בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

עם מעט כסף וללא הורים: מסעו של פליט אפגני בן שבע לגרמניה

כשרזה מוחמדי איבד את הוריו במהלך מנוסה ביער הוא התיישב לרגלי עץ והמתין שיגיעו. כשבמקום פרצה מהומה הוא נאלץ להימלט ולהתחיל חיים חדשים בגרמניה לבדו

11תגובות
רזה מוחמדי במוסד לנערים בגרמניה, לפני שבועיים
מאוריציו לימה, ניו יורק טיימס

רזה מוחמדי איבד את הוריו ביער במקדוניה. או אולי בסרביה. הוא לא בדיוק זוכר. הוא רק זוכר שירד גשם ושבוץ סמיך נדבק לנעליו והכביד על רגליו בנות השבע. בני משפחתו ברחו מאפגניסטאן לאיראן ודרכה לטורקיה; שם הם הפליגו ליוון בסירת גומי, שממנה חולצו בידי משמר החופים, והמשיכו בדרכם לגרמניה. את רוב הדרך עשו ברגל. הוא נזכר שבאותו לילה גשום, ליד גבול מקדוניה־סרביה, צעד עם אמו, אביו ושתי אחיותיו ביחד עם עוד כ–25 בני אדם. כשנוכח שבני משפחתו כבר לא מאחוריו, הוא התיישב לרגלי עץ וחיכה שיגיעו. פתאום פרצה מהומה ואדם הגיח מבין העצים. "מה אתה עושה פה" שאל אותו האיש. "אני מחכה להורים שלי" ענה רזה. האיש הזהיר אותו שהיער מלא שוטרים ולא בטוח להישאר שם, הילד אחז בידו והתחיל לרוץ.

רזה, ילד קטן בעל עיניים חומות והבעה רצינית, הגיע לפסאו שבגרמניה בדצמבר. להערכת רשויות המקום, הוא הפליט הצעיר ביותר שהגיע לעיירת הגבול הבווארית בלא ליווי. מקץ עשרה חודשים הוא יושב על מיטתו המסודרת במוסד לילדים המנוהל בידי נזירות קתוליות, ומגולל מחדש את סיפורו בגרמנית כמעט שוטפת, בעזרת מילון צהוב קטן שהוא נושא עמו: הוא מספר על הכסף המועט שאמו תחבה לכיסיו לעת חירום ושנשדד ממנו; על השוטרים שרדפו אחרי הילדים האחרים, ועל כך שהצליח סוף סוף ליצור קשר עם הוריו שחזרו לאיראן, אבל מאז הקשר נותק שוב.

סיפורו של רזה חריג בגלל גילו הצעיר; אבל הוא ממקד את תשומת הלב בפן של משבר ההגירה לאירופה שעליו לא מרבים לדבר: בתוך הנחשול האנושי השוטף את היבשת, מגיעים רבבות ילדים ונערים בגפם. לפי האו"ם, בשנה שעברה, לפני משבר הפליטים הנוכחי, הגישו יותר מ–23 אלף קטינים לא מלווים בקשות מקלט לכל מדינות האיחוד האירופי. היום בגרמניה לבדה חיים כ–30 אלף.

מאפייני הפרופיל של קטינים שהגיעו באחרונה, כפי ששורטט בידי השלטונות, מעידים על הדפוסים: רבים מהם הם נערים שנשלחו בידי משפחות עניות שהתקשו לשלם למבריחים בעבור יותר ממסע יחיד; חלקם איבדו את הוריהם במלחמה בארצם; אחרים, כמו רזה, הופרדו מהם בכאוס שנוצר בדרך; חלק אחר ברחו מפני גיוס בכפייה ללחימה או לשורות המפגעים המתאבדים.

רק כ–2% מהקטינים הם בנות, אבל סיפורי ההתעללות שהן עברו בדרכן לאירופה מחרידים במיוחד. הפגיעות הפנימיות שאותרו אצל נערה סורית בת 15, השוהה באותו מוסד לילדים שבו נמצא רזה, היו קשות עד כדי כך שהגיניקולוג שבדק אותה יכול היה לאבחן כמה שבועות מאוחר יותר שהיא נאנסה. צעירה אחרת, פטימה מסומליה, בת 16, סיפרה על אלימות מינית סדיסטית כה קשה שעברה במסעה, שהמטפלת שמסייעת לה בגרמניה החליטה לא לכלול את הפרטים בדו"ח שלה. "לא היו לנו המלים" אמרה המטפלת.

ראש המחלקה לרווחת נוער בפסאו, אלואיס קרייגי, אומר שלפני שלוש שנים המונח "קטינים בלתי מלווים" אפילו לא היה קיים בלקסיקון שלו. היום, עיירה זו על 50 אלף תושביה, מנהלת משרד המטפל רק בהם. במטה נפרד בעל תקציב של כשני מיליון אירו וצוות של 25 עובדים, שעסקו כד כה במתן הגנה לילדים מפני הורים אלימים או מכורים לסמים, מטפלים היום במציאת משפחות אומנות, מוסדות, סיוע פסיכולוגי ועוד לצעירים סורים, אפגנים וסומלים. ב–2012 הגיעו לפסאו רק קומץ קטינים בגפם; כעבור שנה עלה מספרם ל–70 ועד 2014 הם היו 470. השנה מצפים לאלפיים.

רזה חולק את חדרו במוסד עם ילד גרמני. היום, בגיל שמונה, הוא הולך לבית ספר יסודי רגיל. הוא תלמיד טוב, "כבר יותר גרמני מכמה גרמנים", מתלוצץ אחד המטפלים. במצבו של רזה חל שיפור, אומר המטפל, לפעמים הוא נרדם בלי לבכות. המצב היה טוב יותר כשדיבר מדי שבוע עם אמו, אבל בחודש שעבר אבד עמה הקשר. רזה מקווה שזה משום שהיא נמצאת עכשיו בדרך אליו. "היא אמרה שהיא תבוא, היא הבטיחה".



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות

כתבות שאולי פספסתם

*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו