, למרות שחזו שם מרוצים צמודים והעובדה שלונדון היא האזור היחיד בבריטניה שבו היו ללייבור הישגים. לא מופרך להעריך שהחשדנות של היהודים תומכי ישראל בנאמנותו של מיליבנד שיחקה שם תפקיד. 

ברחוב בלפור היום יש קורת רוח. נתניהו רואה בקמרון אחד מבעלי בריתו הקרובים, אדם ששותף לחלק גדול מהשקפותיו בנושאים מדיניים וכלכליים. הממשלה החדשה שתקום, שלא תהיה זקוקה יותר לקולות הליברל-דמוקרטים, הביקורתיים הרבה יותר כלפי ישראל מאשר השמרנים, תהיה אפילו ידידותית יותר לישראל. מהפרלמנט גם ייעדרו שני החברים האנטי-ישראלים (על גבול האנטישמיות) הבולטים ביותר - ג'ורג' גולוואיי ודייוויד ווארד, שייצגו מחוזות בברדפורד, העיר עם שיעור המוסלמים הגדול בבריטניה. שניהם הפסידו למועמדים מוסלמים מהלייבור.

אולי יותר מכל, יכול נתניהו לשאוב עידוד מכך שקמרון הגיע לניצחונו המפתיע בדיוק באותן השיטות שלו - מסע הפחדה נגד ממשלת שמאל בשליטת סקוטים/ערבים, התחמקות מעימות ישיר עם היריב והצגתו כאדם חלש שלא ראוי להנהיג. לשני האישים, זאת היתה הנוסחה לבחירה מחודשת. 



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו