בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

המונופול של גוגל על ההכרעה מי ייזכר ומי יישכח מדאיג את אירופה

השאלה מי זכאי שמידע שלילי עליו יימחק מהרשת מעוררת בימים אלה ויכוח משפטי־מוסרי חובק עולם. אירופה העניקה לענקית האינטרנט בלעדיות על ההחלטה, והותירה את תושביה חשופים

4תגובות
משרדי גוגל בקליפורניה, בפברואר
בלומברג

רופא מבצע הליך רפואי כושל ולא חולף זמן רב עד שפרטי המקרה מפורסמים בכלי התקשורת. בחלוף כמה חודשים או שנים, רבים שוכחים מה בדיוק היה ההליך ומי בדיוק היה הרופא. אך האינטרנט זוכר היטב. רופא בריטי שחווה זאת על בשרו פנה לגוגל וביקש: הסירו בבקשה יותר מ–50 קישורים לכתבות בעיתונים על אותו הליך כושל. בגוגל בחנו את הפנייה והחליטו להסיר שלושה קישורים שכללו מידע אישי על אותו הרופא. כל היתר, זמינים עד היום.

בקשה זו, שהגיעה לגוגל במשך השנתיים האחרונות, רחוקה מלהיות חריגה או מיוחדת. למעשה, בתקופה זו קיבלה החברה בקשות להסיר קרוב למיליון וחצי כתובות מהחיפוש ברשת. קרוב לשליש, כ–420 אלף מהן, אושרו. עתה עולה השאלה מה הקריטריונים לאישור, מה לדחייה, ומדוע בכלל על גוגל להחליט זאת. למעשה, קבלת כוח אדיר זה לידיה של ענקית האינטרנט הוא תולדה של "הזכות להישכח" באינטרנט שנכנסה לתוקף באירופה בסוף מאי 2014 — לה נלוותה ההוראה כי ההחלטה הראשונית בדבר הסרת קישורים מהרשת תהיה בידי מנועי החיפוש.

מאחר שמנוע החיפוש של ענקית הטכנולוגיה האמריקאית שולט בכ–90% מהשוק האירופי, מה הפלא שהוא הפך במידת מה לבית המשפט של האינטרנט. ואולם, בעיני רגולטורים וגופים להגנה על הפרטיות באירופה, הכוח העצום המצוי בידי החברה גורם ללא מעט דאגות ומעלה שאלות בנוגע לתפקיד שממלאים אינטרסים מסחריים בהגנה על הפרטיות, תוך התנהלות נעדרת שקיפות כמעט.

כיצד מחליטה גוגל מה ראוי להסרה ומה לא? התשובה לכך, מתברר, די עלומה. ראשיתה של הסוגיה בקביעת בית הדין האירופי לצדק ב–2014 כי על סמך חוקי הפרטיות האירופיים, יהיו אלה מנועי החיפוש ולא גוף ציבורי, שיקבלו את ההחלטות הראשוניות. בית המשפט הגבוה באירופה לא חייב את החברות הללו לחשוף את תהליך קבלת ההחלטות בפני הציבור.

הבקשות הפרטיות צריכות להתייחס למידע המצוי ברשת — דוגמת מצב אישי או הרשעה פלילית בעבר — שאינם רלוונטיים עוד, ושהסרתם אינה פוגעת בזכות הציבור לדעת — הגדרות מעורפלות מעצם הגדרתן, לדברי משפטנים המתמחים בפרטיות. כך למשל אדם בהולנד ביקש להסיר עשרות קישורים לדיווחים ולבלוגים על מחאה ציבורית נגדו משום שניצל את שירותי הרווחה. הבקשה שלו לא התקבלה.

לפי החברה, בשנתיים כמעט שעברו מאז שנקבעה באירופה "הזכות להישכח" באינטרנט, קיבלה גוגל החלטות בנוגע ליותר מ–419 אלף מקרים — כ–572 ביום — של אנשים אשר ביקשו שהחברה תסיר קישורים בתוצאות חיפוש מסוימות. גוגל אישרה פחות ממחצית הבקשות הללו, בתהליך שהתקיים מאחורי דלתיים סגורות.

למרות ההתייחסות החשדנית לגוגל, העבירו לה רגולטורים לאומיים את סמכויות הבדיקה כמעט ללא תלונות, וציינו שהם פשוט ממלאים את תקנות ההגנה על פרטיות המורכבות של אירופה. לחברות חיפוש אחרות, ובהן מיקרוסופט, ניתנה אותה סמכות, אף שמספר ההחלטות שהן נדרשות לקבל נמוך בהרבה.

גופים להגנת הצרכן ומומחים לפרטיות אינם שבעי רצון מההסדר. הם התריעו בנוגע לעובדה שחברה למטרות רווח — הנשענת על חדירה לחיים הדיגיטליים של לקוחותיה במטרה להרוויח מיליארדים, ושכנגדה מתנהל מספר גדול של חקירות הקשורות לפרטיות ולהפרת אמון — ממלאת תפקיד מרכזי בהגנה על נתונים השייכים לאנשים אינדיבידואלים, ומתנהלת בצורה כה חשאית.

גוגל לא הגיבה לבקשות — ובהן מכתב פתוח ששלחו אקדמאים אירופאים ואמריקאים בעיקר — להסביר כיצד פועל מנגנון הבדיקה שלה. מאז 2014, כאשר נקבעה "הזכות להישכח", נמנעה החברה לאפשר לעיתונאים לדבר עם אנשי הצוות המונה פחות מ–50 עובדים — רובם עורכי דין ומשפטנים המועסקים במשרדיה בדבלין — שעליו מוטל הטיפול בבקשות.

"זה פתרון שלא תוכנן כהלכה", אומר לוצ'אנו פלורידי, מרצה באוניברסיטת אוקספורד שהשתתף בעבר במועצה מייעצת שתפקידה היה לעזור לגוגל כמפקחת על פרטיות. "אם אירופה באמת מעוניינת ליטול לידיה מחדש את הפיקוח על נתונים אישיים, הענקת הסמכות הזו לגוגל היא החלטה לא מובנת".

פחות מאחוז אחד מהחלטותיה של גוגל גוררות ערעור בפני הרשויות האחראיות לפרטיות באירופה, כך עולה מנתונים סטטיסטיים של הרגולטורים. הרשויות הללו מסרו שהן פוסקות על פי רוב לטובת גוגל. אנשים ששלחו בקשות שכאלה לגוגל סיפרו לניו יורק טיימס שהיעדר המידע על תהליך קבלת ההחלטות של גוגל עורר בהם תסכול, וגם זעם על כך שחברה פוסקת בעניינים כה עדינים. האנשים הללו ביקשו ששמם לא יוזכר, משום שלא רצו לחשוף את פרטי הבקשות הפרטיות שלהם.

עד כה פנו בעיקר אנשים שדרשו לסלק מהרשת מידע שגרתי דוגמת מספרי טלפון וכתובות מקישורים למדריכים מקוונים (הקבוצה הגדולה ביותר של אתרים המעורבים בהתנהלות זו). יש שביקשו להסיר קישורים למידע עליהם ברשתות החברתיות, ובהן פייסבוק. בכמה מקרים הוסרו כתבות שהתפרסמו בעיתונים, ובהן כתבה שהתפרסמה בטיימס על אודות התנהלויות עסקיות מפוקפקות.

אף שגוגל לא פרסמה פרטים בנוגע לתהליך קבלת ההחלטות, שני בכירים בחברה הסכימו לספר על התהליך לניו יורק טיימס, בתנאי ששמותיהם לא יוזכרו. לדבריהם, הבקשות נשלחות לצוות המשפטי של גוגל. החלטות פשוטות דוגמת מקרים שבהם מעורבת דמות ציבורית, שהחוק אינו מאפשר לה להגיש בקשה רשמית להסרת הקישורים, מטופלות על ידי אנשי צוות זוטרים. החלטות מורכבות יותר מועברות לטיפולם של משפטנים בכירים השוקלים את זכות האדם לפרטיות אל מול זכות הציבור לדעת.

כשמתקבלת החלטה חיובית, מיידע צוות גוגל את מגיש הבקשה שהדרישה לפרטיות התקבלה, ומודיע לאתר עצמו שקישורים לתוצאות חיפושים מסוימות באירופה הוסרו. האתר לא יכול לערער על ההחלטה. אם גוגל דוחה את הבקשה, עליה ליידע את מגיש הבקשה כי ניתן לערער עליה, אבל היא אינה מסבירה לו מדוע הבקשה נדחתה.

בכירים מסוימים באיחוד האירופי לא ששו להעניק לגוגל את הסמכות לקבל החלטות בנוגע לפרטיות. עם זאת, רגולטורים מודים בכך שהמערכת של גוגל פשוטה והוגנת. כמה מהבכירים שבעי רצון מהעובדה שגוגל מקבלת החלטות ראשוניות בנוגע לפרטיות, למרות היעדר השקיפות בנוגע לקבלת ההחלטות.

"ככל שהדבר נוגע לערעורים, על פי רוב אנחנו תמימי דעים עם גוגל", אמר מתיאס מולן, סגן מנהל המועצה הלאומית למידע, האחראית לנושא הפרטיות בצרפת.

לדברי בעלי תפקידי ומומחים משפטיים, את התגובה הרשמית הרפה — הן מצדם של של הרגולטורים האירופאים והן מצד דמויות פוליטיות — ניתן לייחס להיעדר המשאבים הכספיים, הטכניים והאנושיים לטפל בשטף הבקשות הנוגעות ל"זכות להישכח".

למרות זאת, בעיני פעילים למען הזכות לפרטיות וכמה רגולטורים, יש פחות משקל לתפקידה של גוגל בטיפול בבקשות, מאשר לעובדה שאירופה מפקידה למעשה את הטיפול באכיפת אחת הזכויות הבסיסיות בידיה של חברה למטרות רווח.

"האם גוגל היא הגוף שלו יש להעניק סמכות שכזו לקבל החלטות שכאלה?", תהה יוהנס קספר, מפקח ברשות להגנת נתונים בהמבורג, הרגולטור הראשי בגרמניה, המפקח על חברות טכנולוגיה אמריקאיות דוגמת Alphabet, חברת האם של גוגל, ופייסבוק, והוסיף: "אנחנו צריכים לחיות על פי החוק האירופי, הקובע שההחלטה נתונה בידי גוגל".

בישראל עדיין לא גובשה עמדה לגבי הזכות להישכח

בעוד אירופה עדיין מתמודדת עם ההשלכות של החלטת בית המשפט הגבוה ביבשת בנושא "הזכות להישכח", בישראל הזכות הזאת עדיין לא קיימת, בין אם בפסיקה ובין אם בחקיקה, והדבר ניכר אפילו באתר השקיפות של גוגל — לא ניתן למצוא שום עדכונים על ישראל במדור שעוסק ב"זכות להישכח", אלא רק בתוך נושאים הקשורים בזכויות יוצרים ובבקשות ממשלתיות. גם מי שירצה לפנות בבקשה פרטית יצטרך בדרך כלל להיעזר בעורך דין ולא יוכל להשתמש במנגנון שמוצע לאזרחי האיחוד האירופי.

עם זאת, עו"ד יורם ליכטנשטיין שמתמחה במשפט וטכנולוגיה, הסביר ל"הארץ" כי גם כיום "ניתן לפרש את הדין כמחיל את הזכות, הן מכוח עקרונות כלליים של חוק הגנת הפרטיות והן מכוח סעיף 14 לחוק הגנת הפרטיות העוסק במאגרי מידע וקובע כי 'אדם שעיין במידע עליו ומצא כי אינו נכון, שלם, ברור או מעודכן, רשאי לפנות לבעל מאגר המידע, ואם הוא תושב חוץ – למחזיק מאגר המידע, בבקשה לתקן את המידע או למחוק אותו'".

ליכטנשטיין מסביר כי החוק אמנם נוגע למאגרי מידע, אך גם אם לא מדובר במאגר מידע, קיים עקרון שבית המשפט יכול לבחור אם ליישם את החוק במישרין או להחיל אותו אנלוגית במקרים שנראים מתאימים. ליכטנשטיין ציין שגם הוא עצמו הצליח בכמה מקרים להשתמש בטיעון הזה מול גופים בינלאומיים, למרות שהם לא מכירים בו באופן גורף.

"דוגמה לכך אפשר לראות עכשיו בוועדת אנגלרד שמטרתה לבדוק מה ניתן לעשות בחשיפה הגדולה מדי של פרטיהם ושמותיהם של בעלי דין בפסקי דין המתפרסמים באינטרנט בכל מקום", הוסיף. "כלומר, גם לדרגים הגבוהים ביותר ברור שהמצב כמו שהוא היום – אסור שימשך, והשאלה היא רק מה יהיה הפתרון שיאומץ".



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו