בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

"אוסקר שינדלר הבריטי" מת בגיל 106

ערב מלחמת העולם השנייה, סר ניקולס וינטון שלח 669 ילדים יהודים מגרמניה ואוסטריה אל בריטניה. סיפורו נחשף רק ב-1988: "למה עשיתי את זה? יש כאלה שלוקחים סיכונים ויש כאלה שלא"

7תגובות
אי־פי

סר ניקולס וינטון, "אוסקר שינדלר הבריטי", שהציל מאות ילדים יהודים ערב מלחמת העולם השנייה אך לא סיפר על כך לאיש במשך חצי מאה, מת אתמול (רביעי) בגיל 106 בבריטניה.

וינטון נולד בלונדון ב-1909 להורים ממוצא יהודי-גרמני, שהתנצרו. ב-1938, כשעבד כפקיד בבורסה בלונדון, הוא ביטל תוכנית לצאת לחופשת סקי, ויצא לפראג בירת צ'כוסלובקיה, כדי לסייע לחבר שפעל למען פליטים שנמלטו מחבל הסודטים שנפל בידי הגרמנים. כשחזה בסבלם, פתח וינטון במבצע לחילוץ ילדים יהודים משיני הנאצים, לפני שכבשו את המדינה. המבצע כלל איסוף פרטים על ילדים יהודים, מציאת משפחות מאמצות בבריטניה, זיוף מסמכים, מתן שוחד לפקידים וארגון רכבות שיסיעו אותם לבריטניה.

המבצע היה חלק מתוכנית שכונתה "קינדרטרנספורט", במסגרתה הוצאו אלפי ילדים יהודים ממקומות אחרים - בעיקר גרמניה ואוסטריה - ופונו ברכבות לבריטניה, ערב המלחמה. וינטון ארגן את התוכנית בצ'כוסלובקיה. שבע רכבות, בהן 669 ילדים, עלה בידיו להוציא מהמדינה דרך שטחי הרייך השלישי, לכיוון הולנד. משם הועלו הילדים על אוניות בדרך לבריטניה.

אי־פי

הרכבת האחרונה עזבה את צ'כוסלובקיה בתחילת אוגוסט 1939, כחודש לפני פרוץ מלחמת העולם השנייה. כ-250 ילדים נוספים היו אמורים לצאת ברכבת השמינית, בתחילת ספטמבר, אך עם פלישת היטלר לפולין נסגרו כל הגבולות ומאמצי ההצלה שלהם נכשלו. רוב הילדים שהציל נותרו יתומים אחרי המלחמה. הוריהם נרצחו במחנות ההשמדה. רבים מהם נותרו בבריטניה, חלקם היגרו לישראל, אוסטרליה וארה"ב. היום, בשנות ה-70 וה-80 לחייהם, הם מכנים עצמם "ילדי וינטון".

סיפור ההצלה שלו נחשף רק ב-1988, כשאשתו מצאה בעליית הגג של ביתם אלבום ובו רשימות של הילדים, תצלומים ומכתבים של הורים. רק אז פורסם הסיפור בתקשורת ווינטון קיבל הכרה עולמית. "היתה בעיה, כי הרבה מהילדים האלה היו בסכנה. היה צריך להביא אותם למקום מבטחים ולא היה אף ארגון שעשה את זה. למה עשיתי את זה? למה אנשים עושים דברים? יש כאלה שלוקחים סיכונים ויש כאלה שלא", אמר ב-2001 לניו יורק טיימס. ב-2009, בראיון לערוץ 2, אמר: "טוב לב פעיל זה כשאתה עושה משהו טוב. טוב לב סביל - זה כשאתה פשוט חי חיים טובים ולא מזיק לאף אחד. אין טעם לחשוב שהיו לך חיים טובים רק כי מעולם לא הזקת לאף אחד. היו לך חיים טובים, אם עשית טוב".

וינטון פוגש חלק מהילדים שהציל, ב-1988

ב-2005 ביקר וינטון בישראל ונפגש עם הילדים הישראלים שהציל באירוע שאורגן ב"יד ושם". "וינטון ידע לקרוא נכון את המציאות הקשה באירופה ובחר לעזוב את חייו הנוחים ולהתמסר לצו מצפונו. הוא פעל ללא לאות, באומץ לב וביושרה להצלת מאות ילדים יהודים, ועל כך ראוי לכל הערכה", ספד לו יו"ר יד ושם, אבנר שלו. וינטון לא קיבל אות חסיד אומות עולם. ביד ושם הסבירו, כי לא עמד בקריטריון של סיכון חיים, הדרוש לקבלת האות.

וינטון קיבל ב-2003 תואר אבירות ממלכת אנגליה וזכה לתארי כבוד נוספים ברחבי העולם. סיפורו הונצח בסרטים ובספר. ב-2009 שוחזרה נסיעת הרכבת מפראג ללונדון, במלאת 70 שנה למבצע ההצלה, בהשתתפות "הילדים" שהציל. "היה ברור שכל האנשים הללו היו בסכנה, ולא היה שום ארגון שיעזור להם, כי אף אחד לא חשב שמדינה כלשהי תרשה לילדים להיכנס אליה כשאין הם מלווים בהוריהם", אמר אז וינטון לערוץ 2. "פשוט צריך להיות במקום הנכון בזמן הנכון שיהיה לך את הרקע המתאים", הוסיף. 

ד"ר דיוויד זילברקלנג, עורך קובץ המחקרים של יד ושם, אמר ל"הארץ" כי בארכיון המוזיאון נשמר חלק מהתיעוד של וינטון, הכולל תמונות, מכתבים ורשימות, אשר נמסרו על ידו למוזיאון לאחר חשיפת הסיפור. "הסיפור שלו מרתק. במיוחד העובדה שהוא לא דיבר על זה, אלא המשיך הלאה בחייו ושם את זה בצד והמשיך הלאה", אמר. "יש הרבה הבדלים בינו ובין שינדלר, אבל יש גם דמיון: בכמות האנשים שהצילו ובעובדה שהרכיבו רשימות", הוסיף.



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו