בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

פרשנות

בשביל קמרון, משאל העם היה תרגיל פוליטי אחד יותר מדי

רה"מ הפורש הציג את המשאל כתרגיל בדמוקרטיה, אך בפועל נועד בעיקר להרגיע את חברי מפלגתו היורופובים. יורשו ייאלץ להתמודד עם בידוד הממלכה שפוגם בכלכלתה והופך אותה לתלויה בארה"ב

71תגובות
דיוויד קמרון ובוריס ג'ונסון יושבים זה לצד זה ברכבת התחתית בלונדון, ב-2014
POOL/רויטרס

הודעת ההתפטרות של ראש ממשלת בריטניה, דיוויד קמרון, בעקבות הפסדו במשאל העם על עתיד חברותה של בריטניה באיחוד האירופי היא מטלטלת, אך לא מפתיעה. קמרון מעולם לא היה פוליטיקאי הנאחז בכיסא. לפני יותר משנה הוא הודיע כי לא יכהן יותר משתי קדנציות כראש ממשלה, והתכוון לפנות בכל מקרה את כסאו לפני הבחירות ב-2020.

ראש הממשלה היוצא האמין שינצח במשאל העם, ותכנן, לאחר יישוב הסוגיה האירופית שפיצלה את מפלגתו, להמשיך עם תוכניותיו לרפורמות מקיפות בממשל ובחברה הבריטית, אותן כינה "מודרניזציה של הממלכה המאוחדת". אולם, מהרגע שאיבד את אמון העם, איבד גם עניין להישאר במשכנו ברחוב דאונינג – רק כדי לשמש ראש צוות המשא ומתן בשיחות ארוכות ומתסכלות עם האיחוד האירופי על תנאי הפרישה ועתיד יחסי הסחר בין הצדדים. קמרון יישאר בתפקידו בחודשיים-שלושה הקרובים על מנת להעביר את המושכות באופן מסודר למנהיג הבא שייבחר לשמרנים. הוא גם יסייע בשבועות הקרובים לייצוב כלכלת בריטניה שנכנסה לסחרור. את ההחלטות הגורליות על עתיד מקומה של בריטניה בעולם, הוא כבר מותיר ליורשו.

קמרון קיווה להיזכר בהיסטוריה כראש הממשלה שהפך את בריטניה למדינת המאה ה-21. הוא שלח את שריו ויועציו לקבץ רעיונות חדשניים ברחבי העולם, גם לישראל. במקום זאת, הוא ייזכר כראש הממשלה שאיבד את מקומה של בריטניה באירופה – ואולי גם כמי שהוביל להתפרקותה של הממלכה המאוחדת. זאת, במידה והיציאה מאירופה תביא לכך שסקוטלנד תדרוש ותקבל עצמאות, וצפון אירלנד תחבור לרפובליקה האירית.

בבסיסו, קמרון הוא פוליטיקאי של קונצנזוס. לפני שלוש שנים ערך הצבעה בפרלמנט, בשאלה האם על בריטניה לקחת חלק בתקיפות משטר אסד בעקבות השימוש שעשה בנשק כימי נגד עמו. קמרון יכול היה להורות על תקיפה ללא אישור הפרלמנט, אולם העדיף הסכמה לאומית. גם אז, ספג תבוסה צורבת בהצבעה. לפני שנתיים דווקא הצליח במשאל העם בסקוטלנד, כששכנע את התושבים המקומיים להישאר בבריטניה. הוא העריך שהמשאל הפעם יביא עמו תוצאות דומות.

בוריס ג'ונסון בסלבי, השבוע
Andrew Parsons/אי־פי

קמרון הציג את המשאל כתרגיל גדול בדמוקרטיה, שמטרתו לתת לתושבי בריטניה את ההכרעה ההיסטורית. בפועל, היה זה תרגיל פוליטי שנועד בעיקר להרגיע את מחצית מחברי מפלגתו היורופובים, ולמנוע זליגת קולות למפלגת העצמאות (UKIP). התרגיל עזר לו לנצח בבחירות בשנה שעברה בניגוד לתחזיות הסוקרים. אולם בסופו של דבר, היה זה תרגיל אחד יותר מדי.

כעת כבר מדברים על קמרון כיורשו של הלורד נורת'. נורת' כיהן כראש ממשלה בין 1782-1770, ולא השכיל להידבר עם המושבה העשירה והמוצלחת של בריטניה – ארה"ב – ואיבד אותה לנצח כשהכריזה על עצמאותה. כעת, לא רק שקמרון איבד את אירופה, אלא שהמשאל עוד עשוי להוביל להיפרדותן של סקוטלנד וצפון אירלנד ממה שפעם היתה הממשלה המאוחדת של בריטניה הגדולה.

ראש ממשלת בריטניה הבא קוצר סופה. לא תהיה זאת הגזמה גדולה להשוות את האתגר שיעמוד בפני מחליפו של קמרון לזה שניצב מול ווינסטון צ'רצ'יל כשנכנס לתפקידו ב-1940, ערב כיבוש צרפת בידי גרמניה הנאצית והפיכתה של בריטניה למדינה היחידה שממשיכה להילחם ברייך השלישי. אמנם לא מדובר במלחמה, והמפציצים אינם מרחפים מעל לונדון, אך הפרישה מהאיחוד שוב מבודדת את הממלכה, פוגעת בכלכלתה והופכת אותה, שוב, לתלויה במידה רבה בארה"ב – אותה מושבה עשירה מעבר לים.

כרגע, המועמד המוביל להיות האיש הזה הוא ראש העיר לונדון לשעבר, בוריס ג'ונסון. ג'ונסון מעולם לא התנסה בתפקיד ממשלתי-לאומי משמעותי, אך היה הדמות המובילה במחנה העזיבה, ולפחות לפי הסקרים, נחשב לפוליטיקאי אהוד בממלכה. ג'ונסון, שהתלבט עד הרגע האחרון אם להצטרף לעוזבים או לנשארים, שואף מזה שנים ארוכות להגיע לפסגה. לפני שנתיים כתב ביוגרפיה משעשעת משלו על צ'רצ'יל, ובין השורות ניתן היה לקרוא כיצד הוא רואה נקודות דמיון בינו לבין המנהיג הגדול. אולם בניגוד לצ'רצ'יל, ששימש בשורה של תפקיד שר בכירים, היה קצין בצבא ואף לקח פסק זמן מפוליטיקה כדי לפקד על גדוד בחזית במלחמת העולם הראשונה – ג'ונסון עשה את רוב הקריירה שלו כעיתונאי ושדרן. גם בשמונה שנותיו כראש עיר, היה נתון בעיקר ליחסי ציבור.

ראש העיר לונדון סאדיק קאן וג'רמי קורבין בלונדון, השבוע
Matt Dunham/אי־פי

במסיבת העיתונאים שקיימו אתמול בצהריים (שישי) ראשי מחנה העזיבה, עמד ג'ונסון בפנים חמורות סבר ובניגוד להרגלו, לא התבדח על חשבונו. האם איש הטפלון שהבריטים עד כה סלחו לו על שקריו ובגידותיו הסדרתיים, בבת זוגו ובבעלי בריתו הפוליטיים, יכול באמת להפוך למדינאי? רבים מעמיתיו למפלגה השמרנית מאמינים שלא, ובשבועות הקרובים יהיה מעניין לראות אם אחד מהם יצליח להתבלט כיריב בבחירות להנהגת השמרנים.

בינתיים נותר להתבשם מהאירוניה ההו-כה בריטית – שתוצאות המשאל, שהתפרשו כמכה קשה לממסד האליטיסטי הבריטי, עוד יעלו לשלטון את ג'ונסון, בנה של האליטה, שבדיוק כמו קמרון התחנך בפנימיית העילית איטון והמשיך לקולג' עתיק באוקספורד.

בנסיבות רגילות, המהומות בקרב השמרנים היו חדשות טובות עבור האופוזיציה. אולם, המצב במפלגת הלייבור – שגם כן תמכה בהישארות באיחוד – קשה עוד יותר בעקבות התוצאות. מנהיג המפלגה, ג'רמי קורבין, שעוד קודם לכן נתפס כ"בלתי בחיר" בשל דעותיו המרקסיסטיות ואישיותו האפרורית והלא מתפשרת, מואשם כעת בכך שלא התגייס ברצינות לקמפיין ההישארות באיחוד, ושהתוצאות במעוזי הלייבור, בערי מעמד הפועלים בצפון אנגליה - שהצביעו בהמוניהן בעד העזיבה - מוכיחות שהמפלגה מנותקת יותר מתמיד מציבור בוחריה המסורתי.

איש בלייבור – אפילו לא שותפיו האידיאולוגיים של קורבין – לא מאמין שבמצב כזה מסוגלת המפלגה לחזור לשלטון בעתיד הנראה לעין. חברי פרלמנט מהמפלגה שקוראים לקיום הצבעת אי-אמון במנהיג יודעים שיתקשו מאוד להדיחו, בשל מאות אלפי החברים החדשים במפלגה שרואים בו מייצג נאמן של ערכים סוציאליסטיים. הלייבור נערכת לעוד שנים ארוכות במדבר האופוזיציוני. חברי המפלגה יכולים להתנחם לפחות במחשבה שהשמרנים השנואים יהיו אלה שיצטרכו לנסות לחלץ עכשיו את בריטניה מהמשבר אליה נקלעה, ולהסביר לציבור הכעוס מדוע "העצמאות מאירופה" לא מובילה אותם לרווחה ולשגשוג שג'ונסון וחבריו הבטיחו ערב המשאל.



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו