בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
${m.global.stripData.hideElement}
 

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לשבוע בלבד - מינוי לאתר ב-50% הנחה  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

בביה"ס סטיב ג'ובס באמסטרדם לא משנה הגיל, רק היכולות

אחד מבתי הספר החדשניים בעולם שוכן בשכונת מהגרים באמסטרדם. כאן האייפד מחליף את הספר, אין מבחנים והכיתות מחולקות לפי יכולות התלמידים

77תגובות
Steve JobsSchool

אחד מבתי הספר המסקרנים כיום באירופה, שמופיע ברשימות ודירוגי חדשנות חינוכית, ממוקם דווקא באחת מהשכונות העניות יותר של אמסטרדם והוא בית ספר ציבורי. בית הספר סטיב ג'ובס, הקרוי על שמו של מייסד אפל, שוכן מאחורי מסגד בשכונה שמרבית תושביה הם מהגרים ממרוקו ומדינות מוסלמיות אחרות. בניין בית הספר נראה רגיל, ביחס להולנד: בקומה התחתונה גני ילדים ומרחב משחקים, מסביב לבניין חצר קטנה, ובקומות השנייה והשלישית כיתות וגם אולם ספורט. המבנה עצמו מכיל שני בתי ספר, אחד הוקם כבית ספר ייחודי והשני היה בית ספר רגיל של ילדי השכונה, שלקח על עצמו את השיטה החינוכית החדשה בתחילת השנה הנוכחית. יחודיות בית הספר מתגלה רק כשנכנסים לכיתות: שם לומדים יחדיו תלמידים בגילים שונים, מחולקים לפי יכולותיהם, כשהם שקועים בכלי הלימוד המרכזי שלהם, האייפד.

בבית הספר בקומה העליונה מתבקשים הילדים להוריד נעליים בכניסה ולתלות את תיקיהם במסדרון במתלה מעליו מופיע שמם, ולכיתה הם לוקחים עמם רק את האייפד שלהם. שם אנו פוגשים את המייסד והרוח החיה מאחורי מה שהפך לרשת בתי ספר מצליחה בהולנד, הכוללת כבר יותר מ–20 מוסדות, מוריס דה הונד. הילדים וצוות המורים כבר רגילים לאורחים. לדברי דה הונד, בכל כמה ימים מגיעים מבקרים שמתעניינים בשיטה החינוכית, או צוותי צילום ועיתונאים שרוצים לכתוב על בית הספר. מספר מדינות רוצות לייבא את הרעיון אליהן ועוסקות בכך כעת.

השאלה מהם יתרונות אותה שיטה חינוכית ומה יחודי בה מלווה את הביקור במקום. על פניו ניתן לסכם זאת בצורה שטחית כלמידה עם אייפדים. לתלמידים אין מחברות או ספרים, וכל אחד מהם צמוד לאייפד שלו, ממנו הוא מקבל הנחיות ובו נמצאות כל האפליקציות עמן הוא לומד. עיקרון מרכזי נוסף הוא שבירת מסגרות הגיל הרגילות הקיימות בבתי ספר. בבית הספר החדשני הילדים לא מחולקים לחדרים לפי גילים אלא לפי התקדמות אישית ועניין. ילד בן 6 יכול ללמוד מתמטיקה ברמה של בני 7, או קריאה ברמה של בני 8. אחת לשישה שבועות נפגשים התלמיד והוריו עם המורה־מאמן, המורה שעוקב אחר ההתקדמות של כל תלמיד, ובונים עבורו תוכנית אישית לשבועות הבאים.

בית הספר מקיים את המבחנים להם הוא מחוייב מבחינת המדינה, אבל אין מבחנים פנימיים, ואין ציונים. המטרה היא לעמוד בתוכנית ההתקדמות האישית בצורה הטובה ביותר. כאשר ילד מסוים מתקדם מאוד בתחום אחד, מנסים לתת לו תגבור גם בתחומים אחרים. "הבת שלי למשל טובה במתמטיקה״, מספר דה הונד, ״למרות שהיא בת 6 רמת המתמטיקה שלה היא של גיל 7.5. ולכן כעת היא מתמקדת יותר בקריאה. למה בבתי ספר קובנבציונליים מעמידים פנים שכל הילדים בני ה–7 הם זהים? זה פשוט לא נכון ולכל ילד מגיע ללמוד ברמה שלו". דה הונד הקים את בית הספר למעשה עבור בתו. "לקראת ההרשמה שלה לבית הספר ביקרתי את בית הספר בו למד בני, אחיה הגדול שהוא בן 25, ונדהמתי שהכיתה שלו נראתה בדיוק אותו דבר כמו כשהוא למד שם לפני 20 שנה", הוא מספר. "ראיתי שיש לי בבית בת שעובדת עם מחשב ואייפד, ואני לא יכול לדמיין איך בית ספר שנראה אותו דבר כמו לפני 20 שנים, יכין את הבת שלי לעתיד".

Steve JobsSchool

בית הספר למעשה לא קשור לסטיב ג׳ובס, וזהו כינוי שהפך לשמו הרשמי משום שהוקם מעט לאחר מותו של ממציא האייפד, כלי הלמידה המרכזי במוסד. דה הונד עצמו אינו איש עם רקע חינוכי אלא יזם שעסק בסקרים. על מנת להקים את המוסד הוא גיבש סביבו קבוצה של אנשי חינוך והורים מתעניינים. בתי ספר שהם יוזמה של קבוצת הורים קיימים גם בישראל, ולא פעם הטענה שנשמעת כלפיהם היא שהם אליטיסטיים. לכן, מה שמסקרן עוד במודל ההולנדי היא העובדה שהרשויות דרשו שבית הספר יוקם בשכונה חלשה יחסית של מהגרים באמסטרדם, ולא במרכז האמיד והשבע שלה, ושהוא סחף איתו גם את בית הספר ה"רגיל" שהיה באותו בניין.

חיסברט בוייס, מנהל בית הספר "דה טוקומסט" (העתיד), שהצטרף למודל סטיב ג׳ובס, מספר כי השינוי הוא איטי וצריך לתת לו זמן לקרות, ולדבריו ״לקחנו שנה שלמה להתכונן לכך״. למרות היותו מנהל של בית ספר ציבורי הוא קיבל עליו את האתגר ברצון רב והתלהבות. "ההורים מעורבים יותר בהתקדמות של התלמידים עכשיו״, הוא אומר. ״אנחנו רואים שהילדים לומדים דברים חדשים, ויש שינויים ברמת האלימות בבית הספר. האלימות לא נעלמה לגמרי, כי התלמידים עדיין גרים באותה שכונה וברחוב מתרועעים עם אותם אנשים, אבל בתוך בית הספר הילדים רגועים יותר, יש שקט״. סגנו, לארס ברקהוט, מוסיף כי ״זה לא האייפד, זה שינוי תפיסתי לגבי חינוך. המורים לא מלמדים יותר כיתה שלמה, הם יכולים לתת לכל ילד משימות אחרות, וכל ילד לומד לעבוד לבד ולהתקדם לבד. האייפד הוא כלי שעוזר לשינוי הזה, אבל השינוי הוא קודם כל בתפיסה של המורים".

לגבי שאלת עלות האייפדים הסביר דה הונד כי המדינה מעניקה לבתי הספר סכומים מסוימים לקניית ספרי הלימוד או לשימוש אחר. במקום לקנות ספרים, בית הספר משתמש בכספים לרכישת אייפדים ולכן תוספת העלות לכל הורה היא סמלית. בבית הספר ישנם כמה חדרים, ללימוד מתמטיקה, שפה, מדעי הרוח וחדר משחקים לילדים הצעירים. בחדרים אין רק שולחנות מסודרים בשורות, אלא גם מקומות ישיבה שונים כמו ספות ופופים. במוסד לומדים כמו ביתר בתי הספר היסודיים בהולנד ילדים בני 4 עד 12, ויש בו כעת 105 תלמידים.

במהלך הביקור מבקש דה הונד מכמה ילדים המתרוצצים במסדרונות בגרביים עם האייפד שלהם להראות מה הם עושים, והם מראים לנו אפליקציות ללימוד מתמטיקה או קריאה. כשנשאל לגבי ספרים דיגיטליים, שהשימוש בהם עשוי להיות יקר גם הוא, דה הונד מסביר שאין צורך בהם. הוא פותח למשל אפליקציה שמטרתה לעקוב אחרי מטוסים שהמריאו משדות תעופה ברחבי העולם, ומראה כיצד היא עובדת. "ככה לומדים אצלנו גיאוגרפיה", הוא אומר, "אפשר לראות מהיכן המריא המטוס ואיפה ינחת, מה פני השטח שהוא טס מעליהם, המרחקים בין המדינות. לא צריך בשביל זה ספר דיגיטלי מיוחד, כמעט הכל נמצא באפליקציות שאולי המטרה שלהן היתה אחרת כשהומצאו, אבל התלמידים יכולים ללמוד מהן". דוגמא אחרת שמציג דה הונד לשיטות הלימוד, היא תוכנה מיוחדת שמאפשרת לילדים הבוגרים יותר לתכנת וליצור מבחני שפה, אותם עושים התלמידים הצעירים.

במשך הביקור מגיעה לבית הספר אורחת מפולין, המעוניינת גם היא לתרגם את השיטה החינוכית לארצה. בהפסקה יוצאים התלמידים לשחק בחצר, וניתן לראות שהם לא מוגבלים לקבוצות גילים. ילד קטן ממדים בן 5, שדה הונד סיפר מוקדם יותר שהוא גאון מתמטי, מנסה להשתלב במשחק כדורגל של בני 10–12. המורות בחצר משגיחות מרחוק. ויטקה דקר, שמלמדת בשני בתי ספר סטיב ג'ובס, מספרת כי ״כאן ההורים מעורבים ומקבלים אחריות על הילדים, ואני כמורה לא עומדת מולם לבד. בבתי הספר הקודמים שעבדתי, אם היתה לילד בעיה, אני הייתי אשמה. מלבד זה, הילדים אוהבים ללמוד כאן, ואני אוהבת להיות לא רק שוטרת אלא גם מורה״.

אנה מרקה אנדרסן, מורה לקריאה, מספרת בהיסוס על בעיה הקיימת בבית הספר. לדבריה, "מגיעים לכאן הרבה ילדים שלא הסתדרו בבתי ספר אחרים, עם בעיות התנהגות שונות, והתחושה שלי היא שמצפים שאנחנו נצליח לפתור הכל, ולעיתים זה יכול להיות בעייתי. למורים כאן יש לפעמים יותר עבודה מבבית ספר רגיל״. דה הונד מתגאה בכך שאף אחד מהילדים בבית הספר לא לוקח ריטלין, כולל כאלה שבעבר כשלמדו בבתי ספר אחרים נדרשו מהצוות ליטול את התרופה.

אחד מהתומכים הנלהבים בשיטה ובבתי הספר הוא ד"ר יקי דיין, יזם חינוכי מישראל שפועל לשילוב חכם של טכנולוגיה בבתי הספר. הוא נמצא בקשר מתמיד עם דה הונד וביקר באחד מבתי הספר שייסד בהולנד. לדברי דיין, לאחר הביקור התלהב מאוד מהיוזמה כי נראה שהיא עובדת: "האייפד שם עושה בדיוק מה שאייפד צריך לעשות — לאפשר. הוא מאפשר גישה מהבית, למידה פרטנית, תקשורת נוחה בין המורים לתלמידים ולהורים, הוא מוריד עיסוק באדמיניסטרציה עבור המורים. הייתי מרחיק ואומר שמה שקורה שם לא קורה בגלל האייפד אלא בגלל היזם. האייפד הוא רק קטליזטור. וחוץ מזה יש להם סבלנות ואורך רוח לערוך את הניסוי הזה, אף אחד לא קם ואומר — בואו נסגור את בתי הספר האלה כי הם משחיתים את הדור שלנו. אני לא בטוח שכל מה שנעשה שם שווה לאמץ בשתי דקות, אבל אני כן חושב שזה מסוג הדברים שמעוררים השראה״.

דיין מכיר את ההתנגדויות שעוררה הכנסת אייפדים לבתי ספר בישראל, וטוען שהבעיה אינה המכשירים, אלא הדרך שבה שולבו בשיעורים. כך למשל בישראל חויבו ההורים לשלם על המכשיר היקר בעצמם, ולא נעשה שימוש חכם באפליקציות קיימות אלא קנייה של אותם ספרי לימוד, רק בפורמט דיגיטלי. הורים רבים חשו שהאייפד לא הביא לשינוי אמיתי בצורת הלמידה, ואף יצאו למאבק משפטי בנושא והגישו עתירה לבג"ץ. לדברי דיין, "חינוך הוא מאוד תלוי תרבות והקשר ותלוי במדינה שבה הוא נמצא, ולכן אם ינסו לשכפל את בתי ספר סטיב ג'ובס פה בארץ, זה לא צריך להיות שכפול אחד לאחד".

Steve JobsSchool


תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו